הכל כמעט אפשרי,הילה
ומקריאת דברייך ובעיקר דבריה של ורד עימם יכולתי להזדהות בקלות, כי גם אני הייתי שם מעל 10 שנים, נראה כי את עדיין במקום אחר ממנו ורד תיארה וזה בסדר. יש תקופות בהן יכולתי עוד להאמין שהנה הוא משתנה, תיכף זה יקרה, עם הטיפול הנכון מהמטפל הנכון בזמן הנכון, הכל יכול לקרות. ויש כאלה שנגמלים ויש כאלה שלא. את עדיין לא משוכנעת מיהו בן זוגך בקטוריה הזו וגם זה בסדר. יש תקופות של פחד, מעבר לפחד של להיות לבד+, הפחד מהכאב של הפרידה גם מילדיו, הפחד שאולי לא עשיתי די, לא איפשרתי לו לעבור את התהליך המתאים, קצת סבלנות, הבנה ומכל הפחד הזה מגיעה איזשהו זיק קטן של תקוה ואמונה. יקירתי בכל התהליך הזה, המחשבות שלא נותנות מנוחה, הפחד והדילמות- אל תשכחי את עצמך, את ההשלכות עלייך ועל הסובבים אותךשחשובים לך ואת להם. חג שמח חנה