לשאלת הרלוונטיות:
עבודה בה אנשים עובדים בצוות קטן ואינטימי ושעות רבות מתחככים זה בזה יש בה בעיה להביא מישהו "שונה". אז יש כאן הצדקה מסוימת לא לקבל אישה דתיה לצוות הזה, כי זה עשוי לקלקל לעבודה וליחסי האנוש שהתגבשו. ישנה השאלה לגבי הנכונות של מעסיק פוטנציאלי לקחת סיכונים (או היעדרה). אינני חושב שאפשר לכפות סיכונים על המעסיק - כאשר סיכון זה משהו שנראה למעסיק כסיכון ולא חייב להיות משהו אובייקטיבי. כמו כן יש כאן ניגוד בין שוויון הזדמנויות לבין הסיכון שלגיטימי לדרוש ממעסיק. ההזדמנות המינימאלית שהמעסיק חייב לתת היא לראיין את המועמד ולא לפסול על הסף, מעבר לזה קשה לדרוש. עוד יש כאן משקל לטעם האישי. אני מניח שמעסיק או מישהו מטעמו לא חייב לקבל לעבודה מישהו שלא נראה לו גם על סמך תחושת בטן, אולי זה נראה לא הוגן מנקודת מבטו של המועמד לעבודה אבל מנקודת מבטו של המעסיק זה כנראה הגיוני ביותר וקשה מאוד לדרוש אחרת. בקיצור, "רלוונטיות" אינה מילת קסם שפוטרת את הכל.
עבודה בה אנשים עובדים בצוות קטן ואינטימי ושעות רבות מתחככים זה בזה יש בה בעיה להביא מישהו "שונה". אז יש כאן הצדקה מסוימת לא לקבל אישה דתיה לצוות הזה, כי זה עשוי לקלקל לעבודה וליחסי האנוש שהתגבשו. ישנה השאלה לגבי הנכונות של מעסיק פוטנציאלי לקחת סיכונים (או היעדרה). אינני חושב שאפשר לכפות סיכונים על המעסיק - כאשר סיכון זה משהו שנראה למעסיק כסיכון ולא חייב להיות משהו אובייקטיבי. כמו כן יש כאן ניגוד בין שוויון הזדמנויות לבין הסיכון שלגיטימי לדרוש ממעסיק. ההזדמנות המינימאלית שהמעסיק חייב לתת היא לראיין את המועמד ולא לפסול על הסף, מעבר לזה קשה לדרוש. עוד יש כאן משקל לטעם האישי. אני מניח שמעסיק או מישהו מטעמו לא חייב לקבל לעבודה מישהו שלא נראה לו גם על סמך תחושת בטן, אולי זה נראה לא הוגן מנקודת מבטו של המועמד לעבודה אבל מנקודת מבטו של המעסיק זה כנראה הגיוני ביותר וקשה מאוד לדרוש אחרת. בקיצור, "רלוונטיות" אינה מילת קסם שפוטרת את הכל.
