האם אלוהים מוסרי?

[פרח75]

האם אלוהים מוסרי?

אשמח לקבל את תגובותיכם לרשומה שפרסמתי בבלוג שלי בנושא הנדון

 

[פלגיה]

מאוד חבל

שהז רק קישור לבלוג , ולא פתיחת דיון בפני עצמו. פורומים הם לא פלטפורמה לפירסום בלוגים.

 

[פרח75]

אני מתנצלת

זו ממש לא היתה הכוונה. פשוט לא רציתי לכתוב את זה מחדש גם כאן

 

[א ס נ ת י]

מה זה משנה באיזו

צורה היא העלתה כאן דיון. אז היה קישור לבלוג שלה, זה לא סותר או מבטל את הדיון שהיא העלתה.

 

[א ס נ ת י]

האם אלוהים מוסרי?

אם אלוהים לא היה מוסרי הוא לא היה נותן לנו דת מוסרית. דת שתומכת ברעיון של "בין אדם לחברו" לפני "בין אדם למקום". דת שמורה לנו לעזור לאלמנות יתומים וסתם מסכנים. דת שמורה לנו לא לנטוש בעל חיים במצוקה. ומצד שני - אלוהים, לאחר יציאת מצרים, הורה לנו להקדיש לו (זאת אומרת להקריב לו) כל בכור - אם זה בכור אדם או בהמה. האם אפשר להסתכל על כך כהחלטה מוסרית? מנקודת מבטנו - לא כל כך. מנקודת מבטו של ה' - הוא הוציא אותנו מיציאת מצרים, מעבדות ולכן עלינו להודות לו. השאלה היא האם ההודיה כל כך חשובה שהיא מבטלת את השאלה המוסרית?

 

[אין לי מושג איך]

רק לגבי הבכורים

לא מדובר חלילה על קרבנות אדם. הבכורים היו אמורים להיות הכהנים, משרתי ה', זו משמעות ההקדשה. כך גם בכור בהמה נמסר לכהנים (או נפדה), לא עולה לקרבן.

 

[א ס נ ת י]

כל הבכורים אמורים להיות כוהנים?

זה לא נשמע לך קצת לא הגיוני? לדעתי מדובר בקורבנות אדם ובהמה: "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא".(שמות י"ג, ב'): אלוהים מבקש להקדיש לו בכור כל רחם, מן האדם ומן הבהמה, כאות תודה שהוציא את בני ישראל ממצרים. מאוחר יותר הובנה הבעיה המוסרית כאן והוחלט כי ניתן לפדות את הבכור במטבעות כסף. יהיו מי שיאמרו: איך יכול אלוהים לבקש שיקריבו לו קורבנות אדם מצד אחד, ומצד שני לאסור העברת בנים במולך? התשובה כאן פשוטה: במקרה הראשון זה מותר כי קורבן האדם מוקרב ומוקדש לאלוהים, במקרה השני קורבן האדם מוקדש ומוקרב למולך - זו עבודת אלילים ולכן אסורה. שוב - זו דעתי ודעתי בלבד.

 

[אין לי מושג איך]

כך כתוב במפורש, הגיוני או לא...

במדבר פרק ג' : יא וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יב וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תַּחַת כָּל-בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיוּ לִי, הַלְוִיִּם. יג כִּי לִי, כָּל-בְּכוֹר--בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל-בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה: לִי יִהְיוּ, אֲנִי ה'. ורש"י לפס' י"ב מסביר - לפי שהיתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל - נפסלו, והלוים שלא עבדו ע"א נבחרו תחתיהם.

 

[פלגיה]

דעתך שאין לה שום דבר להתבסס עליה

כי לא כל "קדש" פירושו להקריב.

 

[א ס נ ת י]

כמו שהיה נהוג באותם ימים

להקריב בנים ובנות לאלילים אחרים, כנראה כך גם היה נהוג אצלנו.

 

[פלגיה]

למשל בעקידת יצחק

מקרה יחיד בכל ההיסטוריה של העם היהודי, וגם הוא לא הוקרב בסופו של דבר. יש דברים שהדת היהודית באה לשנות במה שהיה נהוג בכל העולם. למשל היה נהוג שיש כמה וכמה אלים. לא אל אחד.

 

[א ו ר ג ד ו ל]

תיקון קל אסנתי..

האל מבקש לקדש מלשון לברך בקדושה, ולא להקדיש מלשון להביא או להקריב.

 

[א ס נ ת י]

ומי אמר שזה באמת נכון?

אולי הפרשנות שלי היא הנכונה?

 

[א ו ר ג ד ו ל]

השפה העברית אמרה..

כתוב "קדש" ולא "הקדש"

 

[יוסי ר1]

מצטרף לפרשנות של "לא יודעת איך",

על כך שעד לפני חטא העגל כל הבכורות הוקדשו לכהונה, ורק אחרי החטא עברה הכהונה לשבט לוי. ולכך שכהונה אינה הקרבת המוקדש, כי אם הקדשתו לתפקיד משרת הא-ל. אלוקי ישראל מציין בכל מקום בו הנושא עולה בתנ"ך, את סלידתו מקרבנות אדם, והפעם היחידה בה הוא ביקש קרבן אדם (עקידת יצחק), היתה כניסיון, וכזכור, הוא דחה באופן תקיף את ביצוע ההקרבה עצמה. על ההבדל בין להקדיש לכהונה ובין להקריב נא ראי בשירשור ישן מצורף

 

[יוסי ר1]

אלוקים אינו מוסרי במובן שאנחנו

תופסים מוסר. מוסר הינו תכונה אנושית. מוסר אנושי הוא תלוי תרבות - בחברה שאנו מכירים המוסר מחייב לתמוך בקשישים, ואילו אצל אסקימואים המוסר חייב להוציאם לקרח למות בו בקור. מוסר אנושי הינו יחסי. מוסר אנושי יתיר ביצוע עוולה אחת כדי למנוע עוולה גדולה יותר. הא-ל לתפיסתינו הינו טוב, טוב מוחלט, וטובו אינו תלוי בשום גורם חיצוני. (לא שיש גורם חיצוני לא-ל). הבעייה שלנו כבני אדם, שאיננו יכולים לראות את המכלול כולו בו פועל הא-ל, ולכן לפעמים מעשיו נראים לנו כבלתי מוסריים.

 

[jayawan]

אלהים , אם ישנו , אינו מוסרי

הוא מתיחס אל היקום ואל תושביו כאל משחק שש-בש.