לדעתי כן, למרות שיש כאלה שלא יסכימו...
הסיבה לזה היא מאוד פשוטה, לפי ראות עיני. חילוני שלומד מקרא, כלומר כזה שמסוגל להסתכל על הספר אחרי העינוי של בי"ס תיכון, יכול להסתכל על הסיפור כפשטו ולנסות להבין מה ניתן להבין ממנו על ההיסטוריה של העם, על תהליך הכתיבה, על מה הספר מלמד מבחינה מוסרית ועוד. המדרשים יכולים לספק לו עוד מידע שיכול להסביר חלקים לא מובנים, או ליישב סתירות מובנות בטקסט. כשהאמונה בטקסט כטקסט אלוהי יורדת מהפרק, הקריאה בו הופכת לחוויה. אני מנסה לא להכליל, אבל איש דתי ממוצע שמתעניין בספר, לרוב קורא אותו מיד שניה, דרך עיניהם של הפרשנים, וכמעט לא מתעסק עם הפשט. הפשט אינו מעניין. מה זה משנה אם מלך מסוים (ולא נזכיר שמות) היה מלך קטן, קטנוני וחרמן ככלב, כל עוד המדרשים אומרים עליו שלא חטא? מה זה משנה אם מלך אחר היה אחד המלכים הטובים של העם כל עוד המדרשים אומרים עליו שחטא כמו אף מלך לפניו? השיכתוב ההיסטורי אינו קיים באמונה.
