שיר שחרור
כאילו צריך לומר את המובן מאליו, הרי ברור שכל אדם מותר לו לעשות ולהיות ולחוות כל מה שחפצה נפשו- אבל האמת היא שבהחלט צריך להגיד ולהזכיר, כי הפנמנו יותר מדי זמן את האסור, את הלא מקובל, את ה"עיב". וזה מקבל עוד יותר משמעות כשמדובר באישה ובשחרור האישה.
הזכות להיות מי שאת, לחוות במלוא מאת האחוזים גם את העצב כמו גם את הלהט, הזכות להשתנות ולהחליף מאוויים כשם שהשמש משנה את מצביה תדיר מזריחה, לבין ערביים לשקיעה ובכל יום היא שונה ואחרת - זו זכות מולדת לכל אדם.
 
מבחינה טכנית,
כל מה שתכתבי ברשימה הזאת של הנך מותרת יתקבל ברצון ובברכה - צריך להפעיל שיקול דעת מה נכנס לרשימה ומה לא. בתחושה שלי יונק הדבש והצוף הם מצויינים והייתי רוצה למצוא ברשימה הזאת ( טיפוס השיר הזה נקרא שיר רשימה) עוד פרטים ססגוניים ורב חושיים כמותו.
ושוב מבחינה רעיונית אפרופו בחירות מה להכניס לרשימה - בעצם זה בדיוק כמו העניין עם השחרור -כאשר את בת חורין לקבוע את גבולותייך ולקבוע למה ולמי את מתמסרת הבחירה הזאת הרבה יותר משמעותית, היא פתאום מולידה אחריות, וזה משהו שלא היה קיים כשהיית מחוייבת לחוקים ולרצון האדון והיית מחוייבת למידות כמו צייתנות ומשמעת.
 
שחרור בא עם תג מחיר - אחריות. אחת הסיבות שאנחנו מתרפקים על תקופות כמו ילדות היא שחלה עלינו מעין הגנה מפני האחריות שמתקופת בגרותנו והלאה אנחנו נשפטים ונמדדים בכפוף למידת היותנו מוצלחים בנשיאתה. ומעניין שדוקא תקופת הילדות נתפסת בראשנו כתקופה משוחררת, כשבעצם ההפך הוא הנכון- אנחנו הכי פחות משוחררים בתקופה הזאת וכל מבוגר תופס עלינו פיקוד מכח או מסמכות- אבל זה כבר עניין לשיר אחר
 
שבת שלום,
 
איציק.
