מאחר שהכתוב גילה
לפחות קצה טפח, הניח לפרשנים מקום להתגדר בו. מכל מקום אחד המוטיבים הרווחים בפרשנות חז"ל, ובעצם כבר בפרשנות היהודית בימי הבית השני, הוא נסיון לזהות דמויות אלמוניות במקרא: לפעמים רק מעניקים להן שם (כמו עידית/עירית אשת לוט) ולפעמים הן מזוהות בדמויות מקראיות מפורסמות (התך הוא דניאל). השאלה מה אמרו מרים ואהרון כמעט מובנת מאליה: מאחר שנאמר שדיברו אך לא נאמר מה דיברו, יש מקום לשאול מהו אותו דיבור. כמובן, אחת התשובות האפשריות היא שאין חשיבות לכנו המדויק של אותו דיבור.
