ד"ש שלום חמה לכולם....
- פותח הנושא MexMex
- פורסם בתאריך
החריף- חריף, והגובה- גבוה
כפיר לוין מהמחשב של מקסמקס. לא יודע אם זה בגלל החריף שאני טוחן ביומיים האחורנים, או מחוסר החמצן באוויר שחוויתי אתמול, אבל לישון אני לא מצליח יותר מידי... התעוררתי הבוקר באיזור 05:00 כאן, שזה 13:00 שלכם, אחרי יום עמוס למדי: התעוררנו אל תוך ערפל סמיך וקור כלבים מכסיקנים עזובים. נראה כי מזג האוויר ממש הפכפך כאן. אבל לפני זה: ההגעה לכאן זה סיוט שלא כתוב בשום מקום. סיוט מתמשך של כמעט 24 שעות, ניקורים, קריאה של ספר ארוך שלא נגמר (אבל הטיסה גם היא לא נגמרת- בחזור אני לוקח וואבן). הקיצר הצלחתי לישון רק 5 שעות אחרי המסע המפרך, לא לפני שמקס מעביר אותי טבילת אש מכסיקנית ראשונה עם טקילה דון-חוליו, להלן- מיועדת למתחילים. מתחיל או לא מתחיל, לא יודע איך אבל שלוש כוסות טקילה ימי-ימי נזלו לתוך הגרון הצרוב משלוש סיגריות ברציפות אחרי הטיסה המייאשת, ואני מנסה להגיע לחדרי בקומה השנייה. מנסה, ומיד נזכר שמקס ציין בפני קודם לכן שאנחנו נמצאים 2,500 מטר מעל פני הים והחמצן דליל-משהו...מרגישים את מצויין אחרי טקילה ו- 10 מדרגות מזורגגות. ואז מגיע הבוקר על הערפל ומזג האוויר המוזר. מתעוררים ומתחילים בשיחת גברים איכותית על מבחן האגזוזים שהופיע בדירט בייק או משהו בסיגנון... קפה מה-קפה, ואין כאן קפה שחור איכותי, ואני כמו אידיוט (לא כמו-אידיוט) לא חשבתי על הנקודה הזו מראש. יוצאים החוצה לאוויר שהופך לנורמאלי יותר לנשימה בלי לקבל כוויות קור בקנה, ומקס שואל? אינדורו או מוטקרוס? מה? מי? עכשיו? ברור עכשיו, מה אתה מעדיף? בחרתי בנתיים באינדורו, כי לא בא לי שלבור את העצמות לפני הקורס, אני ומוטוקורס עדיין בשלבי היכרות. אז העמסנו את ה- EXC200 המגניב והמשופצר, על הפיקאפ המגניב לא פחות, ויצאנו לכיוון פרנסואה, החבר הצרפתי של מקס, לשאול ממנו את ה- XR250R לצורך רכיבת אינדורו באיזור. מה זה באיזור, תלוי באיזה איזור אתם נמצאים, אני נמצא בגו-עדן. זה אומר שחצי שעה נסיעה מהעיירה טולוקה, נמצא הוולקנו. הר געש לא פעיל, שפסגתו מתנשאת לגובה של 4,700 מטר מעל פני הים. כן, הגענו עד למעלה. סוף חלק א' החתימה הזו לא שלי:
כפיר לוין מהמחשב של מקסמקס. לא יודע אם זה בגלל החריף שאני טוחן ביומיים האחורנים, או מחוסר החמצן באוויר שחוויתי אתמול, אבל לישון אני לא מצליח יותר מידי... התעוררתי הבוקר באיזור 05:00 כאן, שזה 13:00 שלכם, אחרי יום עמוס למדי: התעוררנו אל תוך ערפל סמיך וקור כלבים מכסיקנים עזובים. נראה כי מזג האוויר ממש הפכפך כאן. אבל לפני זה: ההגעה לכאן זה סיוט שלא כתוב בשום מקום. סיוט מתמשך של כמעט 24 שעות, ניקורים, קריאה של ספר ארוך שלא נגמר (אבל הטיסה גם היא לא נגמרת- בחזור אני לוקח וואבן). הקיצר הצלחתי לישון רק 5 שעות אחרי המסע המפרך, לא לפני שמקס מעביר אותי טבילת אש מכסיקנית ראשונה עם טקילה דון-חוליו, להלן- מיועדת למתחילים. מתחיל או לא מתחיל, לא יודע איך אבל שלוש כוסות טקילה ימי-ימי נזלו לתוך הגרון הצרוב משלוש סיגריות ברציפות אחרי הטיסה המייאשת, ואני מנסה להגיע לחדרי בקומה השנייה. מנסה, ומיד נזכר שמקס ציין בפני קודם לכן שאנחנו נמצאים 2,500 מטר מעל פני הים והחמצן דליל-משהו...מרגישים את מצויין אחרי טקילה ו- 10 מדרגות מזורגגות. ואז מגיע הבוקר על הערפל ומזג האוויר המוזר. מתעוררים ומתחילים בשיחת גברים איכותית על מבחן האגזוזים שהופיע בדירט בייק או משהו בסיגנון... קפה מה-קפה, ואין כאן קפה שחור איכותי, ואני כמו אידיוט (לא כמו-אידיוט) לא חשבתי על הנקודה הזו מראש. יוצאים החוצה לאוויר שהופך לנורמאלי יותר לנשימה בלי לקבל כוויות קור בקנה, ומקס שואל? אינדורו או מוטקרוס? מה? מי? עכשיו? ברור עכשיו, מה אתה מעדיף? בחרתי בנתיים באינדורו, כי לא בא לי שלבור את העצמות לפני הקורס, אני ומוטוקורס עדיין בשלבי היכרות. אז העמסנו את ה- EXC200 המגניב והמשופצר, על הפיקאפ המגניב לא פחות, ויצאנו לכיוון פרנסואה, החבר הצרפתי של מקס, לשאול ממנו את ה- XR250R לצורך רכיבת אינדורו באיזור. מה זה באיזור, תלוי באיזה איזור אתם נמצאים, אני נמצא בגו-עדן. זה אומר שחצי שעה נסיעה מהעיירה טולוקה, נמצא הוולקנו. הר געש לא פעיל, שפסגתו מתנשאת לגובה של 4,700 מטר מעל פני הים. כן, הגענו עד למעלה. סוף חלק א' החתימה הזו לא שלי:
TheNightDevil™
New member
זו לא התספורת.
אלו הפנים. אין הרבה מה לעשות.
אלו הפנים. אין הרבה מה לעשות.
כיעור כיעור, אבל לפחות במכסיקו...
כפיר לוין מהמחשב של מקס: חלק ב': אז איפה היינו? כן, הוולקנו. שמורת הטבע הקסומה נמצאת רק חצי שעת נסיעה (איטית, הפיקאפ עגלה בגובה של 2,500 מטר...) מהעיירה המקסימה לא פחות. נכנסים לפארק עם שני האופנועים המועמסים, בסכום מצחיק של כמה פזוס- כולל שני חטיפי שוקולד להעלאת האנרגיה לפני הרכיבה. פורקים את האופנועים מהפיקאפ, ומקס מתחיל להרצות לי על כמה קשה לעסוק בפעילות גופנית בגבהים הללו ושאני הולך לאכול קש. "נסה לרוץ עד השולחן וחזרה" ניסיתי, וחבל שניסיתי, כי גמרתי 50% מהאנרגיה שדווקא חשבתי שיש לי. ואני עוד בכושר לא רע בכלל, יש לציין. מתחילים לרכב ועוברים מיד לסינגלים של אינדורו מדהים ביופיו כמו גם רמת הגיוון הגבוהה. רבותיי, זה אינדורו אמיתי, לא מש שיש בארץ- עם כל הכבוד. גשם שירד בלילה סיפק לנו אדמה עם אחיזה מדהימה, ובעצירה הראשונה מקס מסביר לי שעל כל 100 מטר מעל פני הים המנועים מאבדים 1% מהספקם. מה שאומר שבגוהה הממוצע של הרכיבה שלנו האופנועים היו על בין 55%ל- 65% מהספקם הרגיל (אצלנו בארץ למשל). ואני עוד רוכב על XR250R שמוציא ביום טוב איזה 25 כ"ס...מנוע לא היה שם יותר מדי, וטוב שכך שכן בפעם האחרונה שרכבתי אינדורו, זה היה לפני 4 שנים. בהמשך: פרק ג'.
כפיר לוין מהמחשב של מקס: חלק ב': אז איפה היינו? כן, הוולקנו. שמורת הטבע הקסומה נמצאת רק חצי שעת נסיעה (איטית, הפיקאפ עגלה בגובה של 2,500 מטר...) מהעיירה המקסימה לא פחות. נכנסים לפארק עם שני האופנועים המועמסים, בסכום מצחיק של כמה פזוס- כולל שני חטיפי שוקולד להעלאת האנרגיה לפני הרכיבה. פורקים את האופנועים מהפיקאפ, ומקס מתחיל להרצות לי על כמה קשה לעסוק בפעילות גופנית בגבהים הללו ושאני הולך לאכול קש. "נסה לרוץ עד השולחן וחזרה" ניסיתי, וחבל שניסיתי, כי גמרתי 50% מהאנרגיה שדווקא חשבתי שיש לי. ואני עוד בכושר לא רע בכלל, יש לציין. מתחילים לרכב ועוברים מיד לסינגלים של אינדורו מדהים ביופיו כמו גם רמת הגיוון הגבוהה. רבותיי, זה אינדורו אמיתי, לא מש שיש בארץ- עם כל הכבוד. גשם שירד בלילה סיפק לנו אדמה עם אחיזה מדהימה, ובעצירה הראשונה מקס מסביר לי שעל כל 100 מטר מעל פני הים המנועים מאבדים 1% מהספקם. מה שאומר שבגוהה הממוצע של הרכיבה שלנו האופנועים היו על בין 55%ל- 65% מהספקם הרגיל (אצלנו בארץ למשל). ואני עוד רוכב על XR250R שמוציא ביום טוב איזה 25 כ"ס...מנוע לא היה שם יותר מדי, וטוב שכך שכן בפעם האחרונה שרכבתי אינדורו, זה היה לפני 4 שנים. בהמשך: פרק ג'.
מסעות קופיקו במכסיקו - חלק ג'
מה קורה חבר'ה? אני רואה שחוץ מלהמשיך לרדת על האופנוע של 45, לא הרבה. אגב, אני בעד מגבית של החבר'ה לבדיקת דיינו ל- 45, ואם האגזוזים לא מניבים תוספת של 10 סוסים, 45 עובר לאגזוז הכולל משתיק. אפילו אטמי אוזניים כבר לא עושים את העבודה. ולעניינינו: אז אחרי כל כך הרבה זמן שלא רכבתי אינדורו, לא יכולתי לקוות לאופנוע ידידותי יותר מזה שקיבלתי מפרנסואה, החבר הצרפתי של מקס. רק מה, מקס הזה יודע לרכב, ומה שאני מסוגל באינדורו תוך כדי התנשפויות, הממזר עושה עם הקלאץ' קשור מאחורי הגב. במהלך הרכיבה, לאחר כ- 20 דקות, מתברר כי נושא יכולת הנשימה בגבהים הלא מוכרים האלה כלא נורא בכלל- כל עוד לא מבזבזים אנרגיה על שטויות, כמו נפילות ונסיונות הרמה. זה עבד על הכיפאק בחצי שעה הראשונה, והצלחתי לזרום ללא מאמץ ואפילו בקצב די נחמד. ואז התחיל הקטע של היער הצפוף, תוך כדי שהשמיים נפתחים וגשם קל מתחיל לרדת עלינו, ומיד הופך לברד קליל ומגניב. לא בדיוק נרטבים והאדמה לא הופכת לבוץ, כלומר עדיין מושלם, חוץ מעניין צפיפות העצים. מקס מפזז באלגנטיות לאורך עלייה ארוכה ומתונה, תוך שינויי כיוון קלים בין העצים והסלעים, ואני אחריו. תיכנון הקו הוא קריטי, מאחר והוא קובע כמה מומנטום האופנוע מאבד לאורך העלייה ואת המרחק שלי ממקס. בדיוק כשאני מצליח להגיע לזרימה חלקה ונטולת טעויות, ודי מהירה, אני קולט לפני S מגניב וזורם, המורכב משני עצים בתפקיד האפקסים, שורש אלכסוני שצריך להגיע אליו בזווית הנכונה, ולצאת מה- S בקו מסויים כי הוא נראה עדיף. התוכנית סגורה בראש, נכנס ל- S כמו שצריך (מהירות של 20-25 קמ"ש), מרים את העניים ליציאה מה- S ואני כבר על הגז. רק מה, אני גם בתוך העץ השני. דוך בעץ. בדיוק. הקדמי החליק מעט, התיישרתי לכיוון המדוייק של העץ השני, ופגעתי בו. למי שצריך תזכורת לגבי איך נראה מושב של XR אציין שהוא מסתיים בקיר כמעט אנכי, המעצור המושלם ליהלומי הכתר שהיו עד אז במצב טוב. האופנוע אפילו לא נפל, לפחות לא בהתחלה, כשזכור לי שאני נותן פקודה לרגל שמאל לרדת, עקב נטייה שהאופנוע מפתח שמאלה אחרי שהוא עומד ללא נוע. אבל הרגל לא ירדה, והתמוטטנו הצידה כמו אבן. עכשיו אין אוויר, אין ביצים, אין מקס. חוש הכיוון שלי לא בדיוק מאופס, הביצים צועקות בקול חלוש, ואני אפילו לא יודע לאן להסתכל כדי לחפש את מקס... עברנו את אנגולה, נעבור גם את זה. מי שיודע חשבון פשוט, ויודע שמכסיקו נמצאת 8 שעות אחורה מישראל, מבין שעכשיו השעה כאן היא 05:00 בבוקר. ואני ער כבר שעה. לא יודע למה, יש הרבה הסברים פוטנציאליים, אבל בשלושת הימים שאני כאן אני מתעורר מוקדם עד כדי כאב. בכל מקרה, מדובר באחד המקומות היותר מגניבים שיש. אני גם רוצה להודות לאיש יקר, יורם לביא, הלא הוא MEXMEX. הבנאדם מארח אותי בביתו כאילו הוא ביתי, מפנק אותי כבן משפחה, דואג לי לבידור מוטורי, תרבותי וגסטרונומי (אתמול טיילנו יום שלם בעיר), וההפעם הראשונה שפגשתי אותו הייתה במרוץ סופרמוטו שערכנו בפסח והוא הגיע לביקור. לא יאומן עד כמה האיש הזה גדול. אז מקס, בטח כשתתעורר תוסיף פיקנטריה משלך לסיפור, אבל תודה.
מה קורה חבר'ה? אני רואה שחוץ מלהמשיך לרדת על האופנוע של 45, לא הרבה. אגב, אני בעד מגבית של החבר'ה לבדיקת דיינו ל- 45, ואם האגזוזים לא מניבים תוספת של 10 סוסים, 45 עובר לאגזוז הכולל משתיק. אפילו אטמי אוזניים כבר לא עושים את העבודה. ולעניינינו: אז אחרי כל כך הרבה זמן שלא רכבתי אינדורו, לא יכולתי לקוות לאופנוע ידידותי יותר מזה שקיבלתי מפרנסואה, החבר הצרפתי של מקס. רק מה, מקס הזה יודע לרכב, ומה שאני מסוגל באינדורו תוך כדי התנשפויות, הממזר עושה עם הקלאץ' קשור מאחורי הגב. במהלך הרכיבה, לאחר כ- 20 דקות, מתברר כי נושא יכולת הנשימה בגבהים הלא מוכרים האלה כלא נורא בכלל- כל עוד לא מבזבזים אנרגיה על שטויות, כמו נפילות ונסיונות הרמה. זה עבד על הכיפאק בחצי שעה הראשונה, והצלחתי לזרום ללא מאמץ ואפילו בקצב די נחמד. ואז התחיל הקטע של היער הצפוף, תוך כדי שהשמיים נפתחים וגשם קל מתחיל לרדת עלינו, ומיד הופך לברד קליל ומגניב. לא בדיוק נרטבים והאדמה לא הופכת לבוץ, כלומר עדיין מושלם, חוץ מעניין צפיפות העצים. מקס מפזז באלגנטיות לאורך עלייה ארוכה ומתונה, תוך שינויי כיוון קלים בין העצים והסלעים, ואני אחריו. תיכנון הקו הוא קריטי, מאחר והוא קובע כמה מומנטום האופנוע מאבד לאורך העלייה ואת המרחק שלי ממקס. בדיוק כשאני מצליח להגיע לזרימה חלקה ונטולת טעויות, ודי מהירה, אני קולט לפני S מגניב וזורם, המורכב משני עצים בתפקיד האפקסים, שורש אלכסוני שצריך להגיע אליו בזווית הנכונה, ולצאת מה- S בקו מסויים כי הוא נראה עדיף. התוכנית סגורה בראש, נכנס ל- S כמו שצריך (מהירות של 20-25 קמ"ש), מרים את העניים ליציאה מה- S ואני כבר על הגז. רק מה, אני גם בתוך העץ השני. דוך בעץ. בדיוק. הקדמי החליק מעט, התיישרתי לכיוון המדוייק של העץ השני, ופגעתי בו. למי שצריך תזכורת לגבי איך נראה מושב של XR אציין שהוא מסתיים בקיר כמעט אנכי, המעצור המושלם ליהלומי הכתר שהיו עד אז במצב טוב. האופנוע אפילו לא נפל, לפחות לא בהתחלה, כשזכור לי שאני נותן פקודה לרגל שמאל לרדת, עקב נטייה שהאופנוע מפתח שמאלה אחרי שהוא עומד ללא נוע. אבל הרגל לא ירדה, והתמוטטנו הצידה כמו אבן. עכשיו אין אוויר, אין ביצים, אין מקס. חוש הכיוון שלי לא בדיוק מאופס, הביצים צועקות בקול חלוש, ואני אפילו לא יודע לאן להסתכל כדי לחפש את מקס... עברנו את אנגולה, נעבור גם את זה. מי שיודע חשבון פשוט, ויודע שמכסיקו נמצאת 8 שעות אחורה מישראל, מבין שעכשיו השעה כאן היא 05:00 בבוקר. ואני ער כבר שעה. לא יודע למה, יש הרבה הסברים פוטנציאליים, אבל בשלושת הימים שאני כאן אני מתעורר מוקדם עד כדי כאב. בכל מקרה, מדובר באחד המקומות היותר מגניבים שיש. אני גם רוצה להודות לאיש יקר, יורם לביא, הלא הוא MEXMEX. הבנאדם מארח אותי בביתו כאילו הוא ביתי, מפנק אותי כבן משפחה, דואג לי לבידור מוטורי, תרבותי וגסטרונומי (אתמול טיילנו יום שלם בעיר), וההפעם הראשונה שפגשתי אותו הייתה במרוץ סופרמוטו שערכנו בפסח והוא הגיע לביקור. לא יאומן עד כמה האיש הזה גדול. אז מקס, בטח כשתתעורר תוסיף פיקנטריה משלך לסיפור, אבל תודה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.