האם הייתם כועסים?

[רקוט קרומפלי]

גם אני מכירה כאלה שהיו

ולמרבה הצער מעולם לא חזרו לעצמם.

 

[2 אוניות בלילה]

אולי החבר הסטודנט שלכם ביקש מהן לא לספר לכולם

אי אפשר להבין את כל הכוחות הפועלים במיוחד שאנו קוראים רק את הצד שלך אז למה לכעוס? יש סיבות שיותר שוות אנרגיה של כעס ויש כאלו שלא...

 

[shellyland]

אתה נשמע נעלב, לא כועס.

מה עם להפעיל את מה שלמדת בסמינר לשינוי עצמי?

 

[החטא והשופטת]

מזותומרת?

 

[רחוב האגס 1]

קשה לי להאמין

כי כמו שהיא הציגה את זה - זה היה על דעתן בלבד. אבל אני אשאל אותה על זה, אולי היא גם הציגה את זה בצורה מיופה (זה מתאים לאנשים שמנסים לצאת בסדר עם כולם)

 

[רקוט קרומפלי]

זאתומרת

שמישהי שאני מכירה מקרוב הגיעה לאחת הסדנאות האלה עקב נסיבות חיים קשות וחיפוש אחר תשובות. היא בהחלט מצאה שם את מה שחיפשה, ובעקבותיה הגיעו גם בני משפחתה, וגם אני ובעלי. זו סדנא שנערכת במשך סופשבוע ארוך, פעם בכמה זמן, ואפשר לשוב ולהשתתף בה. אני ובעלי השתתפנו בה כמה פעמים, פעם באופן פעיל ובפעמים הנוספות כאורחים, קיבלנו תובנות לגבי דפוסי הפעולה שלנו, מיצינו את העניין, וכמו שרגליים אומרת, חזרנו לעצמנו. היא, לעומת זאת, המשיכה להשתתף במשך שנים ארוכות (אני חושבת שהיא עדיין ממשיכה), ו"נשאבה" לתוך העולם האלטרנטיבי לחלוטין- היא הפכה להיות רייקי מאסטר, עשתה סדנאות באינספור תחומים, מילאה את ביתה בספרי העידן החדש (וקנתה גם לי כמה), ובדרך איבדה לגמרי את חוש ההומור שלה ואמפתיה לאחרים. אנחנו כל פעם מתחלחלים כשהיא מנסה להנחיל את התורות ההזויות שלה לסובבים אותה, אבל זה מילא. אם זה עוזר למישהו להתמודד עם חייו, מה לי כי אלין. הבעיה התחילה שהגיעו בעיות בריאותיות קשות שדרשו התערבות מקצועית, והיא העדיפה לטפל בעניינים ע"י טיהור הבית מרוחות רעות והכנסת חפצים עם אנרגיות חיוביות ושיחות עומק עם מתקשרות ובני משפחה מתים. איכשהו אני עדיפה חיים נורמליים ודפוקים קלות מאשר האושר הזה.

 

[shellyland]

בשביל מה?

 

[רחוב האגס 1]

כדי לא לכעוס סתם על מי שלא צריך

 

[shellyland]

אל תכעס בלי לדעת את האמת.

 

[רחוב האגס 1]

שאלה טובה מאוד../images/Emo62.gif

זה בהחלט מקרה קלאסי לטיפול בשיטה כזאת. אבל בגלל זה חשבתי קודם כל על כך שזה בגלל נסיון לצאת בסדר, לעשות משהו טוב, ולא משהו שיועד נגדי.

 

[shellyland]

תחשוב יותר בכיוון של

אתה לא באמת מעניין אותן עד כדי כך שירצו לעשות משהו נגדך. סתם, התפלק. לא קשור אליך.

 

[רחוב האגס 1]

זה בערך הכיוון

 

[shellyland]

אויש, נו

גם אני לא הייתי הולכת ומבשרת לכל העולם שאבא של חברה שלי מת. הייתי מספרת רק למי שאני יודעת שנמצא איתה בקשר אישי. ו... סוי - חבר לספס הלימודים זה לא קשר אישי! אני מבינה את האגס שהוא נעלב שהוא לא ב"חבורה", אבל זה המצב וזהו.

 

[רחוב האגס 1]

זה לא נקרא "לבשר לכל העולם"

יש כאן מקרה של קרבה חלקית - במקרה כזה אי אפשר לדעת אם האדם שמודיעים לו על זה (=אני) הוא מספיק קרוב כדי להשתתף באבל או לא. במקרה כזה רק האדם עצמו יכול להחליט מה לעשות עם המידע, ולהודיע לו על זה זה לא כמו להודיע למישהו שלא מכיר כלל את האבל.

 

[shellyland]

אם אי אפשר לדעת זה כן לבשר לכל העולם.

כי חוץ ממך יש עוד לפחות 100 סטודנטים שאי אפשר לדעת איתם. מההודעה הראשית שלך, נראה שאתה יותר עסוק בטיב היחסים בינהן לבין עצמן, בינהן לבין אותו סטונדט ובינהן לבינך, מאשר בשאלת המי צריך לדעת ולמה. צא מזה. הן חברות של עצמן ולא שלך. ככה זה.

 

[רחוב האגס 1]

אני זה לא כל העולם

בפרט שאנחנו מעט סטודנטים בחוג, והלוואי שזכה היה מגיע ל-100 סטודנטים. למדתי איתם מספיק ביחד כדי שזה יהיה הגיוני שהיא תרים לי טלפון ותשאל אם אני רואה לנכון להצטרף אליהן לביקור בשבעה. בזה שהיא לא עשתה את זה, היא מנעה ממני את האפשרות להפעיל שיקול דעת אם אני רוצה להשתתף באבלו או לא. וזה הסיפור.

 

[shellyland]

עבורן אתה כן.

 

[רחוב האגס 1]

האם הייתם כועסים?

בסוף השבוע מת אביו של אחד הסטודנטים שלומדים איתי. אומנם מדובר במישהו שאני לא ביחסים קרובים איתו, והאמת היא שאני לא ממש מסמפט אותו, אבל אני גם לא מסוכסך איתו בגלוי. בכל אופן, כשנודע לי שהוא יושה שבעה - לא הייתה שאלה בכלל: אני מגיע לשם, או לפחות מתקשר. זה לחלוטין לא הזמן לחשבונות. אבל מה הסיפור בכל זה? כל העניין נודע לי במקרה. שמעתי על זה משמועה. באותה שמועה נודע לי גם שאחת מאלה שהיו אצלו, היא מישהי שגם לומדת איתי וגם גרה לידי, ואנחנו הרבה בקשר מאז תחילת הלימודים (לפני כשנתיים וחצי) - עוזרים זה לזה הרבה וגם משתפים בדברים אישיים מדי פעם. את אותו תלמיד שאביו מת, היא מכירה כבר מהילדות. לצורך העניין (כי היא הולכת להוזכר הרבה בסיפור) - נקרא לה נ'. אתמול במקרה לקחתי אותה בטרמפ לאוני' (פגשתי אותה בדרך) ושאלתי אותה גם לגבי ביקור בשבעה של אותו עמית ללימודים. היא אמרה שהיא כבר הייתה, ושכשזה נוגע להן (לה ולעוד שתי חברות) הן חשבו "למי כדאי לספר את זה". היא, כמובן, גם שאלה מאיפה אני יודע על זה. התגובה הראשונה שלי הייתה שזה לא לעניין לשקול בכלל למי לספר את זה, כי אנחנו חוג קטן, ומה שלא מגיע אליך ישירות - מגיע אליך עקיפות. ומה שמגיע אליך עקיפות - תמיד נשמע רע. היא גם מאוד העריכה את זה שאני מתכוון להגיע אליו או להתקשר. אבל רגע - אם היא העריכה את זה, למה היא החליטה בכלל לפני כן שאני לא אמור לדעת מזה? הרי אני לא מאלה שגילו להם מהשבעה הסודית. רק אחרי שהורדתי אותה, קלטתי בכלל מה היא אמרה לי וכמה זה מכעיס: באיזו זכות קמות להן שלוש פרסונות ומחליטוות בשביל אנשים אחרים מה הם צריכים לדעת ומה לא??? מי את, יא חתיכת נבלה, שתחליטי בשבילי שאני לא אמור לדעת מזה??? אם, חלילה, הייתי מחליט שלא להגיע לשבעה, הרי שזה שיקול דעת שלי. לא היא ולא החברות שלה אמורות להפעיל את שיקול הדעת בשבילי. למרות הקשר הטוב שלי איתה, הקשר שלי עם שתי החברות הנוספות הוא פחות קרוב - אחת מהן היא אישה בת כ-50 (!) שלומדת איתנו במסגרת תורנית הנקראת 'מעל"ה' (ולצורך הענין נקרא לה א'), ויש ביניהן כימיה מאוד הרמטית, באופן כזה שאי-אפשר להיות על-ידן ולא להרגיש שאתה לא במקום הנכון. האחרת, שלצורך העניין נקרא לה ב', היא סטודנטית שנמצאת שנים לא רבות בארץ, ולפחות כלפי חוץ מה שמחבר בין שלושתן זה היותן "חו"לניקיות" במידה כזו או אחרת, ולרוב השפה ביניהן היא אנגלית. קליקה שאין לי הרבה מה להשתלב בה. אותי המקרה הזה מעצבן, כי מישהו החליט בשבילי מה מגיע לי לדעת ומה לא. אבל מכיוון שאני מכיר אותה (וזה לגבי נ', כרגע) אני גם יודע מאיפה זה בא: יש לה נטייה ארורה לנסות לצאת בסדר עם כולם כל הזמן. במשך הכמעט-שלוש-שנים שאנחנו מכירים, ראיתי אותה עושה הרבה שטויות, שהמשותף לכולן הוא ניסיון לצאת בסדר עם כולם. עליה חיברו את הפתגם 'הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות'. תמיד הניסיונות האלה שלה לצאת בסדר עם כולם, מסתיימים באי נעימות, כל פעם כלפי מישהו אחר. אולי בגלל זה זה לא הפתיע אותי ברגע הראשון שהיא אמרה לי את הדבר המדהים הזה, שהם חשבו למי לספר ולמי לא וכו'. מה שכן, אני הולך להגיד לה את זה, בערך כמו שאמרתי לכם.

 

[מבט מהצד]

אגס, אני חייבת להיות כנה אתך...

ואין לי כל כוונה לפגוע בך. רק לשתף אותך בתחושות שלי מן הפוסט שלך: מתקבל הרושם, כאילו אתה מעמיד את עצמך במרכז הנושא כאן, כאילו הכל צריך היה להיות נסוב סביבך, ואתה מעין סוג של קרבן. אבל זה לא ממש ככה... נראה לי מאד סביר והגיוני, שלא יתחילו להודיע לכל העולם ואשתו (או לצורך העניין: לכל הסטודנטים בחוג, שלומדים עם הבחור האבל לאורך קרוב לשלוש שנים) שאבא של הבחור נפטר. מאד סביר והגיוני לי, שיודיעו רק לאלה שהיו באמת קרובים יותר אליו, מתוך ידיעה די ברורה שהאחרים, שנמצאים במעגלים המרוחקים יותר, כבר ישמעו על העניין "מיד שניה". בא נחשוב רגע על מצב הפוך: לא מדובר על אבל, אלא על שמחה. נניח שהבחור היה מתחתן, או שהיה נולד לו ילד. האם גם אז אתה חושב שהיית צריך לשמוע על כך "מיד ראשונה"? האם גם אז היית מגיע לאירוע השמחה? נכון שההשוואה הזו היא לא לגמרי שוות ערך, אבל אני חושבת שזה יכול לצייר לך תמונה קצת אחרת של המצב. (אגב, לו אני במקומך, אני מניחה שהייתי מסתפקת בשיחת טלפון לכל היותר, ובמילות ניחומים כשנפגשים שוב במסדרונות האוניברסיטה. לא חושבת שהייתי מגיעה אל הבית בזמן השבעה, משום שבפעם האחרונה שעשיתי דבר דומה, לפני המון שנים, זה התקבל אצל הצד האבל כפעולה חטטנית, שהפריעה לאבל האינטימי שלהם).

 

[רחוב האגס 1]

לא הבנת כמה דברים חשובים

אנחנו חוג קטן, עם מעט מאוד סטודנטים, ולמרות שאני לא הכי קרוב אל האדם הספציפי הזה, אני בא איתו במגע הרבה. אם העניין חשוב לה, היא יכלה להגיד לי על זה, ולשאול אותי אם אי מעוניין לבוא איתם לשבעה. (ולא מדובר על הודעה להמון אנשים בו זמנית, דבר שהוא לא סביר מבחינה לוגיסטית) ולתת לי להחליט אם זה מספיק חשוב לי להגיע לשבעה, או לפחות להתקשר, או לא. רק לשם המחשה - מיד אחרי שהיא אמרה לי שהם "חשבו למי לספר" וכו', היא אפילו הזכירה סטודנטית אחרת שלומדת איתנו פה ושם, שלה היא כן גילתה על העניין, והיא דווקא החליטה שלא ללכת לשבעה מכל מיני סיבות עקרוניות שלה (זה הניסוח שלה, לא שלי), וזה ביגוד למה שהיא חשבה בהתחלה. נו, אז נגרם נזק? בסה"כ היא החליטה לא ללכת. ואם היא הייתה מגלה את זה לי ובסוף לא הייתי הולך לשבעה? היה נגרם נזק? כלומר - היא פחדה כאן מכלום. אבל מה שהתכוונתי אליו הוא לא שלא העידו אותי במרכז, אלא שמישהי החליטה בשבילי מה טוב בשבילי בלי לתת לי להפעיל שיקול דעת. את ההחלטה אם זה נכון בשבילי ללכת לשבעה או לא - אני הייתי צריך לקבל. אף אחד לא יכול לקבל החלטה כזאת בשבילי. מקסימום - האבל עצמו יכול להחליט שהוא לא רוצה אורחים, או לא רוצה אורחים מהמעגל שהוא לא הקרוב ביותר. אבל זה לא המקרה. ליתר בטחון, אפילו שאלתי היום את אחת החברות (שכאן קראתי לה ב') האם הוא רצה שלא ידעו מהעניין, והיא אמרה חד-משמעית שהוא לא אמר להן כלום בעניין הזה. כלומר - שיקול הדעת לספר על זה באופן סלקטיבי, היה של מישהי אחת בלבד. המשל שלך לא דומה לנמשל - כי חתונה היא מקרה אחר לגמרי. לחתונה מזמינים ולשבעה לא מזמינים. חתונה מתקיימת בהתראה הרבה יותר ארוכה, ושבעה בהתראה אפסית כמעט. לכן, על חתונה יש "מספיק זמן" לברך. כשלא נודע לך על שבעה - אתה עלול לפספס את המומנטום להביע השתתפות עם האבל. על החתונה נודע מהמתחתן עצמו, ועל שבעה לא תמיד מהאבל עצמו, אלא ממעגל חברתי כזה או אחר. אם הוא לא יזמין אותי בבוא היום לחתונה שלו (שעדיין לא התקיימה) אקבל את זה במלוא הכבוד. אבל בשביל זה לא צריך להסתיר את החתונה בסוד. כאן היה מדובר בניסיון להסתרה מכוונת, ולא מצד האדם עצמו. אגב, באותה שיחה אמרתי לה (ל-נ') שכשאני ישבתי שבעה לפני כמה שנים, שמתי לב טוב מאוד מי מגיע או לפחות מתקשר, ומי לא. וגם שמתי לב אח"כ מי לפחות מתייחס לעניין כשהוא פוגש אותי לאחר השבעה, גם אם לא הספיק להגיע או להתקשר, ומי מתנהג כאילו כלום. אגב, באמת יכול להיות שיש אנשים שפוחדים להתייחס, פוחדים שזה פוגע, ואין ספק שכוונתם טובה. אבל מי שנמצא במצב הזה, יודע כמה ההתייחסות חשובה, ולכן ידעתי שזה חשוב לו שאני אצור קשר ברמה כלשהי, ומהסיבה הזו, ההסתרה הזו ממני מונעת ממני את האפשרות להחליט אם ליצור איתו קשר או לא. אגב - בסוף אכן התקשרתי אליו (עוד לפני שכתבתי כאן את הסיפור, אפילו) והוא מאוד שמח מהעניין. כלומר - חששותיה של ידידתינו המשותפת התבדו.