האדם הבוחר

[ינוקא1]

לא תמיד

בדרך כלל אמירה מהסוג הזה תתקבל בהתנגדות חזקה מאוד.
&nbsp
זה כמעט אף פעם לא קל.

 

[בן טל-שחר]

הודעה מ-lightflake שבהודו:

 

[בן טל-שחר]

"

הבחירה האפשרית של אדם בוגר היא לגבי ההתייחסות שלו לסיטואציה, כיצד הסיטואציה משפיעה עליו, ואחד הסממנים של בגרות היא סוף להתקרבנות. הבנה שאף אחד לא באמת אשם באף סיטואציה, ואף סיטואציה לא יכולה לפגוע בשמחה והשלווה הפנימיות שלו.

סיפור

איש אחד היה קונה כל בוקר עיתון באותו מקום והמוכר שם תמיד היה מתייחס אליו בצורה מגעילה. יום אחד חבר שלו אמר לו למה אתה ממשיך לקנות אצל אותו מוכר מגעיל פשוט תקנה את העיתון שלך בדוכן שלידו? ענה לו החבר, ולמה שאני אתן למוכר הזה לשלוט באיפה אני קונה את העיתון שלי?"

 

[בן טל-שחר]

(* הוא יכול לקרוא הודעות אך לא יכול כרגע לשלוח)

 

[זה פשוט]

והייתי מוסיפה את ההבנה שאין מי שאחראי אלא יש מה שקורה

 

[נציב המים]

אם היא מועילה, אפשר להשתמש בה.

יש אנשים, אולי, שה"הבנה" הזו לא מועילה להם כלל.
יש אחרים שהיא עשויה להועיל להם מאוד.
בכל מקרה, כל עוד זה לא נחווה בפועל, זו אמונה בלבד.
האם זה מועיל לשמוע את זה/לקרוא את זה/להאמין בזה?
מן הסתם זה תלוי במצבו הנוכחי של השומע.
כך או כך, זה לא מה שיביא לחוויה עצמה.
&nbsp
לעתים נדמה לי ש"הבנות" מסוג זה, אינן יותר מהזדהות עם חוויה כלשהי.
לעתים "נופל איזה אסימון", ומיד אני נאחז בו, הופך אותו ל"אמת" ומזכיר אותו לעצמי.
אבל האסימון כבר התגלגל ועבר מזמן

 

[זה פשוט]

אני חווה את זה יותר ויותר ועל עצמי כתבתי.

ההבנה הזו מופיעה בי און אנד אוף ברמת השכל ולעיתים גם ברמת הגוף
שאז יש תחושת רווחה והקלה, לא פאסיביות ועצלנות.
עולים רגעים רבים כאלה עד שזה מתייצב סופית. או לא, לפי הקרמה.
&nbsp

 

[נציב המים]

אין לי ספק בכך

האם לשמוע/לקרוא את זה לפני שחווית זאת, "עזר" לך לחוות את זה?
האם החוויה עצמה דומה במשהו לפרשנות שעלתה בך לפני שחווית זאת לראשונה?
כיצד את משתמשת, אם בכלל, ברעיון הזה:
"עולים רגעים רבים כאלה עד שזה מתייצב סופית. או לא, לפי הקרמה."

 

[זה פשוט]

שאלות מעניינות.

אתה שואל האם העובדה שקראתי על החוויות האלה לפני גרמו לי בלא מודע לחקות אותם אח"כ.
ובכן, בעבר הלא רחוק קראתי המון ואני משתמשת בניסוי וטעייה כדי לבדוק אם מה שקראתי הוא נכון. אני גם מחפשת לבד דרכים איך להכיר את עצמי, את מי שאני באמת.
אפשר לאמר שזה שילוב של כל מיני. דברים שקראתי, דברים שהתניסיתי בהם בעצמי.
איפה מתחיל האחד ונגמר השני לא אוכל לדעת ואני גם לא חושבת שזה כ"כ חשוב.
&nbsp
לגבי רגעי העירות... עד ליצוב
אני חווה רגעי עירות (כשאני לגמרי ברגע ולא במחשבות) לפי אינטואיציה, לפי סימנים שעליהם דיברו המורים, לפי הרגשה פנימית, לפי הבחנה.
ובעיקר לפי אותן תחושות חוזרות-
אינטימיות- זה מאוד מאוד מוכר! (בדומה לתחושה שהגעת הביתה)
רווחה והקלה
אינטלגנציה ופשטות ("בטח! איך יכלתי לפספס את זה?!")
שקט וריקות (באמת, יש אוקיינוס של שקט מופתי מתחת למילים)
צחוק שמתחלף לעיתים לבכי (של השתאות בעיקר)
תחושת התרחבות
שמחה
בליס
=====
עניתי?

 

[נציב המים]

ענית על משהו

לא בטוח שעל מה שהתכוונתי לשאול, אבל זה לעתים קורה בתקשורת.
אנסה לחדד את כוונתי:
1. האם קריאה/שמיעה של רעיון כמו "אין מי שאחראי" עשויה להועיל למי שלא חווה זאת?
דיברת על היכרות עצמית - האם אפשר להגיע לחוויית ה"אין מי שעושה" מתוך היכרות עצמית בלבד, ללא "עזרתם" של הרעיונות המחשבתיים הללו?
2. האם החוויה עצמה דומה, אפילו בקצת, לדמיון שעלה בך כשנתקלת ברעיון לראשונה?
הסיבה לשאלות הללו היא דמיון שחלף בי, כי "הבנה תיאורטית" של החוויה הזו כלל אינה אפשרית.
כלומר, משפט כמו "אין מי שאחראי" עשוי לעורר הזדהות/התנגדות בקורא, אך אינני בטוח שביכולתו "לפתוח דלת" המאפשרת הגעה לחוויה עצמה.
3. בעניין רגעי העירות - הכוונה הייתה לדמיון/אמונה/תקווה במילים "עד שזה מתייצב סופית".
איך את משתמשת, אם בכלל, ברעיון כי "עדיין יש לאן להתקדם"?

 

[בן טל-שחר]

סיפור יפה וחכם

יש לך מושג מה המקור?
כי בטח ארצה לצטט את זה.

(חה חה

זה יהיה משעשע אם תשיב לי במייל ואפרסם כאן את תשובתך... חיחי)

 

[Mist2]

ואני חשבתי בדיוק ההפך...

מעניין למה הסיפור חכם בעיניך?

 

[בן טל-שחר]

כי

הסיפור הזה, בדרך פשוטה ונגישה, יכול לחשוף בפני אנשים שלא חשבו על כך מעולם לפני כן, את האוטומט ששולט בהם שאותו הם מדמים כ"חופש" ואת האפשרות המפתיעה לבחור את עמדתם ביחס לתגובות שעולות בהם. כך, בכמה מלים סיפוריות שכל אחד יכול להבין, נפתח סוג אחר לגמרי של חופש שאפשר להתחיל לבחון בסקרנות: החופש לבחור שלא מתוך גירוי-תגובה ישיר ומיידי.

למה הסיפור לא-חכם בעיניך?

 

[Mist2]

כי

בעיני הסיפור מדגים בדיוק את ההיפוך לכך, הוא מדגים בדיוק את התגובה לגירוי... .

 

[בן טל-שחר]

האם

אתה מתכוון במובן של "לא יכול שלא להמשיך לקנות שם"? אולי אפילו במיוחד אם המוכר איננו נחמד? ואולי אפילו במיוחד אם שואלים אותו "למה אתה לא עובר לקנות בדוכן אחר"?

 

[Mist2]

אני מתכוון במובן

של תכונת גאווה ותכונת כוח!
&nbsp
״ולמה שאני אתן למוכר הזה...״
&nbsp
אווו כמה אגו וכמה גאווה.
אם הייתה כאן עבודה עצמית או משהו גבוהה יותר, הסיבה לקניית העיתון במקום זה הייתה שונה לגמרי.

 

[בן טל-שחר]

אה, כן, מובן.

אני נוהג להתייחס אחרת לאנשים "בחיים" ולאנשים "בעבודה" (הסבר לקוראיה היקרים של הודעה זו: באנשים "בעבודה" אני מתכוון כאן בקירוב למצב נדיר כרגע על פני כדור הארץ, של אנשים המצויים בתהליך עמוק ואמיתי של התפתחות פנימית שאיננו מהווה חלק מהפארסה הכללית המכונה כיום בפי כל "חיים").

כמדומני שסיפור כזה יכול להיות חדש ומרענן עבור מישהו ולהיתפש על-ידו מזווית מועילה כלשהי.

לא התשובה של הבנאדם לחברו שבסיפור (אותה קל לדמיין כהתנפחות נדושה, מפני שהיא הרבה יותר מציאותית וסבירה, נפוצה), אלא הסיפור עצמו, כשהוא מוגש בעדינות ובמודעות בתור סיפור שבא להראות שיכולות להיות זוויות נוספות לסיטואציה נתונה, כאלה שמזמינות מאמץ בכיוון שונה מכפי שנעשה קודם.

עבור מישהו בעבודה, הייתי רוקח כמובן סיפור אחר לגמרי.

 

[בן טל-שחר]

*

זאת אומרת, נדמה לי שמה שיכול לתרום למרכז המגנטי האישי או הכללי (כגון הסיפור הזה), עשוי להיות מזון נחות (ולפעמים אפילו רעיל) למישהו בעבודה (כגון הסיפור הזה).

 

[Mist2]

אתה צודק

אבל בעיני, הסיפור הזה לא יהווה חומר מספיק אפילו למרכז המגנטי.
בקשר ל - ״כמדומני שסיפור כזה יכול להיות חדש ומרענן עבור מישהו ולהיתפש על-ידו מזווית מועילה כלשהי״...
אני חושב שזה רק עניין של איזה קלף מתייחס למקרה, ומה השתלטנות הנשית באזור.
&nbsp

 

[בן טל-שחר]

כן...

אני חושב שהסיפור מתחיל לעניין אותי בעיקר עם האפשרות שהוא נלקח למקום שבו המאזין ועוצר ואומר "רגע, איך הגבתי לזה עד היום?... הממ... אפשר להגיב על זה בעוד דרכים? ומה בעצם המטרה שלי, במצב כזה?" ומתחיל לנסות להתבונן על התגובה שלו, לבודד אותה, לנהל עם עצמו תהליך בדיקה של "מה כדאי ולמה" וכו'. ה"מלכים" מתחילים לפעול יותר וערכים של "בדיקת ערכים" מתחילים להיכנס לתמונה, בתור מנגנונים שבהמשך אפשר יהיה אולי לעשות איתם משהו.
כל מיני הכנות כאלה, לקראת עבודה עתידית.