האם זה רק אצלי או ש....

המונשרי

New member
האם זה רק אצלי או ש....

נראה שהתק' לפני ראש השנה - היא תק' גורלית וקשה במיוחד. ממקרא ההודעות האחרונות בפורום נוצר הרושם שנשים רבות חוות קשיים ומשברים דווקא בחודש הזה. מקווה שהזמנים הללו יעברו כמה שיותר מהר ונוכל שוב לנשום לרווחה. ואני שטה אל מקום שבו האושר כל יום מוקדם בבוקר מחכה לי בפינה הזמן כבר ירפא את מה שלא אוכל לתת אמרת לי יותר מפעם והזמן שלי נגמר כל פעם מחדש היכן היינו כל חיינו ואני שטה אל מקום שבו האושר כל יום מוקדם בבוקר מחכה לי בפינה. ישי לוי - מילים ולחן.
 
אני לא יודעת אם זה בגלל שאנחנו

עומדות לפני החגים. בכול אופן,יכול להיות שזו תקופה כזו. כולי תקווה שנרגיש טוב ונהיו שמחות ומאושרות ושנגשים את עצמנו.
 

מממאיה35

New member
אני חושבת שאני מדחיקה

לא חוןשבת על החגים, די שונאת אותם.. לפחות פעם שנאתי.. וזה היה מאוד טעון בגלל שהיתי בטיפול ועלו כעסים וענינים שונים שהיו קשורים גם למשפחה. וכל הסיכומי שנה של מה השגתי ומה אני רוצה לאחל לעצמי. פעם היה לי כח לכל אלה, היום כבר אין. לא שאין לי מה השגתי או מה אני רוצה לאחל, אבל לא יודעת, אין לי כח לעשות לעצמי רשימה כזו, למרות שאני יודעת שהיא חשובה, שאפשר מאד להיות מועצמת ממנה. אבל אין לי כח. ואני מדחיקה אולי כי אני לא בטיפול. היום חשבתי לעצמי מענין מתי כל מה שאני אוגרת ואוגרת יתפרץ.. אני משתפת פה ושם חברות אבל זה לא אותו דבר.. מענין מתי זה יתפרץ..
 
מאיושה

את יודעת הרי שכשמדחיקים ובסוף זה מתפרץ זה ממש הר געש ואז זה נורא נורא כואב... אולי כדאי להתחיל לשחרר ואפילו טיפין טיפין ?
 

מממאיה35

New member
אני יודעת

וגם עבדתי על זה בטיפול בעבר.. ובכל זאת זה משהו שקיים בכל מפגש משפחתי שהוא..
.. אני מדחיקה-לא מדחיקה, כי זה קיים ואי אפשר להתעלם.. עובדת על זה עם עצמי ועם חברות אבל זה לא אותו דבר כמו שהיה בטיפול.. חושבת לחזור אולי למפגש "כוונון" בעקבות או לפני החגים.. חושבת איך אפשר להסתדר בלי טיפול? מצד אחד גם אני וגם המטפלת שלי הסכמנו שאני יכולה לבד, מצד שני, קשה לי כ"כ לבד... יודעת שיש לי את היכולת והתובנות והדרכים להתמודד לבד, אבל קשה לי לבד.. ואני מאוד מתגעגעת למטפלת שלי.. אופ.. מסובך..
 
אבל את לא לבד יקירתי ../images/Emo24.gif

יש לך חברות ויש לך אותנו. את יכולה לפרוק, לספר, לחלוק וגם לבקש עצה. אני בטוחה שתהא מי שתוכל להושיט לך יד ולתרום עצה טובה. ומפגש כוונון עם המטפלת ? רעיון מצוין !
 

hayapollak

New member
ממממאיה-כל כך הרבה

מ'...... קראתי את שכתבת אתמול אבל לא היה לי זמן להתייחס למרות שהרגשתי צורך.(מקווה שזה בסדר מצידך). באשר לתקופת החגים - אין ספק שלהמון אנשים זו תקופה טעונה מאד, לרווקים/רווקות, לקשישים, לפרודים,גרושים, למשפחות שכולות, לעניים, ובטח שעוד לא הזכרתי את כל מי שקשה לו בחגים. תתפלאי גם למשפחות "קונבנציונאליות" לכאורה רגילות - החגים זו עונה קשה וטעונה. מה עושים עם סבא/סבתא/ איפה יהיו הילדים הנשואים שעזבו כבר את הבית... הגיסה שלא מדברת עם האחות......וכל ההתחשבנויות מי מארח את מי. אני לא יודעת מה מצבך המשפחתי אבל אני יכולה לספר לך מנסיוני כרווקה תקופת החגים היתה בשבילי עונה רגשית קשה מאד הרבה שנים...וגם אחרי שהבן שלי נולד וכבר הייתי משפחה - בכל זאת זו לא משפחה קונבנציונאלית.... אבל - עוד בימי רווקותי ככל שהתמודדתי עם רגשות ומצבים הגעתי למצב שאפילו מאד אהבתי את החגים. על מנת שלא להגיע למצבי בדידות,כעס וכו' - תכננתי לי בקפדנות תוכנית. לאט לאט נוצר מצב שחיכתי בקוצר רוח לימי החגים והחופשות (לא עובדת בסוכות) נרשמתי בעוד מועד לסדנאות בנושאים שעינינו אותי, נרשמתי לטיולים, הכנתי לי ספרים שקראתי, הכנתי רשימת סרטים שאני אראה בקולנוע, ידעתי בדיוק אצל מי אני מתארחת ומתי, ודאגתי גם להיות מארחת - אבל דאגתי לסכם את העניין מראש כדי שלא יווצר מצב שאנשים לא יוכלו לבוא וכו' קניתי מתנות לפי רשימה ובעוד מועד - השקעתי זמן,כסף ומחשבה כדי לא לקנות מתנות ברגע האחרון מכל הבא ליד.... בחופשת סוכות תמיד השארתי מקום גם לפינוק עצמי - מספרה,קוסמטיקאית,ארוחות בוקר מפנקות, ודאגתי לעשות דברים שאני ממש אוהבת ורוצה לעשות. רוצה לומר לך - שלמדתי לאהוב את התקופה הזו בשבילי זה היה פשוט זמן איכות היה קשה אחר כך לחזור לשיגרה......... ובאשר לרשימת התוכניות לשנה החדשה והאיחולים או לרשימת המשימות שלא צלחו ולא עמדתי בהם - ממש אין צורך לדעתי לעשות כאלו דווקא בראש השנה (אפשר רשימה יומית,חודשית, או בכלל לא...) הכי טוב לברך על מה שכבר יש ולקוות שהשנה הבאה תהייה טובה יותר. מה אני מנסה לומר? זה הרבה תלוי בנו ובגישה שלנו ואיך אנחנו מתמודדים. תוכנית זה דבר חשוב בעיני - אם תהיה תוכנית, יהיה גם תוכן. או איך אומרות האמהות שלנו - מה שמבשלים, זה מה שאוכלים....... שולחת לך - חיבוק, אנרגיות טובות ו-דף חלק כדי שתוכלי להכין לך תוכנית "התוכנית של ממממאיה לחגים שמחים".
 

מממאיה35

New member
תנקס

אני מחפשת חופש.. אבל אין לי כסף לחו"ל, אז נראה לי בספונטניות אסע לי לחופש איפשהו כאן..
 
אצלי...

התקופה הזאת דווקא נותנת תחושה טובה, תקווה... אולי היא גורלית כי זאת התחלה, ולוקחים הרבה החלטות חדשות...
 
אני אוהבת את התקופה הזו

וגם אם יש לי קושי כזה או אחר אני לאו דווקא קושרת אותה לחגים. אוהבת את כל התכונה הנרעשת לפני החגים את ההכנות קניית המתנות והבגדים החדשים שהכל חגיגי שכזה אפילו את הארוחות המשפחתיות אני מאוד אוהבת :)
 
האמת שלא אוהבת חגים-

כי זה הכל מפגש עם מסיכות, מתנהגים יפה ובנימוס לאנשים שבכלל לא סובלים בד"כ בשאר ימות השבוע הרגילים, וזה סתם מעיק וגורר מריבות- איפה השנה להיות וכו'... האמת שדווקא מתחילה להרגיש מתפתחת: התחלתי התנסות מעשית בלימודים, סה"כ עובדת הרבה אז זה אומר שהמשכורת שלי תעבור את ה-2000 שקל לשם שינוי, וטוב לי, פשוט טוב לי עם החבר, עם חברות, עם הלימודים, עם הכל.
 
אני לא מצליחה להבין את זה....

במרבית המקומות קוראים על אנשים שממש סובלים מהמפגשים המשפחתיים בכלל ובחגים בפרט. ואני לא מצליחה להבין למה. אני לא אומרת שאני אוהבת כל אחד ואחד מהמשפחה שלי אבל בכל זאת... אני לא מרגישה סובלת מהמפגשים הללו. ואפילו שאני נפגשת עם אנשים במשפחה של בעלי, שאני לא כל כך אוהבת חלק מהם, אני לא סובלת. אני מפספסת משהו ??
 
אני אספר לך משהו..

משום מה התחיל מנהג שעושים אצלנו חגים עם המשפחה של הגיס שלי, ז"א שכל חג זה או אצלנו או אצלם וזה מעצבן ומתיש ומיותר, כי בתכל'ס אנחנו יודעים שהם לא ממש שמים עלינו ולא חושבים שהם ברמה שלנו ואנחנו לא בדיוק מתים על המשפחה שלו גם כי הם די מתנשאים. אז הכל בחגים זה דו פרצופיות, ומה הטעם בזה??
 

מממאיה35

New member
אוצ'

לא ממש סובלת ובכל זאת.. יש פעמים שאני מצליחה, ויש שלא, להעמיד פנים ולשחק בהצגה שהמשפחה מושלמת, שהכל בסדר.. אפחד לא יודע שלא..
כואב ..
 

nataly36

New member
תקופת החגים המתקרבת.... באמת טעון.

אני חושבת שמה שטעון בתקופה הזאת זה המושג משפחתיות באופן כללי ופרטי כאחד. אני לא אוהבת את המפגשים הכלליים משום שבמשפחה של בעלי מתיחסים אליי לא יפה, ובמשפחה שלי - זה ממש צבוע. ומה שלא, זה ציני ולא נעים. אני צריכה כל הזמן לשמור על הילדים שלי בתנאים לא תנאים.... זה פשוט קשה לי נורא פיזית, וכיוון שזה בעצם סוף סוף ימי חופש - של הבן זוג ושל כל המשפחה בעצם, זה אמור להיות "חג" = שמח!!! לא איזה עול לא נעים (וגם לא טעים!) כיום, כאשר המשפחה שלי הפרטית גדלה, שגיל הילדים גם גדל - אנחנו בעצם לא נוסעים לשום מקום בחגים. נשארים בבית - ואז יש פוטנציאל של כיף!!! נחים, מדברים, צוחקים.... נהנים מהמאכלים המיוחדים ומן הדברים החדשים שקנינו... הקיצר, דווקא נחמד. לי באופן אישי זו תקופה קשה בגלל המצב הפרטי שלי (אחרי לידה וכו'... ) אני בכלל לא מודעת עדיין לחגים המתקרבים. למרות שהתאריך אומר שזה אכן כך....
 
למעלה