אפשר להחליף את התוכנה
גם אני גדלתי בבית אלים. (כן, אני יודעת שאלימות נפשית בשבילך היא לא אלימות, אבל אני חייבת לקרוא לילד בשמו). ואני מודה שמדי פעם גם בי נתפסת איזושהי תוקפנות, שאני מזהה אותה כמי שבאה מהבית שבו גדלתי. אבל גם היום אני עובדת על עצמי כדי להשתנות, להיות אדם אחר ושונה מהאמא האלימה שגידלה אותי ומהאבא שנתן לה להתעלל גם בו. ההורים שלך תכנתו אותך (בכוונה אני מחליפה את המילה חינוך במילה תכנות) לחשוב שאת לא שווה, שאת תלויה בהם ובלעדיהם את כלום, שאין לך בעצם זכות קיום בלעדיהם. הצעד הראשון הוא קודם כל להבין שאת כבולה. שבויה. אחר כך לצאת מהשבי הזה ורק בסוף להתחיל לצמוח. יש כתות שבהן המנהיגים שולטים בכפופים להם על ידי כך שהם מתכנתים אותם על ידי שטיפות מוח שגורמות להם לחשוב שהפגיעה בהם נעשית לטובתם. במשפחות אלימות הדבר דומה. ההורים המתעללים פוצעים את נפש הילד, מסרסים אותו ומתכנתים אותו להתנהג ולפעול על פי מה שהם רוצים, וכל זה תוך שטיפת מוח שגורמת לילד לחשוב שהכל נעשה לטובתו. זה ככל הנראה גם המקרה אצלך. ההורים שלך פגעו בך בצורה הקשה ביותר: הם שללו ממך כל יכולת חשיבה עצמאית. ואחרי זה איך אפשר להגיד שזאת התוכנית האלוהית? נכון, תפקידם של הורים הוא לגדל את הילד ולהעניק לו כל מה שהוא צריך כדי שיוכל להמשיך את דרכו בעולם הזה. יחד עם זאת הילד אינו הרכוש של ההורים. להביא את הילד למצב שבגיל בוגר הוא עדיין לא יכול לצאת מהבית, כי הוא תלוי בהורים, להביא אותו למצב שהוא כבר לא מאמין בעצמו (בוודאי, אחרי כל כך הרבה שנים שדאגו להזכיר לו כמה הוא אפס ולא שווה), זה לא שותפות לבריאה. זאת התעללות והפיכת הילד לחפץ. רכוש שנועד לשרת את האינטרסים האנוכיים של ה"הורים". אני יודעת ששום דבר ממה שכתבתי כאן לא יעזור. כדי שאדם ייצא משבי, עליו לדעת שהוא שבוי.