Just לובלו
New member
האם אתה זוכר?
ואיך לא הזהרת שאין דרך חזרה? איך לא צפית מראש שאני אפול והנפילה לא תהיה רכה? האם ידעת שבגללך אני לא יכולה לתת לאיש להתקרב לאמיתי שבי? שהכל משחק? "גיבורה" גדולה שמעמידה פני חזקה. לפעמים צוחקת בליבי על איך שהחברות אדומות מקינאה על סיפורי הסקס שלי. על מה יש להן לקנא? איך אני מנסה להפוך את אורגזמות הגוף לאורגזמות הנפש? ולמה זה כ"כ מפחיד להיות לבד? לתת לעצמי את הזמן להנות מהדברים האחרים? מהריקוד, מהעבודה? האם אתה זוכר איך חיבקתי? בטח חזק מידי. איך נתליתי על ביטחון מזוייף ובכל זאת, עזבת? "אין לי עוד מקום לקחת, אזלו הכוחות לכאוב", שרה מאיה אברהם. מקשיבה למילים וכל מילה נועצת סכין בלב הפתוח. ניסיתי, לפעמים גם בלי מילים, רציתי לראות סימנים במקומות בהן הכוונה האמיתית הייתה כתובה על הקיר - צבועה בדם. לעשות סקס, יודעת. מה זה לעשות אהבה? חושבת לעצמי, "חוויות חדשות צריכה", את החסר הזה - המין ימלא בך. תזדייני, תחגגי, תתפרעי. מחכה לאמיתי. שכחת. אתה עוד זוכר? ואחרות תמיד כיכבו ברקע. מצאת לך למי להביא "אחרות". ידעתי תמיד שאיתי הכי סוער לך, מרגש, חדש. ידעת שאין דבר אחד שלא אעשה בשבילך. ניצלת. עד הסוף את החבל הדק, משכת ומשכת. בעיניים בורקות מדמעות, רוצה שתשחרר. ואולי אני זו שצריכה להשתחרר ממך. לתת לך ללכת. "זמן מרפא הכל", מי שאמר בוודאי יודע. ואולי? אולי? סופסוף אבין שאתה באמת לא שווה אותי?
ואיך לא הזהרת שאין דרך חזרה? איך לא צפית מראש שאני אפול והנפילה לא תהיה רכה? האם ידעת שבגללך אני לא יכולה לתת לאיש להתקרב לאמיתי שבי? שהכל משחק? "גיבורה" גדולה שמעמידה פני חזקה. לפעמים צוחקת בליבי על איך שהחברות אדומות מקינאה על סיפורי הסקס שלי. על מה יש להן לקנא? איך אני מנסה להפוך את אורגזמות הגוף לאורגזמות הנפש? ולמה זה כ"כ מפחיד להיות לבד? לתת לעצמי את הזמן להנות מהדברים האחרים? מהריקוד, מהעבודה? האם אתה זוכר איך חיבקתי? בטח חזק מידי. איך נתליתי על ביטחון מזוייף ובכל זאת, עזבת? "אין לי עוד מקום לקחת, אזלו הכוחות לכאוב", שרה מאיה אברהם. מקשיבה למילים וכל מילה נועצת סכין בלב הפתוח. ניסיתי, לפעמים גם בלי מילים, רציתי לראות סימנים במקומות בהן הכוונה האמיתית הייתה כתובה על הקיר - צבועה בדם. לעשות סקס, יודעת. מה זה לעשות אהבה? חושבת לעצמי, "חוויות חדשות צריכה", את החסר הזה - המין ימלא בך. תזדייני, תחגגי, תתפרעי. מחכה לאמיתי. שכחת. אתה עוד זוכר? ואחרות תמיד כיכבו ברקע. מצאת לך למי להביא "אחרות". ידעתי תמיד שאיתי הכי סוער לך, מרגש, חדש. ידעת שאין דבר אחד שלא אעשה בשבילך. ניצלת. עד הסוף את החבל הדק, משכת ומשכת. בעיניים בורקות מדמעות, רוצה שתשחרר. ואולי אני זו שצריכה להשתחרר ממך. לתת לך ללכת. "זמן מרפא הכל", מי שאמר בוודאי יודע. ואולי? אולי? סופסוף אבין שאתה באמת לא שווה אותי?