האם ההתנחלויות לא חוקיות?
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1206876
אף שטיעונים משפטיים כבדי משקל תומכים בזכותם של יהודים לבנות ביהודה, שומרון (הגדה המערבית) ומזרח ירושלים, יש מי שמכנים את הקהילות היהודיות שמתגוררות שם "לא חוקיות" ו"לא לגיטימיות". אך מהו ה"חוק" הזה, ומי החליט שישראל אשמה בהפרתו?
"החוק" הוא אמנת ז'נווה הרביעית, שהיא מקור חשוב לחקיקה בינלאומית והומניטרית. האמנה נכתבה אחרי מלחמת העולם השנייה, בצל השואה, במטרה למנוע טרגדיות דומות וכדי להגן על אנשים חפים מפשע בתקופת מלחמה. כמעט כל המדינות, כולל ישראל, חתומות עליה. ואולם, יישומה ופירושה הם נושא למחלוקות.
לארגון אחד בלבד יש סמכות לקבוע את משמעותו של המסמך הזה: הצלב האדום הבינלאומי, שהוא "השומר" הרשמי של האמנה. והצלב האדום החליט באופן חד-צדדי בסביבות 1971, שהיישובים הישראליים שנבנו בשטחים שנכבשו על ידי ישראל ב 1967, במלחמת ששת הימים, מפירים את אמנת ז'נווה הרביעית, ולכן "אינם חוקיים".
אם כן, מהו "החוק"? מעמדה החוקי של פלשתינה, שהיתה אמורה להיות "הבית הלאומי של היהודים", נקבע על ידי חבר הלאומים (1920), הסכמי סן רמו (1920) והמנדט הבריטי, ואושר על ידי הקונגרס האמריקאי. בהעדר חוקים אחרים, חוקים אלה תקפים עד היום. האו"ם והצלב האדום חולקים על כך, אם כי אין הם אומרים למי שייכים השטחים האלה.
גם על ממשלת ישראל מוטלת חלק מהאחריות לבלבול ולחוסר הבהירות בקשר למעמדה החוקי של ישראל ביהודה ושומרון, לאחר שלא השליטה עליהם את ריבונותה כפי שעשתה במזרח ירושלים וברמת הגולן. אחת הסיבות לכך היתה אי-רצון להתעמת עם התנגדות הקהילה הבינלאומית. לכן, להחלטות הצלב האדום יש חשיבות מכרעת בקביעת לגיטימיות. ואולם, מאחר שדיוני הצלב האדום והפרוטוקולים שלו חשאיים, אין אפשרות לדעת כיצד קיבלו ראשיו את החלטותיהם וגם אין אפשרות לערער עליהן.
דומה שהפירוש הייחודי של הצלב האדום, המנוגד לכוונתה ולמטרתה הברורות של אמנת ז'נווה הרביעית, נועד במיוחד למנוע התנחלויות ישראליות. הוא מעולם לא יושם במצבים דומים ששררו בעבר במקומות אחרים.
משפטנים ידועי שם וממשלת ישראל דחו את הטענות על "אי חוקיות" ו"כיבוש", בטענה שתנאי אמנת ז'נווה הרביעית אינם מתאימים למקרה הזה, וכי במקרה הטוב ביותר, השטחים צריכים להיקרא "שטחים שנויים במחלוקת" שניתן לשאת ולתת עליהם.
הצלב האדום הבינלאומי מצדו מסרב לפתוח את ארכיוניו ולהסביר את מניעיו, אף שהתנהגות זו מנוגדת לנורמות ההתנהגות המשפטיות המקובלות. אין הוא מוכן לתת דין וחשבון לאף אחד, הוא מעוות בכוונה את העובדות, ואף על פי כן, החלטותיו נחשבות בעיני כל לחוק.
אנחנו צריכים לדעת איך ומדוע קיבל הצלב האדום את ההחלטות האלה. מה הוא מסתיר? ולמה?
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1206876
אף שטיעונים משפטיים כבדי משקל תומכים בזכותם של יהודים לבנות ביהודה, שומרון (הגדה המערבית) ומזרח ירושלים, יש מי שמכנים את הקהילות היהודיות שמתגוררות שם "לא חוקיות" ו"לא לגיטימיות". אך מהו ה"חוק" הזה, ומי החליט שישראל אשמה בהפרתו?
"החוק" הוא אמנת ז'נווה הרביעית, שהיא מקור חשוב לחקיקה בינלאומית והומניטרית. האמנה נכתבה אחרי מלחמת העולם השנייה, בצל השואה, במטרה למנוע טרגדיות דומות וכדי להגן על אנשים חפים מפשע בתקופת מלחמה. כמעט כל המדינות, כולל ישראל, חתומות עליה. ואולם, יישומה ופירושה הם נושא למחלוקות.
לארגון אחד בלבד יש סמכות לקבוע את משמעותו של המסמך הזה: הצלב האדום הבינלאומי, שהוא "השומר" הרשמי של האמנה. והצלב האדום החליט באופן חד-צדדי בסביבות 1971, שהיישובים הישראליים שנבנו בשטחים שנכבשו על ידי ישראל ב 1967, במלחמת ששת הימים, מפירים את אמנת ז'נווה הרביעית, ולכן "אינם חוקיים".
אם כן, מהו "החוק"? מעמדה החוקי של פלשתינה, שהיתה אמורה להיות "הבית הלאומי של היהודים", נקבע על ידי חבר הלאומים (1920), הסכמי סן רמו (1920) והמנדט הבריטי, ואושר על ידי הקונגרס האמריקאי. בהעדר חוקים אחרים, חוקים אלה תקפים עד היום. האו"ם והצלב האדום חולקים על כך, אם כי אין הם אומרים למי שייכים השטחים האלה.
גם על ממשלת ישראל מוטלת חלק מהאחריות לבלבול ולחוסר הבהירות בקשר למעמדה החוקי של ישראל ביהודה ושומרון, לאחר שלא השליטה עליהם את ריבונותה כפי שעשתה במזרח ירושלים וברמת הגולן. אחת הסיבות לכך היתה אי-רצון להתעמת עם התנגדות הקהילה הבינלאומית. לכן, להחלטות הצלב האדום יש חשיבות מכרעת בקביעת לגיטימיות. ואולם, מאחר שדיוני הצלב האדום והפרוטוקולים שלו חשאיים, אין אפשרות לדעת כיצד קיבלו ראשיו את החלטותיהם וגם אין אפשרות לערער עליהן.
דומה שהפירוש הייחודי של הצלב האדום, המנוגד לכוונתה ולמטרתה הברורות של אמנת ז'נווה הרביעית, נועד במיוחד למנוע התנחלויות ישראליות. הוא מעולם לא יושם במצבים דומים ששררו בעבר במקומות אחרים.
משפטנים ידועי שם וממשלת ישראל דחו את הטענות על "אי חוקיות" ו"כיבוש", בטענה שתנאי אמנת ז'נווה הרביעית אינם מתאימים למקרה הזה, וכי במקרה הטוב ביותר, השטחים צריכים להיקרא "שטחים שנויים במחלוקת" שניתן לשאת ולתת עליהם.
הצלב האדום הבינלאומי מצדו מסרב לפתוח את ארכיוניו ולהסביר את מניעיו, אף שהתנהגות זו מנוגדת לנורמות ההתנהגות המשפטיות המקובלות. אין הוא מוכן לתת דין וחשבון לאף אחד, הוא מעוות בכוונה את העובדות, ואף על פי כן, החלטותיו נחשבות בעיני כל לחוק.
אנחנו צריכים לדעת איך ומדוע קיבל הצלב האדום את ההחלטות האלה. מה הוא מסתיר? ולמה?