נשגב מבינתי הכיצד לא הצלחת להיכנס
לאתר של ממר"י ולהעלות את המאמר. מאידך לא מפליאה אותי הגישה המניפולטיבית שלך, שמכל ההתבטאויות של אבו-מאזן בנושא בחרת את זאת שהוא נתן בראיון לשבועון הערבי-ישראלי 'כל אל-ערב' ש: א. היתה במסגרת ראיון, כלומר לא משהו שהוא כתב כעמדה, ב. כוונה ככל הניראה לאוזניים ישראליות. הרבה יותר מעניין לקרוא את עמדותיו מתוך מאמרים שהוא כתב או נאומים שהוא נאם בפני בני עמו בשטחים. לא מפליא אותי שאתה 'מסכים עם רוב קביעותיו'. בוא ניראה מהן. להלן כל הפרק מהמאמר של ממר"י העוסק ב'שיבה': ה. סוגיית הפליטים ו"זכות השיבה" על פי תפיסתו של אבו מאזן, לא יושג השלום מבלי לממש את זכותו של כל פליט לשוב לביתו. במאמר פרי עטו, שהתפרסם ביומון אל-חיאת[59], כתב אבו מאזן: "יש לציין בעניין זה, וזה גם מה שהבהרנו לישראלים, שזכות השיבה משמעותה שיבה לישראל ולא למדינה הפלסטינית, משום שאדמות הרשות הפלסטינית, שבעתיד יהיו מדינת פלסטין, לא היו [צד] שגירש פליטים, אלא דווקא זה שקלט אותם. אין אפילו פליט אחד שיצא מעזה, חברון ושכם. כל תושבי הערים האלה נשארו בהן וקלטו פליטים מהשכנים, עד ששבעים אחוזים מתושבי עזה הם פליטים וכך גם ארבעים אחוזים מתושבי הגדה המערבית. לכן, כאשר אנו מדברים על זכות השיבה, אנו מדברים על שיבת הפליטים לישראל, משום שהיא זו שגירשה אותם ומשום ששם מצוי רכושם..." עמדה דומה הביע בראיון ליומון הפלסטיני "אל-איאם"[60]: "אך טבעי הוא שכל פליט ישוב לביתו, ומי שאינו רוצה בכך יקבל פיצוי." כמו כן, במהלך פגישת עבודה עם ראשי וחברי הועדות העממיות במחנות הפליטים ברצועת עזה אמר: "השלום לא יושג מבלי להשיב לפליטים את זכויותיהם המקודשות אשר לא ניתן לגעת בהן... זאת זכות אישית של כל פליט ואף אחד אינו יכול להגיע להסכים בעניינה ללא הסכמתו." [61] אבו מאזן אף הביע את רצונו האישי לשוב לצפת, עיר הולדתו. בתשובה לשאלת השבועון הערבי-ישראלי "כל אל-ערב"[62], האם יממש בעצמו את זכותו בדרישה לשוב לעיר הולדתו צפת השיב: "אני מקווה שאוכל להגשים את חלומי לשוב לצפת." אבו מאזן חזר בראיונות שונים על עמדת אש"פ בעניין הפיצויים: הן מי שמעוניין לשוב והן מי שאינו מעוניין בכך זכאי לפיצויים. בראיון ליומון הפלסטיני "אל-איאם"[63] אמר אבו מאזן: "אנו הבהרנו את עמדתנו והיא שעליהם [הישראלים] לשאת באחריות ההיסטורית ולהכיר בזכות השיבה ושעל ישראל לשלם את הפיצויים למי שרוצה ולמי שאינו רוצה [בשיבה]. עבור מי שרוצה לשוב, כפיצויים על השימוש ברכושו [במשך שנים] ועבור מי שאינו רוצה לשוב, כפיצויים על שווי הרכוש ועל הסבל. בנוסף, עליהם לשלם פיצויים למדינות המארחות את הפליטים. זהו כל מה שאנו תובעים." במאמר פרי עטו, שהתפרסם ביומון אל-חיאת[64] כתב: "אנו טענו [בקמפ דיויד] שבסעיף ב' של החלטה 242 נאמר כי יש לחפש אחר פתרון צודק לבעיית הפליטים. אין החלטה של האו"ם שעסקה בבעיית הפליטים פרט להחלטה 194 משנת 1949 של העצרת הכללית הקובעת "פיצויים למי שאינו רוצה לשוב". משמעותה של החלטה זו היא שלזכות השיבה יש קדימות, ומי שאינו רוצה בה, יכול לתבוע פיצויים.. הפיצויים צריכים להיות משולמים באמצעות קרן נכסי נפקדים שייסדה ישראל בשנת 1949 כדי לפקח, להפעיל ולהשקיע את כספי הנפקדים הערבים שרכושם נגזל מהם. לכן הפיצויים צריכים לכלול גם את מי שרוצים לשוב - פיצויים על השימוש באדמתם ועל סבלם במשך חמישים שנה ויותר. באופן טבעי, על הפיצויים לכלול גם את המדינות המארחות פליטים: ירדן, סוריה, לבנון, מצרים, עיראק והרשות הפלסטינית. אילו החלטה זו הייתה מיושמת בעת שהתקבלה, לא היו זקוקים אלו הרוצים לשוב והמדינות המארחות אותם לפיצויים. אלא שהחלטה זו לא יושמה, ועברו מאז יותר מחמישים שנה, ולכן [הן] השבים ו[הן] המדינות המארחות - זכאים לפיצויים." בהמשך המאמר, דחה אבו מאזן את הטענה כי הפיצויים צריכים לכלול גם את יהודי מדינות ערב: "בה בשעה [שהישראלים דחו את תשלום הפיצויים לפלסטינים] הם המשיכו לטעון שהפיצוי צריך לכלול גם את יהודי מדינות ערב. אנו דחינו את התואנה הזו מכל וכל והדגשנו שהיהודים באו לישראל בעידודם של הארגונים הציוניים, והם מכרו את רכושם לפני כן. למרות זאת, אם יש להם טענות כלשהן, עליהם לפנות למדינות מהם יצאו ולבקש את הרכוש שנותר, אם נותר. אבל אנו לא נסכים בשום אופן להשוות בין הטרגדיה של הפליטים הפלסטינים לבין עזיבת היהודים את ארצות ערב, משום שאין כל קשר בין הטרגדיה של הפליטים לבין יהודי מדינות ערב."