החזון שלהם היה - גם הפיכת פרמידת העיסוקים/העבודה של העם - מתחתית רחבה של הולכי בטל [ ע"ע בני ברק, בית"ר עילית, מאה שערים ] לעובדי אדמה או פועלים [ ע"ע הקבוצות והקיבוצים, מושבים, מפעלי תעשייה ראשונים, סלילת כבישים ]. אחר כך עצמאות מדינית [ ראה כל המוסדות של המדינה בדרך ] ואז מקום מקלט לכל יהודי.
וזו נקודת המפתח - לכל יהודי! הניסיון הנתעב של מפא"י ואחיותיה לשלטון בשנות החמישים ליצור "כור היתוך" בו ישולבו כל היהודים לאיזה דגם מופשט של ישראלי [ נגיד - חובב תנ"ך, כמו ב"ג, דמוקרט וחילוני כמו חיילי הפלמ"ח, צה"ל, חובבי תרבות וכו' וכו' אבל חקלאים, פועלים ] פשט את הרגל. תהליכי עברות שמות אכזריים [ שהפעילו אותם על יהודים מאתיופיה ולא על עולים מרוסיה - הרבה אחרי שלמדו כבר את סכנות כור ההיתוך, דוגמה נוספת להתנשאות של הציונות החילונית-ההומניסטית עאלק, נו, עמוס עוזית כזו ] פשט את הרגל, ויהודים דתיים, חרדים המשיכו לשמור על דתם ותפללו [ מינפלו לחובבי שפת המחשב] את החילונים היהירים [דוגמת ב"ג, גולדה, אבא אבן ואחרים] כך שיוכלו לשמור על עצמם בריאים ושלמים, מחוץ להיסטוריה של העם הישראלי, אבל יונקים בתאווה את לשדו.
אשר על כן -
בין חזון למציאות, המציאות תמיד גוברת.