האם יצא לכם?

liati11

New member
האם יצא לכם?

להרגיש חלולים לגמרי מבפנים? אבודים? שאין לכם מושג מאיפה להתחיל ואיפה לסיים? שאין לכם עבודה כי אתם לא ממצליחים להחזיק בעבודה נורמלית.ואין לכם אהבה, כי האהבה נטשה אתכם בגלל אפסות כוחותכם וההערכה העצמית הנמוכה שלכם, ואין לכם כוחות להתחיל מחדש ולחפש את עצמכם כי אתם לא מאמינים שתישארו שוב על הקרקע יציבים, מרוב שהתניסתם בנפילות שלכם שוב ושוב. האם קרה לכם שהפסקתם להאמין בעצמכם?ביכולת שלכם להתמיד לאכול כמו שצריך, או לתפקד כמו שצריך חברתית, בכלל לחיות.. איך מחזירים את האמון? האהבה העצמית? הכוחות?הרצונות לפעול למען העצמי ולא לוותר בשום מחיר?איך קורה שנוטשים את העצמי לכל הרוחות ומשליכים אותו כמו כלב לאשפתות ויהי מה..היכנעות לוויתור העצמי,לחולשה לשיתוק שאן מחר , אין היום, ולא היה אתמול. הבריחה המושלמת מהמציאות ומעצמי. איך חוזרים לעמוד מולי?בכל מחיר? ליאת המתוסכלת. ליאת המשותקת
 
ליאת ../images/Emo24.gif

העובדה שאת מודעת לעצמך היא דבר טוב, כי זה הצעד הראשון בעצם בתהליך לשנות את הדברים. לגבי העבודה- אולי תנסי להתמקד בחיפוש עבודה בנושאים שיותר קרובים לליבך וככה תוכלי להחזיק בעבודה, אולי התחומים שחיפשת עד כה לא באמת היו מה שרצית. לגבי אהבה- כמו שלפני זה הסתדרת בלעדי אותו בחור, כך גם תוכלי להסתדר בלעדיו אחרי. מה שהיה- היה. את פותחת דף חדש ואת צריכה להכניס לעצמך כל הזמן לראש שאת בנאדם חזק, וזה יקרה אם תתני לעצמך להיות כזאת.
 

ניאו30

New member
לליאת ../images/Emo24.gif ../images/Emo39.gif,בוודאי שמכיר

כשאת מדברת במילים של "חלולה מבפנים" לא יודע מה עם אחרים אבל לי ישר ברור שאת ההתחלה לא צריך לעשות ב"חוץ", כמו עבודה או אהבה רומנטית וכדומה...ואם תמצאי עבודה-האם החור יעלם?...ואהבה רומנטית-בלי אהבה עצמית-האם החלל יתמלא?... אני חושב שכדאי להתחיל עם אהבה עצמית ולהחזיר את האמונה...איך?קשה לדעת בוודאות אבל שני דברים ברורים לי-לכל אחד יש את הדרך האישית שלו לכך והדרך לעשות את זה היא איטית,ארוכה ורבת נפילות ואכזבות(היה עוזר אם היית כותבת גם קצת על מה גרם לך לכל מה שכתבת?).אבל לפני שזה נותן לך רגליים קרות,למרות הקושי הרב בדרך, חוזר אלייך הדבר מאוד חשוב לדעתי,אולי הכי חשוב,וזה התקווה... אז אולי בעצם צריך לשאול איך להחזיר או לפתח את אותה תקווה,שכאילו נעלמה? לאיבוד תקווה יכולות להיות הרבה סיבות.דעתי היא שהרבה פעמים הדבר נובע עקב נסיון העבר,וחוסר מודעותנו לכוח העצום שיש בתוכנו...לשנות ולהשתנות. לכן,הדבר הכי חשוב, לדעתי,כדי להחזיר לך את הניצוץ(של החיים),בהתחלה, ואחר כך אולי גם את התקווה והאמונה העצמית הוא לא לשכוח את העבר אלא לרכוש אמונה שהעתיד נמצא בידיים שלך,שיש לך כוח עצום בעצם היותך בן אדם,ושהכוח הזה לא נעלם ממך כשקרה לך מה שקרה...במילים אחרות-העתיד אולי מושפע מהעבר אבל הוא לא תלוי בו,לא אצל בני האדם האינדיבדואלים... והנקודה האישית שלי,לסיום-אצלי איבוד התקווה נבע גם מההתנסויות השליליות שחוויתי בעברי,אבל גם מכך שהרגשתי שאני חי ללא שום מטרה וללא שום משמעות...חיים ריקים מתוכן...ולכן,מה שהכי עזר לי הוא מילוי החיים שלי בתוכן,מציאת משהו שמושך אותי כל בוקר,משהו שמחכה לי גם כשהימים לפעמים עדיין אפורים או שחורים...בשבילי חזרת התקווה היא תוצאה של חזרת האמונה שאני בדרך למימוש עצמי... אבל אולי לכל אחד יש את המשהו האחר שיביא אותו לחידוש התקווה...תחפשי ב תוכך-מה המקור של החור שבפנים אצלך?מה ימלא אותו? ומכאן אולי תגיעי קרוב יותר לחידוש התקווה והאמונה העצמית...עבודה ואהבה רומנטית,ודברים אחרים...יהיו תוצאה ישירה של מה שתמצאי בדרך,במסע החיים שלך,בחיפוש אחרי משמעות ועוד.
 
למעלה