LoneStarStateOfMind
New member
האהבה הראשונה
כשהייתי בן 8 הביאו הבייתה ההורים שלי כלבת לברדור לבנה כשלג.קראתי לה פלקור ובמהרה היא נעשתה הסיבה שבגללה הייתי קם בבקרים מהמיטה. הייתי מטייל איתה ומשחק איתה ורץ איתה במשך חלקו הארי של היום וכל מה שעניין אותי היה להיות איתה. בשנתיים הראשונות,עד גיל 10 בערך הייתי מסוגל להקדיש את רובו של היום לפלקור,אבל בסופו של דבר עם הזמן נוספו דברים חשובים אחרים בחיי וביליתי איתה פחות ופחות זמן. בכל זאת ניסיתי למצוא זמן בשבילה,לצאת איתה החוצה לשחק בשדות,אבל זה לא היה אותו הדבר. יום אחד,כשמצאתי זמן לפלקור שלי,חיפשתי אותה כדי לצאת לשחק.השמש חיממה אותנו מלמעלה ואנחנו השתעשענו במשחקים הקבועים שלנו כמה שעות,שעות בהן אני מדמיין שפלקור היא עדיין הסיבה שבגללה אני קם בבוקר,ולא אלף ואחת הדברים שמעסיקים אותי בחיי. בדרך חזרה ראיתי מרחוק מספר אנשים עומדים ליד המלונה שלה ומכונית גדולה עם סורגים מאחור. הגענו עד לחצר,שם חיכו לנו האנשים,שהתבררו כאמא,אבא ועוד איש רחב כתפיים ולא מוכר.הזר מההתחלה נראה לי כמו צרות,משהו בעיניים שלו. עדיין לא הבנתי מה העניין,עד שראיתי את הכיתוב על המכונית של הזר-"לכידת והרדמת כלבים בע"מ" כולי דרוך שאלתי את אמא מה קורה פה.אמא אמרה לי שפלקור "כנראה" נשכה את אחד הילדים של השכנים,"ושאין ברירה וזה הדבר הכי טוב לכולם לקחת את הכלבה שלך להסגר". בלי לחשוב פעמיים בכלל,כשאני פועל בצורה אינסטינקטיבית,קראתי לפלקור לבוא איתי ופתחנו בריצה מטורפת לכיוון חורשה סמוכה.מימיי לא רצתי כ"כ מהר ובחיי לא ראיתי אותה רצה כל כך מהר. מצאנו מחבוא טוב ביער והחפרנו לנו בדממת הערב שכבר הגיע. לא הייתי מוכן בשום אופן שיקחו ממני את מה שאני אוהב כל כך. לא הייתי מוכן שאפילו אלוהים בכבודו ובעצמו יגזול ממני את אהבת חיי! כעבור חצי שעה שמענו צעדים וצעקות,מתוכם שניים היו קולות מוכרים-אמא ואבא,וקול אחד היה קר,מתכתי.קולו של האיש הזר.הלוקח,הגוזל,הגנב. הפצרתי בפלקור לשמור על שקט,אבל היא נבהל מהצעקות ופצחה ביללות ונביחות עזות,למרות מחאותיי הנמרצות. 10 דקות אח"כ כבר עמדנו בחצר לבדנו,אני,אמא ואבא. בלי פלקור. בכיתי במשך כל הלילה.ובמשך כל היום שאחריו,עד שכבר לא היה לי כוח.לא הצלחתי להבין מה עשיתי שהגיע לי כזה עונש נורא. פלקור נלחמה עד הרגע האחרון וניסתה לברוח,אבל בסוף הזר הארור ההוא גבר על התנגדותה,זרק אותה מאחור,סגר את הדלת של המכונית שלו,הניע ונסע לדרכו. אין בעולם כולו דבר יותר נורא מלראות את אהבת חייך הראשונה נעלמת מעינייך במורד הכביש. עבר הרבה זמן מאז,ואני כבר לא ילד . ויש לי כלבה חדשה,גולד רטריוור שקראתי לה ריין.היא עזרה לי להתגבר על כאב הלב שגררתי איתי במשך כל השנים. לעולם לא אשכח את רמות האושר שהגעתי אליהן בימים הטובים שלי ושל פלקור,וגם כנראה שלעולם לא אתגבר לגמרי על האובדן,אבל ריין עוזרת. מאוד. ---מה שמתרחש פעם אחת,כאילו לא התרחש אף פעם. אם ניתן לאדם להתאהב רק פעם אחת, כאילו לא אהב בכלל---
כשהייתי בן 8 הביאו הבייתה ההורים שלי כלבת לברדור לבנה כשלג.קראתי לה פלקור ובמהרה היא נעשתה הסיבה שבגללה הייתי קם בבקרים מהמיטה. הייתי מטייל איתה ומשחק איתה ורץ איתה במשך חלקו הארי של היום וכל מה שעניין אותי היה להיות איתה. בשנתיים הראשונות,עד גיל 10 בערך הייתי מסוגל להקדיש את רובו של היום לפלקור,אבל בסופו של דבר עם הזמן נוספו דברים חשובים אחרים בחיי וביליתי איתה פחות ופחות זמן. בכל זאת ניסיתי למצוא זמן בשבילה,לצאת איתה החוצה לשחק בשדות,אבל זה לא היה אותו הדבר. יום אחד,כשמצאתי זמן לפלקור שלי,חיפשתי אותה כדי לצאת לשחק.השמש חיממה אותנו מלמעלה ואנחנו השתעשענו במשחקים הקבועים שלנו כמה שעות,שעות בהן אני מדמיין שפלקור היא עדיין הסיבה שבגללה אני קם בבוקר,ולא אלף ואחת הדברים שמעסיקים אותי בחיי. בדרך חזרה ראיתי מרחוק מספר אנשים עומדים ליד המלונה שלה ומכונית גדולה עם סורגים מאחור. הגענו עד לחצר,שם חיכו לנו האנשים,שהתבררו כאמא,אבא ועוד איש רחב כתפיים ולא מוכר.הזר מההתחלה נראה לי כמו צרות,משהו בעיניים שלו. עדיין לא הבנתי מה העניין,עד שראיתי את הכיתוב על המכונית של הזר-"לכידת והרדמת כלבים בע"מ" כולי דרוך שאלתי את אמא מה קורה פה.אמא אמרה לי שפלקור "כנראה" נשכה את אחד הילדים של השכנים,"ושאין ברירה וזה הדבר הכי טוב לכולם לקחת את הכלבה שלך להסגר". בלי לחשוב פעמיים בכלל,כשאני פועל בצורה אינסטינקטיבית,קראתי לפלקור לבוא איתי ופתחנו בריצה מטורפת לכיוון חורשה סמוכה.מימיי לא רצתי כ"כ מהר ובחיי לא ראיתי אותה רצה כל כך מהר. מצאנו מחבוא טוב ביער והחפרנו לנו בדממת הערב שכבר הגיע. לא הייתי מוכן בשום אופן שיקחו ממני את מה שאני אוהב כל כך. לא הייתי מוכן שאפילו אלוהים בכבודו ובעצמו יגזול ממני את אהבת חיי! כעבור חצי שעה שמענו צעדים וצעקות,מתוכם שניים היו קולות מוכרים-אמא ואבא,וקול אחד היה קר,מתכתי.קולו של האיש הזר.הלוקח,הגוזל,הגנב. הפצרתי בפלקור לשמור על שקט,אבל היא נבהל מהצעקות ופצחה ביללות ונביחות עזות,למרות מחאותיי הנמרצות. 10 דקות אח"כ כבר עמדנו בחצר לבדנו,אני,אמא ואבא. בלי פלקור. בכיתי במשך כל הלילה.ובמשך כל היום שאחריו,עד שכבר לא היה לי כוח.לא הצלחתי להבין מה עשיתי שהגיע לי כזה עונש נורא. פלקור נלחמה עד הרגע האחרון וניסתה לברוח,אבל בסוף הזר הארור ההוא גבר על התנגדותה,זרק אותה מאחור,סגר את הדלת של המכונית שלו,הניע ונסע לדרכו. אין בעולם כולו דבר יותר נורא מלראות את אהבת חייך הראשונה נעלמת מעינייך במורד הכביש. עבר הרבה זמן מאז,ואני כבר לא ילד . ויש לי כלבה חדשה,גולד רטריוור שקראתי לה ריין.היא עזרה לי להתגבר על כאב הלב שגררתי איתי במשך כל השנים. לעולם לא אשכח את רמות האושר שהגעתי אליהן בימים הטובים שלי ושל פלקור,וגם כנראה שלעולם לא אתגבר לגמרי על האובדן,אבל ריין עוזרת. מאוד. ---מה שמתרחש פעם אחת,כאילו לא התרחש אף פעם. אם ניתן לאדם להתאהב רק פעם אחת, כאילו לא אהב בכלל---
