לא
מן הסתם אם רצחתי מישהו, אני לא ארצה שיהיה חוק שאוסר רצח. הסתכלות צרה מתוך אינטרס הנפגע היא שגויה, אנחנו מדברים על ראיה כוללת. מבחינה רחבה, נראה כי צריך לאפשר למעסיק פרטי לבחור את מי להעסיק. בדיוק כפי שהמדינה לא מתערבת בשיקוליו של משכיר דירות, למשל. אז נכון, ראוי להצהיר על דרך ההתנהלות הרצויה, אבל מכאן ועד אכיפה כפויה, יש מרחק. לא תשכנע אותי שבתור בעל מכולת אין לי זכות לבחור את העובד שלי כראות עיני. אם בא לי להקיא מלראות לבקן, שום דבר טוב לא יצא אם המדינה תכפה עלי להעסיק לבקן. אז המדינה מצהירה על הנורמה הרצויה, אך האכיפה של הנורמה בעייתית. מן הסתם גם אדם שמשכיר את דירתו לא צריך להכניס שיקולים מפלים לשיקוליו, אבל עדיין, בתור מדינה, אנחנו מאפשרים לאדם שלא להשכיר דירתו ללבקן מהנימוק שהוא לבקן. אני לא רואה הבדל ממשי בין המצב הזה לבין קבלה לעבודה. כמו עם דירה, כאשר על עמידר נאסר לעשות מה שמותר לאדם הפרטי, גם במקומות עבודה מקומות ציבוריים אנחנו יותר נרצה לאכוף את החוק מאשר במקומות כמו מכולת שכונתית קטנה. חוץ מזה, בו תסביר לי איך בדיוק אתה מסוגל לאכוף את החוק שאוסר להפלות קבלה לעבודה עקב גיל.