ד"ר שלום

יש לך

משפחה נהדרת כתיבה נהדרת דמות קולית נהדרת ומידי פעם (רוב הזמן) כשאת לא מאחורי התדמית הקולית.. כשאת שוכחת ממנה לרגע, את הופכת לפי 2 קולית בלי לשים לב. אוהב אתך.
 

בתש1

New member
אני איתך..

בעד הקפיצה.. (ורק בגלל שזה מעיק) הרבה הצלחה.. בטוחה שתרגשי טוב יותר.
 

naty 1

New member
הדוקטור בישיבה

אפשר לעזור לך? מזה כתיבה מתאבדת. זה אומר שאת מתה עכשיו? ולמה נרלי שאת חיה ובועטת? אין לי יותר חיבוקים גם בגלל שבזבזתי הכל וגם בגלל שאת לא אוהבת וגם בגלל שרופא אמור להכאיב, אחרת הוא לא רופא אלא תיבת תהודה. ואם את אומרת שלום לרופא, למה שלא תקפצי כבר לביקור קצר אצל החולה? אני בטוח שגם היא בטח לא מרגישה מי יודע מה.. פטל בכוס פלסטיק. אהבתי. נ.ב. איך היה הסרט? (סמס יתומה אצל בעלי הדקדוק הרבה יותר גרועה מפרשה סתומה)
 
חיבוק גדול ומה שרציתי לומר לך.....

קשר בין אנשים מתקיים בדרך כלל ע"י הזנה והפריה הדדית של שני הצדדים.בקשר הורים -ילדים ההזנה הזו היא לרב לא מאוזנת. הורים אמורים לקחת אחריות ,להיות מודעים לחשיבות טיפוח הקשר הזה ,למחל על "פשעים " בדרך ולהחזיק את הקשר בכל מחיר. אני לא רוצה להכביר במילים מנסיוני האישי.אבל את יודעת למה אני מכוונת. ע"פ תפיסתי,הורים הם הורים הם הורים,גם אם ילדיהם בחרו בדרך אחרת ו"אכזבו" אותם בבחירה הזו. אבל המציאות הכואבת היא שונה ובמקרים רבים הורים חרדיים שילדיהם יצאו ובחרו בדרך חיים אחרת "שוכחים" את תפקדים הם כועסים,ומסתכסכים עם הילדים ברמה כזו או אחרת. מה שאני רוצה לומר לך זה דבר כזה:תהיי את ה"הורה" בקשר הזה,במובן של קחי אחריות על הטיפוח שלו. את חכמה יותר ,את מודעת לחשיבות של הקשר,הן עבורם והן עבורך,תעשי את,את מה שהם לא מסוגלים לעשות. ותשקיעי,תשקיעי,אל תוותרי.זה חשוב.זה בשבילך. בהצלחה !
 

אנילה1

New member
מתוך הניסיון שלי, אם ילד

בוגר פוגע יותר מידי, אם הוא עובר את הגבול של "הורים זה הורים זה הורים", כשהילד עובר איזה קו אדום, קשה לסלוח, אז אפילו אם הילד רוצה את הקשר שהיה, ההורים מתרחקים ריגשית. אפילו שכלפי חוץ הכל בסדר. המצב הקודם לעולם לא ישוב. תקופת הכאב תעבור במשך הזמן, אבל החיבה הטיבעית תעלם. ההורה תמיד יחשוב טוב טוב מה לומר לילד שעזב, או פגע בו. הוא פשוט נזהר. בכדי לשמור על שלום בית, ההורה נעשה קורקטי בתשובותיו. במשך הזמן (לפעמים זה לוקח מספר שנים) ההורה מקבל את העובדה שאחד מילדיו, נעשה "זר" לו. גם הילד וגם ההורים חייבים להפנים את השינוי במשך הזמן. חייבים לזכור שהשינוי הוא לא רק אצל הילד הוא גם אצל ההורה. כולנו בני אדם. והורים הם לא קדושים, ולא עשויים מאבן ללא רגשות.
 

חלקיקה

New member
הנוסטלגיה הזו..

כן , נכון אני מאמינה שהרבה חברה פה חווים דברים דומים לשלך אך כיף לקרוא ולהתחבר וכמעט "להרגיש אותך"...את מוציאה רגשות רבים של אנשים החוצה, לחופשי.. כשאת הולכת אליהם, למשפחתך...אל תתנגדי לחווית הנוסטלגיה הזו, אל תתנגדי גם לכאב רק תנסי לקחת בפרופורציה...להיות בתשומת לב לכך שאת כבר לא שם..את במקום אחר אולי בודד יותר אך חופשי ושלם....
 
למעלה