האם השיחה המעניינת של עומר ואלון

האם השיחה המעניינת של עומר ואלון

כללה עוד נושאים?

 

סופרימו

New member
גם אותי זה מעניין

וחיפשתי תמונה של תגובה לתמונה שאת העלית, היושבת

 
9. נחי אלון: על טייס שהיה בשבי ממושך

"הייתי במסע אופנועים, בתנאים מאוד קשים בצפון הודו. והמשתתפים היו כולם עם רקע צבאי, חלקם מוכרים כנפגעים טראומטיים. חלקם לא.
והיה שם איש שבילה לא פחות מ 3 שנים בשבי הסורי, מחציתם בתא בודד. טייס לשעבר, שנפל בשבי במלחמת ההתשה.
הוא היה בהתעלות הנפש בטיול, בעיקר כי 40 שנה לא רכב על אופנוע, ויכל לעשות סלאלום במדרונות. התרגש ביותר.
איש שהוא מקור השראה, ולא דומה לאף אחד פוסט טראומטי.
הניבוי של 3 שנות שבי - שהוא יהיה פוסט טראומטי.
האם הוא פוסט טראומטי?
לא!"
 
10. פרופ' חיים עומר שואל

"האם אפשר לשכנע מישהו כזה שהוא כן (סובל מפוסט טראומה)?
 
11. נחי אלון: כן. לתרבות הרווחת יש משקל ביצירת פתולוגיה

"כן. לתרבות הרווחת יש משקל ביצירת פתולוגיה.
פעם הומוסקסואליות היתה פתולוגיה. היום היא לא, כתוצאה ממהלכים חברתיים.

כשצה"ל או משרד הביטחון קבעו קביעה גורפת, שכל מי שהם קוראים פדויי שבי, הוא זכאי להכרה כפוסט טראומטי, נוצרו צורות של לחצים חברתיים . למשל - נשים אמרו, בצדק, אחרי כל הסבל שעברנו, מגיע פיצוי כספי או אחר, כי חיינו השתבשו בגלל השבי. הן צודקות, והנשים הרגישו שהשבי היתה חוויה מחסנת. בהדרגה השתכנעו שאכן מגיע פיצוי על השנים..., ואח"כ גם הן השתכנעו שיש שריטות נסתרות, שלכל אחד יש שריטות ניסתרות.
ראיתי אנשים מאוד מרשימים, שבהדרגה התפיסה הטראומטית התחילה לקנן בהם, לפחות חלקית, עם האוירה הציבורית ועם התפיסה החברתית".
.
 
13. נחי אלון: במובן מסויים אני חושב שכן

"במובן מסויים אני חושב שכן.
כולם אנשים מרשימים, שהיו יכולים לקבל את ההגדרה מבלי לאמץ אותה כהגדרת זהות.
כשאנשים מאמצים הגדרה כזו כהגדרת זהות - זה נזק".
 
14. פרופ' חיים עומר: תגובות אקוטיות ומצבים כרוניים

"אנחנו עבדנו הרבה עם אנשים פוסט טראומטיים.
אני התחלתי אחרי מלחמת יום כיפור. עבדתי עם תגובת קרב אקוטית.
עשיתי סקירת ספרות גדולה על הטיפול הקדמי לאנשים עם טראומת מלחמה.
ואתה (נחי) עבדת , היית אולי הראשון שממש פיתח מודל לאנשים עם סימפטומים כרוניים, ומשם המחשבות האלה הביקורתיות על גישות הרוב הדומיננטי.

מה היית אומר - מה הלקחים של זה לטיפול ולמניעה?"
 
15א. נחי אלון: מה מעסיק את האנשים במצבים הכרוניים

למזלי לא היתה ספרות על טיפול במצבים כרוניים.
היתה ספרות רחבה טובה על תגובות אקוטיות.
על כרוניים כמעט שלא מצאתי ספרות, אז יכולתי לעשות מה שאני מבין.
התפיסה הרווחת היתה שטיפול באנשים פוסט טראומטיים זה טיפול בטראומה.
יש גישות שונות, עם פנטוטל, וזריקות ושיחזור והיפנוזה, ואפילו עם טייפ-רקורדרים שמשמיעים את קולות הקרב.

ואני הסתכלתי על האנשים האלה והיה מאוד ברור שמה שמעסיק אותם זה לא הטראומה, אלא שחייהם מבולגנים. חייהם הפכו חסרי יציבות לגמרי, ולהתעסק בטראומה היה להתעסק בדבר הלא נכון.
 
15ב. נחי אלון: הבלאגן בחיים יותר מכריע מהטראומה

"מאוד ברור שמה שמעסיק אותם זה לא הטראומה, אלא שחייהם מבולגנים. חייהם הפכו חסרי יציבות לגמרי, ולהתעסק בטראומה היה להתעסק בדבר הלא נכון".

"כשעבודתו משתבשת כי הוא בהתקפי זעם,
וכשהוא מנותק ממשפחתו
וכשיש לו בעיות רפואיות - ואין סדר או אירגון בחייו -
הבלאגן בחיים הוא הרבה יותר מכריע לגבי הבן-אדם" (עם הסימפטומים הכרוניים) "מאשר הטראומה."
 
15ג. נחי אלון: איחוי ושיקום הרציפויות

"ואני - ההבנה המיידית כמעט " (אצלי) "שמה שצריך לעשות זה לייצב את החיים ולחזור - למה שהיום הייתי קורא - לאיחוי הרציפויות, שנקטעו.

רציפות בין-אישית בהרבה מקרים האנשים נעשו שוליים במשפחתם. כינון המקום במשפחה
שיקום הרציפות התפקודית - חזרה לתפקוד במשפחה, בעבודה
ושיקום רציפות הזהות
אלו המושגים שטבעתי.
 
15ד'. נחי אלון: תיקון השינה

"ואני התחלתי בדרך נכלל בתיקון השינה.
אדם שלא ישן - לא יכול לחיות טוב, אז התחלתי בשיטות שונות לעזור לאנשים לישון.
אדם שמתחיל לישון כתוצאה מדבר פעוט ערך שקרה בטיפול - הוא אדם קשוב, שמוכן לעבוד, כי עזרתי לו - לא במה שאני חושב שהוא צריך, אלא במה שמציק לו הצקה יומיומית, לא הטראומה.
 

קרנף לבן 1

Well-known member
מנהל
גם אותי

ומה עושים שיש חרדה שפמריאה לישון למשל על ידי פלשבק (סיוט חלום חזותי בעיניים סגורות) ברגע הרדמות או תזוזה של הרגל בזמן הרדמות כל זה מחרדה חזקה מאוד.
&nbsp
עכשיו אין לי בעיה ואז עזר רק כדור שנה עד שנרגעתי
 
למעלה