זה באמת ככה..
שסיפרתי לחברים שלי (חלקם יודעים..) זה בא "בהפתעה", אבל אז הם חיברו דברים והבינו יותר.. בהתחלה היה קשה כי.. לא סיטואציה מלבבת.. אבל,פתאום הבינו למה לעזעזל אני לא נשאר עד מאוחר במסיבות,או בחרישות למבחנים, או שלפעמים לא בא לי להיות איתם.. כך גם עם החברה (טוב נו.. האקסית) בהתחלה לא הבינה, הסברתי, והיא פשוט אמרה שזה שטויות.. וכן,היה לי התקף לידה, והיא פשוט חיבקה וחיפפה את זה מהראש שלה. אני חושב שאם ניתן לאנשים את הצ'אנס להוכיח את עצמם הם יתנהגו בהתאם.. לא מצאתי מהסובבים אותי אדם אחד שסלד ממני אח"כ.. להיפך, באו בשאלות (כי תכלס, אין להם שמץ) ודאגות והמון חום.. גרם לי להעריך אותם יותר!! אני מצייר עולם ורוד ..אולי יותר מדי, אבל כל אחד והתמונה שלו לחיים