אם טוב בסיטואציה מסויימת, עם אדם מסויים ברגע מסויים אז זה מה שחשוב. למה להתעסק בהאם/מתי/ואיך זה יגמר?? ימשיך להיות טוב, יהיה רע.. יש דברים שטובים לזמן מסויים ואינם טובים לתקופה אחרת. ברגע שמשהו כבר לא טוב כבעבר, זה לא צריך לצבוע גם את הטוב שהיה ואת לדעתי צודקת. הטוב שהיה נשאר וצריך להשאר כזה. ובכלל לדעתי לא שווה להתעסק במה יהיה. עדיף לחיות ולהנות מכל רגע.
כל מה שמתחיל טוב - נגמר רע וכל מה שמתחיל רע - נגמר רע מאוד. אמנם אלו משפטי טירונות,ולכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל אם נחשוב על זה, כל דבר טוב נגמר בסוף, מתישהו, ומן הסתם אז נרגיש פחות טוב. לכן מסכים על ליה ש... פשוט אל לנו לנתח ולחשוב ולתכנן, אם הייתי אומר לחיות את היום זה היה נשמע קצת "רוחני" וכאלה, אבל באמת אם נצטער מראש על קשר שיגמר בעתיד, על פיצה טעימה שנאכלת, על אהבה שתדעך, וכל שאר ההנאות שקיימות ומתפוגגות עם הזמן מטבען, לא נהנה לעולם... אז... נצלי כל רגע שכן מהנה אותך ו"תזרמי"...! כשיגמר? ייגמר... כשנגיע לגשר נפוצץ אותו...
קראתי לאחרונה ספר של ד"ר הנדריקס. הספר מדבר על המבנה של מערכות זוגיות ומה שאנחנו מצפים מהן שיהיו וכו'. בכל אופן הבסיס העומד מאחרי הבנת חיים זוגיים, לדעתו היא תיאוריה מאד מעניינת. אחת המעניינות ששמעתי. התיאוריה מדברת על האושר שכולנו מחפשים בחיים. לטענתו אושר שווה ל- בטחון אישי הוא מתאר מצב, שבעצם תיארו אותו כמה מהמגיבים לשרשור הזה. שבו קורה לנו לפעמים שמציף אותנו איזשהו רגש אושר מסתורי, סתם כך בלכתנו ברחוב או כל מצב אחר. אנחנו מנסים כאילו לתפוס את הרגע הזה, אבל הוא נעלם בדיוק כמו שהוא בא. לטענתו עובר במעי אימו נוצר למציאות שבה הוא חווה את הביטחון הגדול ביותר. הוא מוגן מפגעי מזג האויר. מקבל את כל מחסורו. לא דורשים ממנו כלום. וכו' וכו' פשוט מיום שנוצר רק טוב לו. האירוע הטראומתי הגדול מתחיל בשעת הלידה. מנקודה זו ואילך הוא צריך להתחיל לדאוג למחסורו בעצמו. כשהוא רוצה לאכול הוא בוכה כדי לקרא לאימו שתספק לו את מחסורו. וכן הלאה והלאה. לפי התאוריה שלו רגשי האושר המציפים אותנו במשך החיים הם מקרים מסויימים שקורים לנו ביום יום. המזכירים לתת מודע שלנו להרגיש את הרגשת הבטחון שחווינו ברחם. בעצם כל החיים אנחנו מנסים להגיע למצב של שלימות והרגשת בטחון כמו שחווינו בתקופה בה הגענו לעולם. זאת תיאורית האושר על קצה המזלג, לפי ד"ר הנדריקס.
מהאנשים, אבל באופן אישי מכירה כמה שבשבילם אושר זה לשכנע מישו לעבור מאי סי לטלפון ומהטלפון לכתובת הבית, אז יתכן שלגבי חלק מהאנשים אושר הוא לערער את הבטחון האישי של אחרים. גם בממשלה שלנו יושב לפחות אחד שנירה לי זה מה שעושה אותו הכי מאושר...
אני מכירה אדם נפלא ומקסים שהלך לעולמו לפני כשנה, שבוע טרם יום הולדתו ה-27. האדם הזה היה רק טוב, גרם אושר לכל הסביבה, עזר לזולת בלי לצפות לתמורה ועוד כהנה וכהנה.
אני לא מוכנה להסכים איתך שחייו לא היו טובים. כל שיש להצטער הוא שלא נקטו בדרך רפואית מסוימת כדי להבטיח את הישארותו בחיים. (הוא לא התאבד חו"ח). חייו היו טובים לא פחות משל אחרים (ואף יותר טובים לדעתי האישית) ולדעתי ולדעת כל מי שהכירו, חייו היו ראויים לחיות יותר מהרבה אחרים שאני מכירה.
אם לקחת דוגמא קצת קיצונית, אני מכיר זוג שהיה נשויי 20 שנה, ולפחות ב15 הראשונות זה היה "טוב" אמיתי של שותפות חיים, כבוד הדדי, וכמובן אהבה, בחמש השנים האחרונות של הנישואין הם התרחקו ובסוף פשוט לא התאימו אחד לשני. לפעמים האנשים/נסיבות משתנים - זה לא מוחק את העבר.
שלום חבירים, אני חדשה פה ורק רציתי להגיד לך מתבוללת שלא, זה לא נכון. יש שיר יפה של נתן זך שבו הוא אומר: מה שניתן אי פעם, לא יילקח לעולם, שיש בכל זה טעם, גם כשהטעם תם, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לחלום כל טוב