האם יכול להיות

[yulilior]

האם יכול להיות

ילד עם הפרעת תקשורת אבל בלי בעיה עם איטרקציה חברתית.
מדובר על ילד בן 4 וחצי עם עיכוב שפתי, קשר עין לא עקבי, ילד עקשן מאוד שלפעמים קשה לגייס אותו לפעילויות שונות ...אבל אין לו חרדות, אין לו אובססיות למיניהן, אין לו בעיה עם מעברים והכי חשוב אין לו בעיה עם אינטרקציה עם ילדים אחרים. כמעט כל יום הוא או הולך למישהו מהגן או שאנחנו מארחים ילדים אחרים ועדיין במכון להתפתחות הילד לוחצים עלינו לעשות לו אבחון להפרעות תקשורת.
האם בכלל יכול להיות שלילד שאין לו בעיה חברתית יש הפרעת תקשורת? זו לא סתירה פנימית?

 

[TikvaBonneh]

אצל אחד הבנים שלי שבספקטרום

הבעיות החברתיות הופיעו רק בכיתה ב. בגיל ארבע וחצי לא הייתה שום בעיה. הוא היה מוביל חברתי בגן.

 

[yulilior]

אז מה כן היה להם

בגיל 4 וחצי , הרי בטוח שהיה משהו,לא?

 

[TikvaBonneh]

מה שכן היה

קושי במעבר מבגדי חורף לקיץ ולהפך.
בעייה עם התפרים בגרביים.
קושי להסתפר (מדגדג מידי)
קושי ללמוד שפה שניה...
לא אהב לשבת במפגש בגן
בסדר פסח בגן יחד עם כל ההורים לא כל כך שיתף פעולה.

 

[yulilior]

קושי ללמוד שפה שניה?

מה זה קשור לספקטרום?
כל מה שכתבת אין אצלינו ושפה שניה אנחנו לא מלמדים בגיל 4 וחצי

 

[TikvaBonneh]

לא יודעת אם זה קשור

אלה הקשיים שאני זוכרת שהיו לו. אצל כל אחד הקשיים מתבטאים בצורה אחרת. באיבחון הפסיכולוג ישב איתנו שלוש שעות, הנה מה שהוא כתב שכן קשור לספקטרום על גיל ארבע וחצי:
ליותם לא היה קושי ביצירת קשר עין עקבי עם אנשים מחוץ למשפחה, אף שלא היה תמיד מחייך חיוך חברתי אל מי שלא הכיר ולא יזם חיוך ספונטני. טווח הבעות פניו נטה להיות מצומצם. מבחינת פיתוח יחסים עם בני גילו, היה משחק משחקי דמיון עם ילדים אחרים, אך פחות במשחק הדדי ויותר כבמאי של הסיטואציה, יחד עם זאת, יותם הביע עניין בילדים לא מוכרים בני גילו ולא נמנע כשניגשו ליצור איתו קשר. מבחינת חלוקת ההנאה, לא תואר קושי של יותם לחלוק עם הזולת תחומי עניין והנאה. ההדדיות הרגשית-חברתית של יותם, לעומת זאת, הייתה מצומצמת. הוא לא תמיד שם לב שהזולת זקוק לנחמה וגם כשהבין לא ידע באיזה אופן להציע התיחסות מנחמת שכזו.

 

[אמא של המלאכית]

אז מה הדליק את הנורה האדומה

מה גרם לכם לחשוב שמשהו לא בסדר

 

[yulilior]

העיכוב השפתי

אנחנו נמצאים במעקב מגיל שנתיים בגלל עיכוב שפתי ובמהלך המעקב גם עברנו איבחון פסיכולוגי ששם העלתה הפסיכולוגית את העניין התקשורתי. מאוד מאוד מוזר לנו כי לפי מה שהבנתי , חייבת להיות בעיה עם אינטרציה חברתית ולילד שלי ממש ממש אין כזו.

 

[TikvaBonneh]

לא חשבנו שמשהו לא בסדר

הוא אובחן בגיל 15.

 

[yulilior]

ועד אז?

הכל היה בסדר? הילד היה בסדר ופתאום צצו בעיות בכיתב ב'?
פעם ראשונה שאני נתקלת במקרה כזה. תמיד יש סימנים כלשהם בגיל הרך , לא?

 

[TikvaBonneh]

היו בעיות אבל הן לא פגעו במישור החברתי.

 

[dina199]

הורים הם בד"כ לא מומחים לספקטרום

אז גם כשיש סימנים (ןאפילו הרבה) לא יודעם שהם סימנים , ולא יודעים שהכל קשור.
הבן שלי אובחן בגיל 14 . והקיים היו כל החיים. על חלקם אפילו לא ידעתי שאלה קשיים.
בדיעבד נעשיתי מאוד חכמה

. הסימנים היו שם מגיל שנתיים , שלוש.
אבל אף אחד לא ידע את זה . רוב הדברים הוסברו ע"י 'אמא גרועה שלא מחנכת טוב' , וחוץ מזה לכל סימן תמיד אפשר למצוא הסבר.
רק איבחוון מקצועי (שהולכים אליו כי ההורים מרגישים שצריך , ולא כי מישהו חיצוני לוחץ) יכול לקשר הכל עם הכל.

 

[TikvaBonneh]

תודה דינה

זה בדיוק ככה.

 

[bugva]

דוקא אצלכם זה לא בדיוק ככה, לא? ;-?

 

[yulilior]

אולי זה היה פעם

היום המודעות לספקטרום כל כך גבוהה שקשה לי להאמין שילד לא יאובחן עד גיל 14 ואם כן זה ממש מקרה גבולי.
אני עברתי על כל הרשימות של סימפטומים של אוטיזם ולא מצאתי בשום מקום שיכול להיות שילד יהיה בספקטרום ללא קושי באינטרקציה חברתית. למען האמת בכל הרשימות , הדבר היחיד שכן מתאים לבן שלי זה עיכוב שפתי ולקשר עין אני מתיחסת באופן חלקי כי הבעיה הזו מתבטאת רק בעת איבחונים . (לא בבית , לא בגן ,לא אצל קלינאית שמטפלת איתו )
הפסיכולוגית הזכירה כמה דברים שנראו לי מגוחכים במיוחד כמו הבעה שטוחה (לא נכון בעליל), שהוא לא ענה לה כמה פעמים שהיא קראה לו (בחיי שאף פעם לא קרה בשום סיטואציה אחרת) ושהוא הסתכל "מוזר" על מכונית (הוא רצה לראות אם יש נהג בפנים) ושהוא לא יזם איתה שיחה. (הוא בכלל לא ידע שמותר לו כי לרוב האיבחונים האלו זו הפצצה של שאלות אחת אחרי השניה ואני יודעת שהוא יוזם שיחות בלי בעיה). בקיצור , לי היה נראה שהפסיכולוגית "דגה" מהאיבחון בפינצטה דברים שמתאימים לספקטרום ולא קלטה את הילד לחלוטין.
בקיצור, היות וגם הקלינאית המטפלת וגם הקלינאית ממכון להתפתחות הילד וגם הרופא ההתפתחתי לא ראו בעיה תקשורתית ,החלטנו לוותר על שירותיה של הפסיכולוגית ולהמשיך רק במעקב של קלינאית. בכל מקרה אנחנו ממשיכים עם הקלינאית והוא לא צריך סעיית ומסתדר יפה בגן רגיל אז אין שום טעם באבחון.

 

[אמאמהדרום]

חייבת לספר לך את הסיפור שלנו

יש דימיון
הופננו עפ"י בקשתנו לעזרה בגיל 4 לאבחון רב תחומי עם חשד להפרעת תקשורת
קיבלנו אבחנות : SPD , ADHD , לקויות שפתיות
לאחר מכן הפרעת חרדה , חשד לOCD מחשבתי

וכן הלקות התקשורית נלווית ללקות השפתית
גם לקויות הלימדה שאובחנו בבי"ס נלוות ללקות השפתית
את עושה נכון שאתם מטופלים אצל קלינאית תקשורת
בן לא הישיר מבט - גם אלי לפעמים בשל רגישות ויזואלית מאוד גבוהה
הטיפול שאת נותנת לו מצויין

 

[אמא חמסה]

לכי עם הלב שלך.

את מכירה את הילד שלך, ואם נראה לך שהם טועים - אז לכי עם האמת שלך.

 

[dina199]

אני גם קיוותי שזה 'היה פעם'

כי אני בעניין כמעט 10 שנים.
ואני פסימית. לפי הדיוחים בפרום עדיין יש מקרים מןשכים את ההורים שנים על גבי שנים או עם הגדרת 'אמא היסטרית' או עם ן איבחונים לא נכונים ומאבחנים בסוף גם בגיל 16 ו 18 ויותר מאוחר.
ולגבי הסימפטומים : אף אחד מאיתנו הוא לא מוסמך לאבחן גם אם קרא המון חומר ואפילו מנוסה בטיפול. אם רוצים לדעת בדיוק חייבים איבחון של מומחה בספקטרום. ומומחה בהחלט יכול גם לשלול (אצלי את הבן איבחנו כאספי ואת הבת שללו , וזה היה אותו המאבחן)

 

[AutismTimesTwo]

תגובה

א. בהחלט יכול להיות. יש סיבות ביולוגיות ואחרות שיכולות להביא למצב כזה.
ב. שמחי שאין לו בעיה חברתית.
ג. אין מה לפחד מן האבחון. לא משנה מה יגידו לך - זה בסופו של דבר כלי ומידע בשבילך. את תחליטי מה לעשות איתו.

בהצלחה.

 

[yulilior]

דווקא יש

הילד רווי איבחונים (קלינאית תקשורת , פסיכולוגית, רופא התפתחותי), מזהה יפה סיטואציה איבחונית וגם את המכון להתפתחות הילד ולא משתף פעולה וזו כנראה הסיבה שהפסיכולוגית המליצה על איבחון של הפרעת תקשורת ולכן לדעתי כל איבחון שהוא יעבור לא ישקף אותו לחלוטין