אחרי שמיעה יותר מקיפה של האלבום...
לשמחתי אני אוהב אותו. צריך עוד זמן, אבל כשמקשיבים לו בריכוז מתחילים להבין את ההבדל בין השירים, ואת הסיפורים מאחוריהם. יש שם כמה שורות מאוד חזקות. שיר כמו "אסתר אוכלת פחמימה" הוא מאוד לא מאתגר מבחינה מוזיקלית, אבל המילים מאוד חותכות.
"קוסם" מתאים מאוד אחרי "מישהו פעם", ומספק הפקה קלילה יחסית עם מילים שמדברות על אדם שהחיים שלו תקועים. הוא אומנם אבא והכול, אבל משהו לא זז בחיים שלו, ואפילו אין לו מה לבקש מקוסם שמציע לו משאלות.
ההפקה מזכירה מאוד את האלבום "יותר טוב כלום מכמעט".
"התרופה היקרה" מגניב. הפקה מצוינת עם מילים סבירות, שהיה אפשר לקחת אותן יותר רחוק. היה יכול להיות ארוך יותר, לדעתי, אבל גם ככה הוא טוב. יש מעט תחושת החמצה, כי חומר הגלם של השיר הזה מצוין.
"תרמיל" יהיה כנראה מהשירים האהובים באלבום על רוב האנשים. הוא קליט מאוד, מדבר על דברים שקל להתחבר אליהם. לא יצירת מופת, לדעתי, אבל הוא נמצא במקום מתאים מאוד באלבום ויש בו משהו מדבק.
השיר "לרגע קטן" הוא הפנינה של האלבום. אהבת נעורים שקשה להשתחרר ממנה. הפקה מעולה. קטע השיא של השיר היה צריך להיות ארוך יותר, לדעתי, אבל גם ככה הוא עובד. הזהרת בכי.
"מקום" הוא שיר פשוט ומקסים. אהבתי את ההמהום ברקע אחרי הפזמון.
"מזל טוב, ישראל" לא היה צריך להיות הסינגל השני, אבל הוא איכשהו מצליח לעבוד באלבום הזה. הוא משמש מעין "שובר שגרה" אחרי רצף שירים דומים יחסית.
"חצי בחושך" הוא הפתעה מאוד נעימה. הפקה מושקעת, קצב מעולה ופזמון ממכר. אהבתי.
"יאן" הוא עוד שיר פשוט ומקסים, עם הפקה שעובדת מאוד טוב עם השיר, ואפילו מצליחה למזער מעט את הנזק של המילים המאוד בנאליות וצפויות. הרי ברור ששיר על החבר שלו יהיה דביק, אבל עברי יכול היה לקחת את השיר הזה למקום פחות נדוש. תדמיינו שיר אהבה לבן זוג - וזה בדיוק מה שתקבלו שם. מאוד נעים באוזן, אבל צפוי ומתקתק עד כאב.
"להיפתח לאהבה" הוא השיר היחיד באלבום שאני לא אוהב בכלל. דביק, שחוק, נדוש. מסוג השירים שאתה ממצא לפני שבכלל סיימתי להאזין להם פעם אחת. עברי דביק מאי פעם, בלי שורה אחת בשיר הזה שמצליחה לעורר מחשבה או לאתגר. יש כאן ניסיון די ברור ליצור "זכיתי לאהוב 2", אבל לשיר הזה אין באמת עוצמות. גם עברי נשמע משועמם כששר אותו. אני חושב שבקרוב מאוד אמחק אותו מרשימת השירים של האלבום, והוא כנראה יהיה היחידי שייצא החוצה.
"תמונה משפחתית" הוא חמוד מאוד, קליט ומתאים לזמן נסיעה ברכב. אין כאן יצירת מופת, פשוט שיר חביב. ידרוש האזנות נוספות.
"ראש בקיר" הוא סיומת טובה לאלבום. מילים טובות, הפקה טובה, והוא מסיים את האלבום בצורה מספקת.
בסופו של עניין אני עדיין צריך להקשיב עוד לאלבום הזה. לא אהבתי אותו בהתחלה. הוא נשמע כמו מחזור של חומרים ישנים, ובאמת אין כאן אמרה חדשה. כל שיר היה יכול להיות לקוח מאלבומים ישנים שלו. אבל בכללי מדובר באלבום שעובד, ואם מתוך 13 שירים אני מרוצה מ12, זה בהחלט סימן טוב.
מוקדם מדי לדרג את האלבום הזה, אבל נכון לעכשיו אני חושב שהוא היצירה הטובה ביותר שלו מאז שני האלבומים הראשונים. בזמן ש"בקצב אחיד בתנועות של הגוף" הכיל כמה יצירות מופת, בגדול הוא היה אלבום קצר מדי שהיה חסר לו בשר. הפעם האלבום החדש מרגיש יותר מגובש, והשירים תומכים אחד בשני בצורה מאוד נעימה ומספקת.
כל הכבוד.
נקודות קטנות ומציקות:
עברית לא שפה קשה. הוא צריך לשים לב לזכר ונקבה. זה לא לעניין.
יותר מדי חזרה על המילה "אנשים". אנשים ברכבת, אנשים שיעברו בדרך, אנשים בארוחה... די, חרוש.
בספרות אומרים שהשימוש במילה "מוזר" ו"משונה" זה סוג של התחמקות. אם אתה לא יודע איך לתאר משהו, איך אתה מצפה מהקורא שיבין למה אתה מתכוון? יש כאן יותר מדי שימוש במילים האלה כדי לתאר מצבים, ואפילו רהיטים. פעם פעמיים מילא, אבל זה חוזר על עצמו גם באלבום הזה וגם באלבומים הקודמים.
אפשר להיות רגיש ואמיתי מבלי להיות דביק עד כאב. הקהל שלו לא מורכב מנערים שנמסים ממילים על אהבה. התבגרנו, חיינו, דבר איתנו כמו אנשים שיודעים דבר או שניים על החיים. בריחה לקלישאות היא הדבר הקל ביותר, תנסה לאתגר את עצמך יותר. (אני בטוח שחלק גדול לא יסכימו אותי, אבל זו רק דעתי הצנועה).
סופ"ש מגניב שיהיה