זה דווקא קל
וממש שונה מלהטריף כלים וכדו'. אין שום הגדרה ל"ירא שמיים", ואינך חותם בעת קבלתך לעבודה על כך שבכל רגע נתון בשנות עבודתך לא תכפור בבורא עולם או משו. גם הם כשהם מוכרים את התפילין אינם מתחייבים לכך, וגם אם כן , אין לזה משמעות כיוון שאי אפשר להתחייב על מה שבליבם של העובדים בכל שעה ובכל יום. לגבי עשיית התפילין ע"י מי שאינו מומר מבחינת "מחלל שבת בפרהסיא", הרי אם אתה באמת חרדי בעל כרחו , הרי שאין יותר "לא בפרהסיא" מזה, וידועים דברי החזון איש שאפילו אם מישו נוסע בשבת , אבל כשהשכנים הדוסים שלו רואים הוא נמנע מלהתניע עקב בושה וכדומה, הרי שאין עליו דין מחלל שבת בפרהסיא. הדברים כך הם לגבי יין נסך, קל וחומר בתפילין, שאין דין שפוסל תפילין שנעשו בידי מומר (מלבד הפרשיות עצמן). לגבי עשייה לשם מצווה, מה מונע ממך לעשות אותן לשם מצווה? לא זו אף זו , אלא שאם חוזר ואומר בפיו תוך כדי העשיה "לשם מצוות תפילין ", הרי שגם אם בליבו חושב אחרת אלו מחשבות בטלות, ודברים שבלב אינם דברים. לפיכך אני ממש לא רואה פה שום בעיה מוסרית, ולו תיאורטית.