נצל"ש
מה דעתכם על הסיפור? הוא ישב שם על הבאר, כל כך עייף. גופו לא מה שהיה פעם, בעבר, ספורטאי מצטיין, עתיד מזהיר, סמי מרץ, תהום. הוא ישב שם על הבאר, חושב על גופו האתלטי של פעם. מדמיין איך גופו נראה כרגע מבעד לבגדים. שמן. הוא לבוש מעיל עור, ג`ינס, חולצה די דהויה. כובע מעור של פרה. לפניו חצי ליטר בירה מקומית וכוסית של ג`ין. הוא מדי פעם לוקח שלוק ונאנח. הברמן הסתכל ואמר, “אתה לא ממש נראה טוב, אני מניח שזו מספיק שתיה בשבילך להערב.למה אתה נראה בכלל כל כך מת?” הוא הרים את ראשו באיטיות. מסתכל לברמן בעיניים. עינייו, כמו עיני עגל. עגל לפני הרגע האחרון, עגל שמבין שזהו הסוף. “מהיכן אני יכול להתחיל?” הוא אמר ונד בראשו. “היתה לי אישה, רעיה. עזבה. אפילו היתה לי מאהבת. ילדה קטנה, רק בתחילת שנות העשרים שלה. עזבה. עבדתי במפעל, הייתי מנהל קו ייצור. נסגר. נהגתי במכונית שלי לקניון. נהג משאית שיכור עלה עליה. לא מבוטחת. הלכה.” הוא מרים את ידו הימנית באויר. יד שומנית למדי. “תראה, היד הזו, יכלה לעשות הכל. דיסקוס, כידון, כדור. כל מה שתרצה. רגלי, נסעו אותי יותר מהר מכל בחור אחר שניסה להתחרות. הייתי הספורטאי המושלם. עכשיו, אני אפס.” הברמן, בחיוכו היודע כל, הנהן. “מבין אותך. בעומדי כאן מאחורי הבאר, שמעתי סיפורים, אוה אילו סיפורים. דברים שיגרמו לשיערך לסמור. דברים שיקיעו את נשמתך. אבל אלו דברים שקרו. שום דבר לא מבטיח שהם יקרו שוב. האם אדוני מוכן לספר מה גרם לשינוי? מאיש הפלדה ל...?” הבחור לקח לגימה מהבירה, עברה דקה, נראה שהוא לא עומד לספר. הברמן כבר חשב לעבור הלאה, אבל הרגשתו היתה להשאר. והבחור דיבר. "הייתי בסך הכל בן 18, עתידי לפני, הדרך הזהובה. אוה, להשתכר מהיופי. אבל הדברים נעשו לחוצים. גם הלימודים, חברה, במיוחד הספורט. אז יוצרים קיצורי דרך. אילו קיצורי דרך יש לספורטאי? גלולות. בהתחלה דברים פשוטים, רק לרענון. להמשיך עד סוף האימון. החומר נכנס לגוף, הגוף רוצה עוד. המשכתי לדברים קצת יותר חזקים. מה הבעיה? גלולה קטנה, מה היא תעשה? לפני שהבנתי, הרסתי שני דברים, את גופי ואת עתידי. הורחקתי מפעילות ספורטיבית רישמית. עולמי חרב. החברה נפרדה, מי יצא עם מישהו ללא עתיד? כבר אז חשבתי פשוט להפסיק הכל, בשביל מה לטרוח? כנראה שהייתי פחדן מדי. במקום ללכת ללמוד בקולג` יוקרתי על מלגת ספורט, הלכתי לקולג` אזורי. שם למדתי שטויות. הכרתי את בחורה, אף אחד לא שם עליה. אבל לי לא אכפת. התאים לי. עבודה, בית, משכנתא, ילדים. אוה, האימה.”
השאלה שלי אליכם היא מה הייתם רוצים? מה היה מספק אתכם והאם אתם פועלים כדי להגיע למצב הזה?
