האם זה מקרי לדעתכם

[antonio44]

האם זה מקרי לדעתכם

שמאריה החלה את תהליך הדעיכה שלה בתחילת שנות ה-2000,דווקא בתקופה של הגל הלטיני וחדירה של זמרות כמו בריטני, וכריסטינה לשוק הבינלאומי? לפי דעתי היא פשוט לא הבינה שתעשיית הפופ עברה שינוי משמעותי עם כניסתה של בריטני לזירה (שסללה את הדרך לזמרות כמו ג'יי לו הידועה לשמצה

,כמו כן עומס העבודה האדיר עשה את שלו
נ.ב- בעיניי בריטני היא איקונית ואחת הפרפורמיות הגדולות ביותר (למרות שקולה מוגבל ביותר)אבל מעולם לא הבנתי את ההתלהבות מאגילרה,יש לה קול גס מאוד,היא מוגבלת בשליטה ובטכניקה שלה ולא מתקרבת במילימטר לויטני או מאריה בשעת השיא שלהן

 

[קוֹבּ]

זה לא מקרי ומאריה גם ניסתה להלחם בזה

ולהתאים עצמה.
זה לא מקרי שקליפ כמו הארטברייקר יצא ב1999.

לגבי בריטני, היא אכן אייקון, לעיתים רבות מוצלחת מאוד ביכולתה לספק פופ טהור ומוצלח, ובתחילת הקריירה שלה היו לה כמה הופעות מטריפות וברמה גבוהה מאוד עם שפע כריזמה ויכולות ריקוד נדירות.
כיום היא לא שווה הרבה כפרפורמרית, ולמרות שאת האלבום האחרון שלה, פאם פאטאל, אני מאוד אוהב, נשמע שהאלבום החדש הולך להיות מחריד ממה ששוחרר עד כה. נקווה שסתם הלכה קצת לאיבוד ולא יותר מזה.

אגילרה סבבה. היא גסה ואכן אין לה ממש שליטה או טכניקה, אבל כשהיא מוצלחת היא מוצלחת ולפחות כזמרת אולפן היא היתה מאוד מוצלחת באלבומים סטריפד ובאק טו בייסיקס.
גם בביוניק היו לה כמה רגעים יפים.
האלבום האחרון, לוטוס, הוא כבר מקרה אחר ומביך של שימוש מחריד בקול שחוק וטיפול לקוי בקול בהפקה של השיר.
אכן אין מה להשוות בינה לבין וויטני ומאריה.

מצד שני אני חושב שגם וויטני לא היתה משהו (בלשון המעטה) אחרי שנת 94 אז זה בסדר שיש עשור מאוד מוצלח ומדויק ואחריו דשדוש.

 

[antonio44]

לא מסכים בקטע של ויטני

עד סוף שנות ה-90 ( משהו בסביבות 99-98) עדיין הייתה לה עוצמה מאוד מרשימה,שליטה,דיוק וטכניקה ברמה מאוד גבוהה,וכמה שירים מצוינים ואיכותיים מאוד (my love is your love,heartbreak hotel,i believe in you and me,it's not right but it's ok),כמובן שאבדו לה הרבה מן היכולות הוירוטואזיות,העילאיות והבלתי אפשריות שלה (בין היתר בגלל השימוש המאסיבי בסמים),אבל היא עדיין הייתה זמרת מהמעלה הראשונה'

 

[קוֹבּ]

בסוף שנות ה90 היא היתה חמודה

והיו לה כמה רגעי סטודיו נהדרים אבל היא כבר לא ממש היתה זמרת מרשימה ובטח שלא בלייב.
היא אפילו איבדה את הוייב המוזיקלי שלה, משהו בה נהיה ממש רגיל כנראה בעקבות השימוש בסמים באמת. עצוב.

 

[iiamitx3]

גם בסוף שנות ה90 וויטני הייתה טובה יותר

מכריסטינה בכל הקריירה שלה. סטודיו או לייב. כמובן שוויטני הייתה שנות אור משנותיה הראשונות, בעיקר בגבוהים.. אבל עדיין יוצאת מהכלל.

 

[Mידאס]

 

[קוֹבּ]

באמצע שנות התשעים וויטני התחילה לדבר את

השירים שלה, בכוחניות, בכל הופעה כמעט.
אני לא מדבר על מפגנים קוליים מרשימים שלא היו לה, אלא על שירה נטו.
היא פשוט לא הצליחה.
כואב הלב לראות, אני זוכר שהייתי המום והבנתי מזה כמה היא מסוממת.
אין ספק שyour love is my love מכיל שירים פצצה וביצועים קוליים ממש טובים, אבל שם בערך זה נגמר גם מבחינת עבודת סטודיו.

 

[Mידאס]

היא הייתה זמרת מהמעלה הראשונה עד יומה האחרון

גם כשהקול שלה היה שחוק לגמרי, והיא לא סיפקה את הסחורה לגמרי, הקסם שלה כזמרת בחסד עליון לא אבד.

MY LOVE IS YOUR LOVE הוא אלבום מצוין מכל בחינה אפשרית: ההפקה, העיבוד ובעיקר מבחינת ההגשה הקולית הנפלאה שלה.

 

[antonio44]

 

[iiamitx3]

ברגע שהיא עזבה את סוני היא התחילה לדאוך

ריינבוו היה אלבום מודרני לזמנו. מצד שני גליטר וצ'ארמברייסלט לא.. מאז שהיא עזבה את סוני היא לא הייתה בהשגחה ובשליטת טומי שחטר להצלחה, ויותר בשליטת עצמה והיא יותר רצתה להוציא מוזיקה שהיא אוהבת מאשר משהו שיצליח במצעדים. בשבילה הצלחה של סינגל זה צ'ופר ולא המטרה.
זוהי דעתי בכל אופן.

 

[McBrownie]

גליטר לא היה אמור להיות מודרני, הוא

היה אמור להתאים לסרט האייטיז-י.
[והוא אלבום מעולה בלי קשר

]

 

[Mידאס]

האלבום הכי אנדרייטד מאז ומעולם

ההפקה הכי מהודקת בכל הקריירה של מאריה, בתוספת כמה מההגשות הקוליות הכי טובות שלה בכל הקריירה.

 

[קוֹבּ]

השליטה של טומי בקריירה של מאריה אכן הורגשה

אבל אני לא מבין איך אפשר להגיד שמאריה לא רצתה להצליח במצעדים.
הדבר הנכון יותר לדעתי הוא שהיא רצתה להצליח במצעדים בדיוק כמו שטומי רצה, רק שאחרי הגירושין היא החליטה לעשות את זה עם דברים קצת פחות קלאסיים ויותר לטעמה, היא התפשרה פחות על הטעם שלה אבל אני לא חושב שהיא רצתה להצליח פחות.

 

[Mידאס]

בוודאי שהיא רצתה

והיא עדיין רוצה.

להגיד עכשיו ש"אין לה כבר מה להוכיח" זה פשוט טמטום. מאריה היא חיית מצעדים, היא חיה ונושמת אותם וכל העשייה שלה היא למען המצעדים, למרות ועל אף הברברת שלה שהיא יוצרת "בשביל המעריצים". היא אמן מ-ס-ח-ר-י. היא מייצרת בשביל למכור, בשביל להישאר בתודעה, בשביל להתפרנס, לא בשביל 300 אלף האזנות לשיר החדש ביו טיוב, שהם בפירוש כשלון קולוסלי מבחינתה.

 

[Mידאס]

זה לא מקרי

ואני לא חושב שזה קשור לפריצה של בריטני או כריסטינה.

ההחלטה המקצועית הכי גרועה שמאריה קיבלה בקריירה שלה, הייתה לעזוב את סוני. היא הייתה האישה שאליה כולם נשאו עיניהם בסוני, היא הייתה במקום הראשון שם, והיא עבדה עם האנשים הנכונים ביותר *עבורה*. כשהיא עזבה את סוני, כל זה נגמר, כולל, וזה הכי חשוב אולי, הפרומושן המסיבי שהיא הייתה זוכה לו כשהייתה חתומה בסוני. מאז היא הפכה (ועודנה) מבולבלת מבחינת הסגנון המוסיקלי שהיא מייצרת להוציא חריג אחד בדמות האמנסיפציה (וגם באלבום הזה יש קטעים שמעידים על חוסר האחידות מבחינת ההפקה והסגנון המוסיקלי), והבלבול הזה שלה הגיע לשיא בשנה האחרונה. בסוני ידעו לזהות טרנדים היטב, אך לא נכנעו להם לגמרי והם ידעו כיצד לאמץ אותם אל חיקה של מאריה מבלי לפגוע באמינות שלה (ע"ע HEARTBREAKER). לדאבוני ולדאבונם של מעריצים רבים אחרים, אף חברה שעבדה אתה מאז, אף מפיק, אף איש תעשייה, לא ידע "להפעיל" אותה כמו שבסוני ידעו.


כריסטינה מעולם לא הייתה חביבה עלי במיוחד, אבל לזכותה ייאמר שהיא אחראית לאחד האלבומים הכי טובים ששוחררו אי פעם, שכל כולו תענוג צרוף ממש - BACK TO BASICS. באלבום הזה יש כמה רצועות שבהן היא מפגינה יכולות ווקאליות מרשימות ביותר, גם אם זה בסופו של יום תוצר של עבודת אולפנים. ההפקה והסאונד באלבום הזה הם הדבר הכי קרוב שיש לשלמות. גם ב-BIONIC היו לה הברקות (בכלל, אני חושב שזה אלבום מאד מפוספס) וכמה מהמפגנים הקוליים הטובים בקריירה שלה.

 

[antonio44]

גם אם היא מצליחה להפיק

תצוגות קוליות מרשימות מפעם לפעם,מעולם לא הצלחתי להתחבר לעולם התוכן שמאחורי השיר או לצורת ההגשה שלה שהיא מאוד כוחנית בעיניי
בריטני לעומת זאת,למרות קול קטן ומוגבל ביותר הצליחה לעשות לי את זה ביג טיים ב-everytime

 

[Mידאס]

קצת מפליא מה שאתה כותב

על צורת ההגשה שלה אפשר "להתווכח" - אחרי הכל זה עניין של טעם, אבל על עולם התוכן שמאחורי השירים?

אני לא מכיר את כל הרפרטואר של הגברת, אבל ממה שאני מכיר, השירים שלה בעלי תוכן עשיר ביותר ושירי המסר שלה חזקים לא פחות מאלה של מאריה (שהיא לצורך העניין האורים והתומים של השירים נושאי המסר). הנה כמה:

Hurt
You Lost Me
Oh Mother
Mercy On Me
Lift Me Up

אפילו "גיני בבקבוק" הוא שיר שכתוב מצוין.

לא יודע אם היא אחראית לכתיבה של השירים שהיא מבצעת, וגם אם לא - זה לא גורע מהאיכויות שלהם. השירים שמניתי לעיל (וזה רק קומץ) מייצגים בעיני כל מה ששיר מסחרי טוב אמור לייצג (אנחנו דנים על התוכן, אבל גם ההפקה שלהם היא מצוינת. אם כבר, אז כבר...).

 

[Por Siempre Naama]

תרשה לי להוסיף עוד כמה

Fighter
Can't hold us down
The voice within
I turn to you

וזה ממש רק מה שבא לי לראש כרגע, יש לה המון שירים בעלי תוכן ומסר מצויינים לדעתי

 

[Mידאס]

את I TURN TO YOU

אני דווקא לא אוהב וחושב שהוא סובל מהפקה זולה במיוחד (+ אובר צ'יזיות).
מעבר לזה, השירים שמנית בהחלט מעידים על הכשרון של אגילרה בכתיבת שירים (או בבחירת כותבים/שותפים לכתיבה מוצלחת במיוחד).

 

[Por Siempre Naama]

נכון

הוא באמת סובל מאובר צ'יזיות, אני פשוט התחברתי למילים