האם אתם חושבים ש...
- פותח הנושא חנה גונן
- פורסם בתאריך
זה קשור מאוד לחוקה...
איסור ההפלות בוטל בגלל התיקון ה-14 לחוקה, שהוא כמובן חלק מהחוקה. כל הנימוקים האחרים היו רק שיקולים לקביעת תקנות טכניות על מגבלות להפלות. העובדה שמי שפסק הוא בית המשפט העליון ולא המחוקק בצורה מפורשת - אינה משנה. החשוב הוא שלא ניתן לממש את העקרון הנוצרי של איסור הפלות בגלל סעיף בחוקה האמריקנית.
איסור ההפלות בוטל בגלל התיקון ה-14 לחוקה, שהוא כמובן חלק מהחוקה. כל הנימוקים האחרים היו רק שיקולים לקביעת תקנות טכניות על מגבלות להפלות. העובדה שמי שפסק הוא בית המשפט העליון ולא המחוקק בצורה מפורשת - אינה משנה. החשוב הוא שלא ניתן לממש את העקרון הנוצרי של איסור הפלות בגלל סעיף בחוקה האמריקנית.
ההתייחסות לחוקה היא חלקית בלבד
הנה פסק הדין כולו. עברתי עליו, אבל לא בדקדקנות עדיין. תראה בסעיף VIII (אאל"ט) שהם מפקפקים עם הזכות לפרטיות קיימת בחוקה בכלל, ועל מה היא מסתמכת. אני מביא את הסיכום. תראה שההתייחסות היא לחו הספציפי של טקסס *כחוק*, אינו עומד מבמחן ה"הליך הנאות". אם הוא היה מנוסח אחרת הוא אולי כן היה עומד בו. ההחלטה היא לא לגבי הפלות, היא לגבי חוק מסוים. וכך גם החוקה. היא לא עוסקת בהפלות, אלא בחוקים. XI To summarize and to repeat: 1. A state criminal abortion statute of the current Texas type, that excepts from criminality only a lifesaving procedure on behalf of the mother, without regard to pregnancy stage and without recognition of the other interests involved, is violative of the Due Process Clause of the Fourteenth Amendment. (a) For the stage prior to approximately the end of the first trimester, the abortion decision and its effectuation must be left to the medical judgment of the pregnant woman´s attending physician. (b) For the stage subsequent to approximately the end of the first trimester, the State, in promoting its interest in the health of the mother, may, if it chooses, regulate the abortion procedure in ways that are reasonably related to maternal health. (c) For the stage subsequent to viability, the State in promoting its interest in the potentiality of human life [p165] may, if it chooses, regulate, and even proscribe, abortion except where it is necessary, in appropriate medical judgment, for the preservation of the life or health of the mother. 2. The State may define the term "physician," as it has been employed in the preceding paragraphs of this Part XI of this opinion, to mean only a physician currently licensed by the State, and may proscribe any abortion by a person who is not a physician as so defined. In Doe v. Bolton, post, p. 179, procedural requirements contained in one of the modern abortion statutes are considered. That opinion and this one, of course, are to be read together.(67) This holding, we feel, is consistent with the relative weights of the respective interests involved, with the lessons and examples of medical and legal history, with the lenity of the common law, and with the demands of the profound problems of the present day. The decision leaves the State free to place increasing restrictions on abortion as the period of pregnancy lengthens, so long as those restrictions are tailored to the recognized state interests. The decision vindicates the right of the physician to administer medical treatment according to his professional judgment up to the points where important [p166] state interests provide compelling justifications for intervention. Up to those points, the abortion decision in all its aspects is inherently, and primarily, a medical decision, and basic responsibility for it must rest with the physician. If an individual practitioner abuses the privilege of exercising proper medical judgment, the usual remedies, judicial and intra-professional, are available. XII Our conclusion that Art. 1196 is unconstitutional means, of course, that the Texas abortion statutes, as a unit, must fall. The exception of Art. 1196 cannot be struck down separately, for then the State would be left with a statute proscribing all abortion procedures no matter how medically urgent the case. Although the District Court granted appellant Roe declaratory relief, it stopped short of issuing an injunction against enforcement of the Texas statutes. The Court has recognized that different considerations enter into a federal court´s decision as to declaratory relief, on the one hand, and injunctive relief, on the other. Zwickler v. Koota, 389 U. S. 241, 252-255 (1967); Dombrowski v. Pfister, 380 U. S. 479 (1965). We are not dealing with a statute that, on its face, appears to abridge free expression, an area of particular concern under Dombrowski and refined in Younger v. Harris, 401 U. S., at 50. We find it unnecessary to decide whether the District Court erred in withholding injunctive relief, for we assume the Texas prosecutorial authorities will give full credence to this decision that the present criminal abortion statutes of that State are unconstitutional. The judgment of the District Court as to intervenor Hallford is reversed, and Dr. Hallford´s complaint in intervention is dismissed. In all other respects, the judgment [p167] of the District Court is affirmed. Costs are allowed to the appellee. It is so ordered.
הנה פסק הדין כולו. עברתי עליו, אבל לא בדקדקנות עדיין. תראה בסעיף VIII (אאל"ט) שהם מפקפקים עם הזכות לפרטיות קיימת בחוקה בכלל, ועל מה היא מסתמכת. אני מביא את הסיכום. תראה שההתייחסות היא לחו הספציפי של טקסס *כחוק*, אינו עומד מבמחן ה"הליך הנאות". אם הוא היה מנוסח אחרת הוא אולי כן היה עומד בו. ההחלטה היא לא לגבי הפלות, היא לגבי חוק מסוים. וכך גם החוקה. היא לא עוסקת בהפלות, אלא בחוקים. XI To summarize and to repeat: 1. A state criminal abortion statute of the current Texas type, that excepts from criminality only a lifesaving procedure on behalf of the mother, without regard to pregnancy stage and without recognition of the other interests involved, is violative of the Due Process Clause of the Fourteenth Amendment. (a) For the stage prior to approximately the end of the first trimester, the abortion decision and its effectuation must be left to the medical judgment of the pregnant woman´s attending physician. (b) For the stage subsequent to approximately the end of the first trimester, the State, in promoting its interest in the health of the mother, may, if it chooses, regulate the abortion procedure in ways that are reasonably related to maternal health. (c) For the stage subsequent to viability, the State in promoting its interest in the potentiality of human life [p165] may, if it chooses, regulate, and even proscribe, abortion except where it is necessary, in appropriate medical judgment, for the preservation of the life or health of the mother. 2. The State may define the term "physician," as it has been employed in the preceding paragraphs of this Part XI of this opinion, to mean only a physician currently licensed by the State, and may proscribe any abortion by a person who is not a physician as so defined. In Doe v. Bolton, post, p. 179, procedural requirements contained in one of the modern abortion statutes are considered. That opinion and this one, of course, are to be read together.(67) This holding, we feel, is consistent with the relative weights of the respective interests involved, with the lessons and examples of medical and legal history, with the lenity of the common law, and with the demands of the profound problems of the present day. The decision leaves the State free to place increasing restrictions on abortion as the period of pregnancy lengthens, so long as those restrictions are tailored to the recognized state interests. The decision vindicates the right of the physician to administer medical treatment according to his professional judgment up to the points where important [p166] state interests provide compelling justifications for intervention. Up to those points, the abortion decision in all its aspects is inherently, and primarily, a medical decision, and basic responsibility for it must rest with the physician. If an individual practitioner abuses the privilege of exercising proper medical judgment, the usual remedies, judicial and intra-professional, are available. XII Our conclusion that Art. 1196 is unconstitutional means, of course, that the Texas abortion statutes, as a unit, must fall. The exception of Art. 1196 cannot be struck down separately, for then the State would be left with a statute proscribing all abortion procedures no matter how medically urgent the case. Although the District Court granted appellant Roe declaratory relief, it stopped short of issuing an injunction against enforcement of the Texas statutes. The Court has recognized that different considerations enter into a federal court´s decision as to declaratory relief, on the one hand, and injunctive relief, on the other. Zwickler v. Koota, 389 U. S. 241, 252-255 (1967); Dombrowski v. Pfister, 380 U. S. 479 (1965). We are not dealing with a statute that, on its face, appears to abridge free expression, an area of particular concern under Dombrowski and refined in Younger v. Harris, 401 U. S., at 50. We find it unnecessary to decide whether the District Court erred in withholding injunctive relief, for we assume the Texas prosecutorial authorities will give full credence to this decision that the present criminal abortion statutes of that State are unconstitutional. The judgment of the District Court as to intervenor Hallford is reversed, and Dr. Hallford´s complaint in intervention is dismissed. In all other respects, the judgment [p167] of the District Court is affirmed. Costs are allowed to the appellee. It is so ordered.
אני לא עורך דין....
ובטח לא למשפט אמריקני. בתור "האדם הסביר" אני מבין שמבחינה מהותית נפסל החוק הטקסני האוסר הפלות על יסוד סתירה לתיקון ה-14. הניסוח הטכני של "החוק לא עומד ב..." הינה פלפול של טרמינולוגיה משפטית שמשמעה "איסור הפלות מנוגד לחוקה". ואילו היית צודק וכל הבעיה היתה בניסוח החוק, היה סמוך ובטוח שהמוסד המחוקק של טקסס היה ממהר ומעביר חוק מתוקן שהיה עומד בקריטריונים של בית המשפט העליון. מה נראה לך? שרק חכמי ש"ס יודעים להמציא חוקים עוקפי בג"ץ?
ובטח לא למשפט אמריקני. בתור "האדם הסביר" אני מבין שמבחינה מהותית נפסל החוק הטקסני האוסר הפלות על יסוד סתירה לתיקון ה-14. הניסוח הטכני של "החוק לא עומד ב..." הינה פלפול של טרמינולוגיה משפטית שמשמעה "איסור הפלות מנוגד לחוקה". ואילו היית צודק וכל הבעיה היתה בניסוח החוק, היה סמוך ובטוח שהמוסד המחוקק של טקסס היה ממהר ומעביר חוק מתוקן שהיה עומד בקריטריונים של בית המשפט העליון. מה נראה לך? שרק חכמי ש"ס יודעים להמציא חוקים עוקפי בג"ץ?
סדר בבלגאן. מסורתי צודק בגדול
והייסטינגס ידידי, עשית טעות הקלדה קטנה. 1. מדובר בתיקון הרביעי לחוקה. לא התיקון הארבעה-עשר. התיקון הרביעי קובע כך (ויסולח לי אם אתרגם בצורה צולעת - אני עייף) "זכותם של האנשים להיות בטוחים בצנעת גופם, בתיהם, מסמכיהם וחפציהם האישיים כנגד חיפושים והחרמות בלתי מתקבלים על הדעת (Unreasonable) לא תופר , ולא יוצאו צווים אלא בשל יסוד סביר (Probable Cause), שייתמכו בשבועה או בהצהרה (affirmation), ושיתארו בפירוט את המקום שבו ייערך החיפוש, ואת האנשים או הדברים שיש לתפוס". (שימו לב, אגב, שכבר בפסקה הקצרה הזו יש שתי קביעות סובייקטיביות מטבען: "בלתי מתקבל על הדעת" ו"יסוד סביר". מי קובע? מי שנדרש לעניין בכל רגע נתון. התיקון הארבעה-עשר הוא אחד הארוכים מכולם, והוא עוסק בהיבטים שונים של שיקום האיחוד לאחר מלחמת האזרחים, אז לא אתרגם אותו ברשותכם. בגדול המהות של רוב או כל סעיפיו היא הדגשת עליונות החוק הפדרלי על פני חוקים סותרים של מדינה כלשהי). ייתכן שהוא הוזכר על ידי ביהמ"ש כנימוק לדחיית טיעון שהתבסס על התיקון העשירי (זכותה של המדינה לעשות כרצונה אלא במקרים המפורשים בחוקה). עכשיו, מסורתי צודק בגדול. הייסטינגס, גם אני מלא התפעמות מהחוקה האמריקאית. בשיא הרצינות ובלי ציניות. אבל העובדה היא שאנשים מרכזיים מאד (ולא סתם שוליים סהרוריים) קוראים תגר על המשפטים הכי נחרצים בחוקה כל הזמן בימים אלה ממש מנסים היועצים המשפטיים של הבית הלבן לטעון שלנשיא יש זכות על פי החוקה לפלוש לעיראק ללא הסכמת הקונגרס. עכשיו, החוקה קובעת במפורש שהסמכות להכריז מלחמה ולאשר פעולות תגמול ולכידות ביבשה ובים שייכת לקונגרס. ובכל זאת מוצאים אנשים - שוב, בחלונות הגבוהים ביותר, ולא בשוליים הסהרוריים - שיש להם בסיס לטעון אחרת. כלומר שבמישור הקיום המשותף, מה שבית המשפט העליון קובע כחוקתי הוא חוקתי באותו רגע, והוא הדבר שעל פיו ארה"ב פועלת באותו רגע. מעצבי החוקה לא נדרשו לכל נושא תחת השמש, ולכן יש מוסד שנקרא ביהמ"ש העליון ויש הליך שנקרא תיקון לחוקה. כאשר יש ויכוח ציבורי משמעותי בנושא כלשהו, לא ניתן לקבוע נחרצות שהחוקה אומרת כך או אחרת וזהו, ואז ביהמ"ש העליון של אותו זמן פוסק כפי שהוא פוסק - לפעמים לתפארת הדור ולפעמים לחרפתו, וגם זה ביעינו של כל מתבונן. גפ מתנגדי ההפלות אינם אומרים שהפלות מנוגדות לחוקה. הם אומרים שיש למדינות שרוצות בכך זכות לאסור על הפלות (על סמך התיקון העשירי, בד"כ) ולכן התערבות הממשל הפדרלי בהחלטותיה של מדינה כלשהי בתחום זה אינו חוקתי, ומצד שני הם רוצים להכניס לחוקה תיקון שיאסור על הפלות. בנוסף, הם רוצים להגדיר עובר כבעל זכויות חוקתיות, ובכך לבטל את טיעון הפלישה לפרטיות. (יש חוקים נגד פגיעה בילדים, שאכיפתם גורמת בעליל לפלישה לפרטיות, והם נתפשים כחוקתיים לעילא בגלל שבמקרה זה הזכות לפרטיות מתבטלת מפני זכות חשובה יותר של פרט אחר). מקווה שלא עשיתי סלט ושהבנתם
והייסטינגס ידידי, עשית טעות הקלדה קטנה. 1. מדובר בתיקון הרביעי לחוקה. לא התיקון הארבעה-עשר. התיקון הרביעי קובע כך (ויסולח לי אם אתרגם בצורה צולעת - אני עייף) "זכותם של האנשים להיות בטוחים בצנעת גופם, בתיהם, מסמכיהם וחפציהם האישיים כנגד חיפושים והחרמות בלתי מתקבלים על הדעת (Unreasonable) לא תופר , ולא יוצאו צווים אלא בשל יסוד סביר (Probable Cause), שייתמכו בשבועה או בהצהרה (affirmation), ושיתארו בפירוט את המקום שבו ייערך החיפוש, ואת האנשים או הדברים שיש לתפוס". (שימו לב, אגב, שכבר בפסקה הקצרה הזו יש שתי קביעות סובייקטיביות מטבען: "בלתי מתקבל על הדעת" ו"יסוד סביר". מי קובע? מי שנדרש לעניין בכל רגע נתון. התיקון הארבעה-עשר הוא אחד הארוכים מכולם, והוא עוסק בהיבטים שונים של שיקום האיחוד לאחר מלחמת האזרחים, אז לא אתרגם אותו ברשותכם. בגדול המהות של רוב או כל סעיפיו היא הדגשת עליונות החוק הפדרלי על פני חוקים סותרים של מדינה כלשהי). ייתכן שהוא הוזכר על ידי ביהמ"ש כנימוק לדחיית טיעון שהתבסס על התיקון העשירי (זכותה של המדינה לעשות כרצונה אלא במקרים המפורשים בחוקה). עכשיו, מסורתי צודק בגדול. הייסטינגס, גם אני מלא התפעמות מהחוקה האמריקאית. בשיא הרצינות ובלי ציניות. אבל העובדה היא שאנשים מרכזיים מאד (ולא סתם שוליים סהרוריים) קוראים תגר על המשפטים הכי נחרצים בחוקה כל הזמן בימים אלה ממש מנסים היועצים המשפטיים של הבית הלבן לטעון שלנשיא יש זכות על פי החוקה לפלוש לעיראק ללא הסכמת הקונגרס. עכשיו, החוקה קובעת במפורש שהסמכות להכריז מלחמה ולאשר פעולות תגמול ולכידות ביבשה ובים שייכת לקונגרס. ובכל זאת מוצאים אנשים - שוב, בחלונות הגבוהים ביותר, ולא בשוליים הסהרוריים - שיש להם בסיס לטעון אחרת. כלומר שבמישור הקיום המשותף, מה שבית המשפט העליון קובע כחוקתי הוא חוקתי באותו רגע, והוא הדבר שעל פיו ארה"ב פועלת באותו רגע. מעצבי החוקה לא נדרשו לכל נושא תחת השמש, ולכן יש מוסד שנקרא ביהמ"ש העליון ויש הליך שנקרא תיקון לחוקה. כאשר יש ויכוח ציבורי משמעותי בנושא כלשהו, לא ניתן לקבוע נחרצות שהחוקה אומרת כך או אחרת וזהו, ואז ביהמ"ש העליון של אותו זמן פוסק כפי שהוא פוסק - לפעמים לתפארת הדור ולפעמים לחרפתו, וגם זה ביעינו של כל מתבונן. גפ מתנגדי ההפלות אינם אומרים שהפלות מנוגדות לחוקה. הם אומרים שיש למדינות שרוצות בכך זכות לאסור על הפלות (על סמך התיקון העשירי, בד"כ) ולכן התערבות הממשל הפדרלי בהחלטותיה של מדינה כלשהי בתחום זה אינו חוקתי, ומצד שני הם רוצים להכניס לחוקה תיקון שיאסור על הפלות. בנוסף, הם רוצים להגדיר עובר כבעל זכויות חוקתיות, ובכך לבטל את טיעון הפלישה לפרטיות. (יש חוקים נגד פגיעה בילדים, שאכיפתם גורמת בעליל לפלישה לפרטיות, והם נתפשים כחוקתיים לעילא בגלל שבמקרה זה הזכות לפרטיות מתבטלת מפני זכות חשובה יותר של פרט אחר). מקווה שלא עשיתי סלט ושהבנתם
הניבלונגים
New member
we the poeple...
אתיחס לשרשור הזה מעט מאוחר יותר, אבל אנצל את העובדה שבמקרה החוקה הייתה מולי להביא את הסעיפים הרלוונטים מהחוקה (תרגום ד"ר ארנון גוטפלד בית הספר להיסטוריה אוניברסיטת ת"א): התיקון ה 4: "לא תופר זכותם של בני האדם לבטחון בגופם, ביתם, תעודותיהם וחפציהם מפני חיפושים בלתי סברים, ולא יוצאו צו חיפוש וצו תפישה אלא על יסוד עילה סבירה, מחוזקת בשבועה או בהן צדק, ועם תיאור מפורט של המקום שיש לערוך בו חיפוש, ושל האנשים או החפצים שיש לתפסם" התיקון ה 10: "הסמכויות שלא נמסרו לארצות הברית על ידי החוקה, ולא הופקעו מן המדינות על ידה, שמורות לכל מדינה ומדינה או לבני העם" התיקון ה 14: "כל מי שנולד או התאזרח בארה"ב, ונתון לשיפוטה, הינו אזרח ארה"ב והמדינה בה הוא גר. מדינה לא תאכוף ולא תאכוף חוק שיגביל את הזכויות ואת החסינות של אזרחי ארצות הברית; ומדינה לא תשלול מאדם את חייו חרותו או קנינו, בלי הליך משפטי נאות; ולא תשלול מכל אדם שבתחום שיפוטה הגנה שווה על ידי החוקים". עד כאן דבר החוקה עצמה, אתיחס לתוכן מאוחר יותר...
אתיחס לשרשור הזה מעט מאוחר יותר, אבל אנצל את העובדה שבמקרה החוקה הייתה מולי להביא את הסעיפים הרלוונטים מהחוקה (תרגום ד"ר ארנון גוטפלד בית הספר להיסטוריה אוניברסיטת ת"א): התיקון ה 4: "לא תופר זכותם של בני האדם לבטחון בגופם, ביתם, תעודותיהם וחפציהם מפני חיפושים בלתי סברים, ולא יוצאו צו חיפוש וצו תפישה אלא על יסוד עילה סבירה, מחוזקת בשבועה או בהן צדק, ועם תיאור מפורט של המקום שיש לערוך בו חיפוש, ושל האנשים או החפצים שיש לתפסם" התיקון ה 10: "הסמכויות שלא נמסרו לארצות הברית על ידי החוקה, ולא הופקעו מן המדינות על ידה, שמורות לכל מדינה ומדינה או לבני העם" התיקון ה 14: "כל מי שנולד או התאזרח בארה"ב, ונתון לשיפוטה, הינו אזרח ארה"ב והמדינה בה הוא גר. מדינה לא תאכוף ולא תאכוף חוק שיגביל את הזכויות ואת החסינות של אזרחי ארצות הברית; ומדינה לא תשלול מאדם את חייו חרותו או קנינו, בלי הליך משפטי נאות; ולא תשלול מכל אדם שבתחום שיפוטה הגנה שווה על ידי החוקים". עד כאן דבר החוקה עצמה, אתיחס לתוכן מאוחר יותר...
זו רק ההתחלה של התיקון ה-14.
כמו שאמרתי, הוא אחד הארוכים בחוקה, אם לא הארוך שבהם. יש עוד שלושה סעיפים שכולם ארוכים מזה שהבאת. אבל כן, הזכות לפרטיות מעוגנת בתיקון ה-4, זכותן הריבונית של המדינות בכל נושא שלא נדון בחוקה בתיקון ה-10, וההכרה שחוקי ארה"ב עליונים על אלה של המדינות מעוגנת בתיקון ה-14. וכמובן שהתרגום של ד"ר גוטפלד יותר טוב מהחיפוף שעשיתי מתוך עייפות
כמו שאמרתי, הוא אחד הארוכים בחוקה, אם לא הארוך שבהם. יש עוד שלושה סעיפים שכולם ארוכים מזה שהבאת. אבל כן, הזכות לפרטיות מעוגנת בתיקון ה-4, זכותן הריבונית של המדינות בכל נושא שלא נדון בחוקה בתיקון ה-10, וההכרה שחוקי ארה"ב עליונים על אלה של המדינות מעוגנת בתיקון ה-14. וכמובן שהתרגום של ד"ר גוטפלד יותר טוב מהחיפוף שעשיתי מתוך עייפות
הניבלונגים
New member
אכן...
(דרך אגב התרגום שלך היה טוב מאוד, הבאתי את תרגומו של גוטפלד רק בתוך ההקשר של שאר הסעיפים) סעיף 1 של התיקון הרביעי הוא הסעיף הרלוונטי לדיון (ולרוו נגד וויד), עוד סעיף רלוונטי לעניין הוא 1.8.18 לחוקה עצמה, בו מעוגנת זכותה של הקונגרס לחוקק חוקים להפעלת סמכויותיו. באשר לרוו נגד וויד, נדמה לי (השיעור שלקחתי עם גוטפלד היה מאוד מזמן...) שהבעיה כן הייתה עניין של סמכויות מדינת טכסס לחוקק חוקים בתחום שלדעת ביה"מ העליון נגד את סעיף 4, כך שגם התיקון ה4 גם ה 10 וגם ה 14 שייכם לעניין. לעניין הנצרות והחוקה, נדמה לי שעל אף שהפרשנות לחוקה של ביה"מ העליון בקשר לחוקים לעיתים אינה עומדת בקנה אחד עם התפיסות הדתיות השונות של הקבוצות הדתיות השונות (והמשונות) ברחבי ארה"ב, קשה לי לראות כיצד החוקה עצמה נוגדת את האמונה הדתית של מישהו. עניין אחר הוא ה bill of rights בו מעוגנות זכויות האדם הבסיסיות, זכויות אלה (במיומחד לאור הפרשנות שניתנה להם בשנים האחרונות) נוגדות את התפיסה הדתית של קבוצות דתיות אחדות, אולם, המצב האמיתי בארה"ב ההוא שקבוצות אלה מבינות שהחוקה וכתב הזכויות מגינות על תפיסתם הדתית הרבה יותר משהיא פוגעת בהם, ומאחר והחוקה אינה מחיבת אותם לפעול בניגוד לצוו מצפונם הדתי כי אם מאלצת אותם לחיות עם העובדה שלאחרים צו מצפון אחר. לסיכום: החוקה האמרקאית אינה נוגדת דת כל שהיא, מאחר והיא אינה מתיחסת לדת. היא מאלצת את בני כל הדתות לחיות תחת מסגרת מדינית אחת, תוך שמירת הזכויות של היחיד ושל הקהילה, כתב הזכויות מאפשר מקרים מסוימים בהם הזכות של האחד פוגעת ברגשותיו של האחר, אולם סך כל הזכויות והרגשויות מתאזנות לאורך השנים (לפחות כך נדמה לי) כך שהאומה האמרקאית יכולה לתפקד, החוקה עצמה היא בסך הכל כלי המאפשר תפקוד זה
(דרך אגב התרגום שלך היה טוב מאוד, הבאתי את תרגומו של גוטפלד רק בתוך ההקשר של שאר הסעיפים) סעיף 1 של התיקון הרביעי הוא הסעיף הרלוונטי לדיון (ולרוו נגד וויד), עוד סעיף רלוונטי לעניין הוא 1.8.18 לחוקה עצמה, בו מעוגנת זכותה של הקונגרס לחוקק חוקים להפעלת סמכויותיו. באשר לרוו נגד וויד, נדמה לי (השיעור שלקחתי עם גוטפלד היה מאוד מזמן...) שהבעיה כן הייתה עניין של סמכויות מדינת טכסס לחוקק חוקים בתחום שלדעת ביה"מ העליון נגד את סעיף 4, כך שגם התיקון ה4 גם ה 10 וגם ה 14 שייכם לעניין. לעניין הנצרות והחוקה, נדמה לי שעל אף שהפרשנות לחוקה של ביה"מ העליון בקשר לחוקים לעיתים אינה עומדת בקנה אחד עם התפיסות הדתיות השונות של הקבוצות הדתיות השונות (והמשונות) ברחבי ארה"ב, קשה לי לראות כיצד החוקה עצמה נוגדת את האמונה הדתית של מישהו. עניין אחר הוא ה bill of rights בו מעוגנות זכויות האדם הבסיסיות, זכויות אלה (במיומחד לאור הפרשנות שניתנה להם בשנים האחרונות) נוגדות את התפיסה הדתית של קבוצות דתיות אחדות, אולם, המצב האמיתי בארה"ב ההוא שקבוצות אלה מבינות שהחוקה וכתב הזכויות מגינות על תפיסתם הדתית הרבה יותר משהיא פוגעת בהם, ומאחר והחוקה אינה מחיבת אותם לפעול בניגוד לצוו מצפונם הדתי כי אם מאלצת אותם לחיות עם העובדה שלאחרים צו מצפון אחר. לסיכום: החוקה האמרקאית אינה נוגדת דת כל שהיא, מאחר והיא אינה מתיחסת לדת. היא מאלצת את בני כל הדתות לחיות תחת מסגרת מדינית אחת, תוך שמירת הזכויות של היחיד ושל הקהילה, כתב הזכויות מאפשר מקרים מסוימים בהם הזכות של האחד פוגעת ברגשותיו של האחר, אולם סך כל הזכויות והרגשויות מתאזנות לאורך השנים (לפחות כך נדמה לי) כך שהאומה האמרקאית יכולה לתפקד, החוקה עצמה היא בסך הכל כלי המאפשר תפקוד זה
אז אתה מסכים אתי
שתי הנקודות העקריות בטיעון שליהיו: א. ברמה הכללית - שיש הבדל מהותי בין מה שיש בחוקה לבין מה שפוסק בית המשפט העליון. ב. לגבי ההפלות - שאין ניגוד בין עקרונות הכנסייה הקתולית האוסרים הפלות ובין חוקת ארצות הברית. אתה בעצמך אומר "גפ (sic) מתנגדי ההפלות אינם אומרים שהפלות מנוגדות לחוקה." הוויכוח החוקתי הוא לא בנושאי הפלות, אלא בנושאי זכותו של בית המשפט או של השלטון הפדרלי להגביל את יכולתן של מדינות לחוקק חוקים.
שתי הנקודות העקריות בטיעון שליהיו: א. ברמה הכללית - שיש הבדל מהותי בין מה שיש בחוקה לבין מה שפוסק בית המשפט העליון. ב. לגבי ההפלות - שאין ניגוד בין עקרונות הכנסייה הקתולית האוסרים הפלות ובין חוקת ארצות הברית. אתה בעצמך אומר "גפ (sic) מתנגדי ההפלות אינם אומרים שהפלות מנוגדות לחוקה." הוויכוח החוקתי הוא לא בנושאי הפלות, אלא בנושאי זכותו של בית המשפט או של השלטון הפדרלי להגביל את יכולתן של מדינות לחוקק חוקים.
לא בדיוק. המלים "הבדל מהותי"
הן סובייקטיביות. החוקה תוכננה כך שתפורש ללא הרף מחדש, כך שפרשנות בית המשפט העליון אינה איזה עיוות - זה מה שאומרת החוקה נכון לאותו רגע. גם אני אישית מסכים, למשל, שהחלטת ביהמ"ש לאפשר הקצבות לבתי ספר דתיים (באמצעות תוכנית תלושי החינוך) מהווה הפרה של התיקון הראשון. אבל גם לצד שכנגד יש טיעונים, ומבחינה מילולית הם גם צודקים - בית המשפט אישר לתת תלושים לכל בית סםפר שעומד בקריטריונים, בלי להתייחס בכלל לעובדה אם הוא דתי או לא, ולכן ניתן לטעון שאין בכך משום "חוק המתייחס למוסד דתי". בקיצור, זה לא שיש את כתבי הקודש ומאז רק מקלקלים אותם. החלק השני של ההודעה שלך שריר ונכון.
הן סובייקטיביות. החוקה תוכננה כך שתפורש ללא הרף מחדש, כך שפרשנות בית המשפט העליון אינה איזה עיוות - זה מה שאומרת החוקה נכון לאותו רגע. גם אני אישית מסכים, למשל, שהחלטת ביהמ"ש לאפשר הקצבות לבתי ספר דתיים (באמצעות תוכנית תלושי החינוך) מהווה הפרה של התיקון הראשון. אבל גם לצד שכנגד יש טיעונים, ומבחינה מילולית הם גם צודקים - בית המשפט אישר לתת תלושים לכל בית סםפר שעומד בקריטריונים, בלי להתייחס בכלל לעובדה אם הוא דתי או לא, ולכן ניתן לטעון שאין בכך משום "חוק המתייחס למוסד דתי". בקיצור, זה לא שיש את כתבי הקודש ומאז רק מקלקלים אותם. החלק השני של ההודעה שלך שריר ונכון.
אני חושב שאני מבין לאן אתה חותר
כן, אין ספק שיש יותר יראת כבוד כלפי המלים שמופיעות בחוקה ובמגילת הזכויות (תיקונים 1-10) מאשר לתיקונים הבאים, ובוודאי שיותר מאשר לקביעות של בימ"ש עליון כלשהו. יש הרכבים של ביהמ"ש העליון שזכורים לרע במבט לאחור, ואילו החוקה תמיד מועלית על נס בעיני רוב האמריקאים. כמו כן, שלא כמו תיקון לחוקה, פסיקה של בימה"ש העליון יכולה להתבטל מיד עם החלפתו של שופט, או אפילו סתם כי שופט כלשהו הבין ששגה, אבל תידרש לכך עתירה חדשה ויידרשו לכך טיעונים כבדי משקל ביותר, כי אחרת מה שמשתמע הוא שהפסיקה המקורית הייתה קלת דעת וזה משליך אור שלילי על ביהמ"ש העליון כמוסד.
כן, אין ספק שיש יותר יראת כבוד כלפי המלים שמופיעות בחוקה ובמגילת הזכויות (תיקונים 1-10) מאשר לתיקונים הבאים, ובוודאי שיותר מאשר לקביעות של בימ"ש עליון כלשהו. יש הרכבים של ביהמ"ש העליון שזכורים לרע במבט לאחור, ואילו החוקה תמיד מועלית על נס בעיני רוב האמריקאים. כמו כן, שלא כמו תיקון לחוקה, פסיקה של בימה"ש העליון יכולה להתבטל מיד עם החלפתו של שופט, או אפילו סתם כי שופט כלשהו הבין ששגה, אבל תידרש לכך עתירה חדשה ויידרשו לכך טיעונים כבדי משקל ביותר, כי אחרת מה שמשתמע הוא שהפסיקה המקורית הייתה קלת דעת וזה משליך אור שלילי על ביהמ"ש העליון כמוסד.
האייל הקורא
New member
סרט
אני חושב שהוא איש שירות לשעבר
אני חושב שהוא איש שירות לשעבר
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.