הִיל בִּילִי

[מה שנותר מיעקב]

הִיל בִּילִי

הִיל בִּילִי

הַשְּׁקֵדִיוֹת
אִחֲרוּ הַשָּׁנָה לִפְרֹחַ
וְגַם אֲנִי
אוֹ שֶׁמָּא מַקְדִּים לִנְבֹּל

מֵבִין אֲנָשִׁים
שֶׁבָּחֲרוּ מֵהַסַּאַן לִבְרֹחַ
אֶל הֶהָרִים
לְהוֹתִיר מֵאָחוֹר הַכֹּל.

 

[aiziq]

לא הכרתי את המושג

מענין!

זה כנראה לא נכתב השנה כי השנה ציינתי לעצמי בסיפוק רב שהשקדיות פרחו בול בזמן!

אבל עדין משהו לא מסתדר לי: הקשר בין שני חלקי השיר. בחלק הראשון הדובר מאופיין ככזה שנמצא מחוץ למרוץ הזמן או העונות - כמו השקדיות שפורחות שלא בעונתן, כאילו נגד חוקי הטבע. ובעצם יש כאן סוג של מרידה בסדרי הטבע.
ואילו בחלק השני הדובר מבין לליבם של אנשים ( כנראה משום שהוא דומה להם) שבורחים מהטבע האורבני הסואן, נמלטים מהכרך המלאכותי היישר אל מפלטו ההררי של הטבע-
כלומר יש כאן סוג של ניגוד שלא מתיישב, ישנה נחצות.
מחשבות נוספות שעלו בי:
~האחור מופיע בשני הבתים פעם במשמעות של לאחר ופעם במשמעות של להותיר מאחור ( וישנה משמעות גם של שוני כלומר אחרוּת, נבדלוּת, שמרחפת מעל כל השיר).
~ גם הכותרת משדרת נבדלות באשר היא מביאה משהו מתרבות לעז אל השפה העברית.
~ הפתיחה מזכירה שירי הייקו או סנריו: התבוננות בטבע שמולידה איזו תובנה, ואפילו יש פה את הקיגו כלומר התייחסות סמלית לעונות השנה.
&nbsp
איציק.

 

[ציקימינגו 22]

ש.יעקב כתוב יפה.

שני שירים קצרים שלא הצלחתי לחבר בינם.
האחד מדבר על זיקנה.
והשני על טרדות היום.
גם שם השיר הילבילי אותם ה"שלוחים" באמריקה.
לא מובן לי.
צ'י

 

[ציקימינגו 22]

בעודי כותב את תגובתי חמקה לפני תגובתו של איציק.

מסכים איתו .
מה עוד שאני שמח ש"כיוונתי לדעתם של גדולים"
צ'י

 

[מה שנותר מיעקב]

מסכים

לא נותר לי אלא להסכים עם הניתוח של איציק וציקי. הקשר בין שני חלקי השיר, או שני השירים המחוברים, הוא דרך מצבו הנפשי של הדובר (שאצלו הם דווקא מתחברים).
אין מונח עברי מקביל ל"היל בילי" וכנראה שגם לא יהיה, כי הארץ לא גדולה מספיק בכדי לחיות בה חיי פרישות בחיק הטבע. המונח משמש באנגלית גם ככינוי גנאי אבל גם לתיאור אנשים שבחרו לחיות הרחק מחברת בני אדם, בד"כ באזורים הרריים מיוערים.
תודה!
י

 

[ציקימינגו 22]

יעקב .אם תברר את פרוש המילה "שלוחים"SHLUCHIM

בתרבות המרוקאית תגלה דמיון מדהים .
גם ככינוי גנאי.
צ'י

 

[מה שנותר מיעקב]

החכמתי

אכן יש דמיון רב, לפחות במשמעות של הגנאי.
אל הביטוי "שלוחים" התודעתי כמו רבים כשעלה לכותרות, אבל לא התעמקתי בו.
את הביטוי "היל הילי", לעומת זאת, אני מכיר שנים. אצלי לפחות, הביטוי מעלה מיד דמות של מתבודד זועם ומזוקן, לבוש סרבל ג'ינס וחולצת פלנל (ומחזיק כמובן רובה ציד טעון), המתגורר בבקתת עץ אי שם במונטנה (נניח). נחמד שצמד מלים יכול בבת אחת לצייר תמונה שלמה.

 

[שמים1]

היל בילי

השיר פותח בטבע , איחור בפריחת השקדיות
ומהטבע מיד אל הפרט גם אני מאחר לפרוח , או שמע מקדים לנבל שזה דבר והיפוכו .

הבית הראשון משדר מצוקה , לכאורה מצוקת הטבע באיחור בפריחה
אבל זועקת מאוד מצוקת האדם , מצוקת הדובר בשיר .

הבית השני לכאורה , ורק לכאורה איננו שייך אבל הוא בהחלט ממשיך את הרעיון בבית הראשון .
קיימת מצוקה של האדם בתוך מציאות חייו , הוא מאחר לפרוח , או שמע מקדים לנבול , והוא מבין (הוא הדובר) את הצורך לברוח אל ההרים , להותיר מאחור הכל .
יש משהו מאוד ראשוני ברצון הזה
לחזור לעבר , להרים , אנשי ההרים , הקיום בטבע , להשאיר את כל מה שגרם לאותה תחושה של אי פריחה .
השיר משדר ממש זעקה - מצוקה .

 

[מה שנותר מיעקב]

תודה שמים

לכך התכוונתי כשכתבתי ששני הבתים קשורים ע"י מצבו הנפשי של הדובר.
י

 

[שמים1]

זה מאוד בא לידי ביטוי בשיר

 

[moonlihgt]

יפה

ושאלת הזמן האם זה השקדיות שאיחרו או אני שהקדמתי ובעצם מה זה משנה

 

[מה שנותר מיעקב]

תודה