דת וקבלה
אם נברר הטב את הסוגיה מיהו דתי, נגלה שכל בני האדם בעולם ללא יוצא מן הכלל דתיים. הכיצד? כל אדם במצבים קשים מתפלל אל כוח לא ידוע, הנסתר ממנו, בכדי שיעזור לו לצאת ממצבו הקשה. כל זאת ללא קשר לדת, לאום, מוצא, מין וכיוב'. ההנחה היא, שאותו כח יסייע לו במצוקתו ויעביר את הרעה ממנו והלאה. הדת היא שיטה ממוסדת, מאורגנת ליצירת קשר עם הכח העליון. הבעיה היא, שאין ממש יודעים אודות כח זה, ולא תמיד מצליחים "לגעת בלבו" ולשכנעו כי אכן יעזור לנושא את תפילתו. ולראיה, ישנם בני אדם דתיים שומרי מצוות, הסובלים ייסורים קשים במהלך חייהם, ואילו בני אדם, שאינם דתיים, שאינם שומרי מצוות, ויתר על כן מבצעים פשעים חמורים בחברה בה הם חיים, שחיים חיי עושר, רווחה, בריאות וכו'. אם כן, מה עושים? מה באמת צריך לעשות על מנת לזכות בכל הטוב שבעולם? איך למנוע ייסורים ברמת הפרט, החברה, האנושות והיקום כולו? ישנה הנחה בכלל האנושות, כי התורה צופנת בחובה את המפתח לאושר האין סופי. יחד עם זאת אנו עדים לתהליך בלתי פוסק, שבו מיום ליום, משנה לשנה ומדור לדור, יותר ויותר בני אדם עוסקים בתורה במסגרות שונות, ויחד עם זאת הייסורים בעולם רק גוברים. כלומר ישנו יחס הפוך בין העיסוק בתורה לבין השגת האושר. חכמת הקבלה מדברת על כח אחד השולט בעולם, שמטרתו היא להיטיב עמנו ולמלאות אותנו באושר אין סופי. על מנת לזכות בו, עלינו לשנות גישה: בעוד שהדתי או כל אדם אחר בעולם מתפלל לכח עליון על מנת שישנה כלפיו את היחס וייטיב עמו, מתפלל העוסק בקבלה לכח העליון שישנה אותו עצמו. רק אם האדם ישתנה כלפי הטבע, הטבע ייטיב עמו. דומה הדבר לילד קטן הרוכב על אופניו, נופל על הארץ, נחבל ובוכה. אמו נגשת אליו ואומרת לו: "המדרכה נתנה לך מכה, נחזיר לה ובפעם הבאה לא תפול". אך ידוע לנו שלא כך פני הדברים. רק אם ישתנה הילד כלפי אופניו וטכניקת הרכיבה, לא יפול שוב. אם כן, רק שינוי הגישה שלנו כלפי הסובב אותנו, ישנה את יחס הטבע או הבורא אלינו. רק חוכמת הקבלה מעבירה אלינו את הכלים לעשות זאת.
אם נברר הטב את הסוגיה מיהו דתי, נגלה שכל בני האדם בעולם ללא יוצא מן הכלל דתיים. הכיצד? כל אדם במצבים קשים מתפלל אל כוח לא ידוע, הנסתר ממנו, בכדי שיעזור לו לצאת ממצבו הקשה. כל זאת ללא קשר לדת, לאום, מוצא, מין וכיוב'. ההנחה היא, שאותו כח יסייע לו במצוקתו ויעביר את הרעה ממנו והלאה. הדת היא שיטה ממוסדת, מאורגנת ליצירת קשר עם הכח העליון. הבעיה היא, שאין ממש יודעים אודות כח זה, ולא תמיד מצליחים "לגעת בלבו" ולשכנעו כי אכן יעזור לנושא את תפילתו. ולראיה, ישנם בני אדם דתיים שומרי מצוות, הסובלים ייסורים קשים במהלך חייהם, ואילו בני אדם, שאינם דתיים, שאינם שומרי מצוות, ויתר על כן מבצעים פשעים חמורים בחברה בה הם חיים, שחיים חיי עושר, רווחה, בריאות וכו'. אם כן, מה עושים? מה באמת צריך לעשות על מנת לזכות בכל הטוב שבעולם? איך למנוע ייסורים ברמת הפרט, החברה, האנושות והיקום כולו? ישנה הנחה בכלל האנושות, כי התורה צופנת בחובה את המפתח לאושר האין סופי. יחד עם זאת אנו עדים לתהליך בלתי פוסק, שבו מיום ליום, משנה לשנה ומדור לדור, יותר ויותר בני אדם עוסקים בתורה במסגרות שונות, ויחד עם זאת הייסורים בעולם רק גוברים. כלומר ישנו יחס הפוך בין העיסוק בתורה לבין השגת האושר. חכמת הקבלה מדברת על כח אחד השולט בעולם, שמטרתו היא להיטיב עמנו ולמלאות אותנו באושר אין סופי. על מנת לזכות בו, עלינו לשנות גישה: בעוד שהדתי או כל אדם אחר בעולם מתפלל לכח עליון על מנת שישנה כלפיו את היחס וייטיב עמו, מתפלל העוסק בקבלה לכח העליון שישנה אותו עצמו. רק אם האדם ישתנה כלפי הטבע, הטבע ייטיב עמו. דומה הדבר לילד קטן הרוכב על אופניו, נופל על הארץ, נחבל ובוכה. אמו נגשת אליו ואומרת לו: "המדרכה נתנה לך מכה, נחזיר לה ובפעם הבאה לא תפול". אך ידוע לנו שלא כך פני הדברים. רק אם ישתנה הילד כלפי אופניו וטכניקת הרכיבה, לא יפול שוב. אם כן, רק שינוי הגישה שלנו כלפי הסובב אותנו, ישנה את יחס הטבע או הבורא אלינו. רק חוכמת הקבלה מעבירה אלינו את הכלים לעשות זאת.