יש לי ארבעה, אבל זה מאד אישי
הרי בסופו של דבר זו החלטה זוגית-אישית. אחרי ילד מס' 3 החלטנו שדי. 3 זה מספר יפה וכדאי לעצור בו. ואז, כשהקטנה היתה בת 8 הרגשתי שאני ממש חייבת עוד אחד. היתה התלבטות גדולה כשבסופו של דבר החלטנו על ילד נוסף. כבר לא הייתי צעירונת, הפחדים היו גדולים, עברתי בדיקות שלא עברתי עם אף אחד משלושת הגדולים ונולד אפרוח מהמם. זה לא פשוט לחזור להשכמה בלילה, למחלות ילדים, אבל גם לא פשוט לגדל מתבגרים (והם ההוכחה ש"ילדים קטנים-צרות קטנות" וגו'). לא מתחרטת לשניה.