Serpent Axis
New member
דת השיטה
המתיחויות והרפש הנזרק בתוך כל הויכוחים בין שחקנים על שיטות גורם לי לבחילה. השפה אליה יכולים לרדת, הפסים האישיים, ההתבצרות סביב משחק או נגדו כמנטליות מצור, ההתקפות וההגנות - אבל מה שגורם לי לבחילה יותר מכל, הנו היחס למשחק כאל דת או חלק מהותי מאישיות השחקן. דיון נפתח ובו אנשים מדברים על איך שזה לא בסדר לסקור שיטת משחק ולהכניס נימה צינית או הערות משעשעות שקצת יורדות על דברים באותה שיטה כי "אנשים עלולים להיפגע". רגע, אנשים אמורים לנהוג כאילו עלבו בהם ולחוש נפגעים במקרה שהבלש (או כל אחד אחר) בא וכותב ביקורת שלילית על משחק בו הם משחקים? למה מישהו חייב להרגיש שזו שליחות הצדק לקום "להגנת" שיטת משחק שבמקרה מישהו פה בפורום באינטרנט כתב שהוא לא אוהב כי יש בה הרבה דברים שהוא חושב שהם שליליים כי ככה וככה? המשחק הוא עד כדי כך חלק אינטגרלי מהאישיות של השחקנים? למה מישהו שמשחק מו"ד אמור להרגיש שכרגע שחטו את פרתו הקדושה כשמישהו טוען שמו"ד היא לא שיטה טובה לXYZ כי ככה וככה? למה מי שאי פעם שיחק MERP אמור להרגיש שארון הקודש חולל במידה ומישהו אחר כותב סקירה לא מחמיאה על השיטה? תשובה: אתם לא אמורים להרגיש ככה משחקי תפקידים - כמו כל משחק אחר - הם תחביב שמשוחק לשם הנאתם ובידורם של המשתתפים. מבוכים ודרקונים, שחר האדמה, מרוצללים, קריאתו של קת'ולהו, Vampire, Kult, והנשגבים הם כולם משחקים. היחס אליהם צריך להיות בהתאם. אם אנשים הם עד כדי כך לא בוגרים, אולי מוטב שיעזבו את משחקי התפקידים וילכו לחפש פעילות שמתאימה להם יותר - כמו לחזור לגנון ולזרוק בוץ על ילדים אחרים או להצטרף לקהל של אוהדים (של כל דבר - עדיף כדורגל או פוליטיקה) שם יוכלו לתלות את זהותם ומהותם בקבוצה ולהיסחף עם שאר הזומבים. אבל רגע, אולי אסור לבקר כך שיטה בגלל שזה לא מכובד כלפי הספר הקדוש? מה, הספר יעלב? המאיירים והכותבים יעלבו מאיך שהבלש התייחס למה שהם יצרו שם? הרשו לי להזיל דמעה עבורם... אם מישהו כותב ביקורת על משחק מחשב או על ספר שיש לי, אני לא "איעלב" אם היא לא הביקורת מחמיאה או פשוט צינית. למה צריך להיות יחס שונה במשחקי תפקידים?
המתיחויות והרפש הנזרק בתוך כל הויכוחים בין שחקנים על שיטות גורם לי לבחילה. השפה אליה יכולים לרדת, הפסים האישיים, ההתבצרות סביב משחק או נגדו כמנטליות מצור, ההתקפות וההגנות - אבל מה שגורם לי לבחילה יותר מכל, הנו היחס למשחק כאל דת או חלק מהותי מאישיות השחקן. דיון נפתח ובו אנשים מדברים על איך שזה לא בסדר לסקור שיטת משחק ולהכניס נימה צינית או הערות משעשעות שקצת יורדות על דברים באותה שיטה כי "אנשים עלולים להיפגע". רגע, אנשים אמורים לנהוג כאילו עלבו בהם ולחוש נפגעים במקרה שהבלש (או כל אחד אחר) בא וכותב ביקורת שלילית על משחק בו הם משחקים? למה מישהו חייב להרגיש שזו שליחות הצדק לקום "להגנת" שיטת משחק שבמקרה מישהו פה בפורום באינטרנט כתב שהוא לא אוהב כי יש בה הרבה דברים שהוא חושב שהם שליליים כי ככה וככה? המשחק הוא עד כדי כך חלק אינטגרלי מהאישיות של השחקנים? למה מישהו שמשחק מו"ד אמור להרגיש שכרגע שחטו את פרתו הקדושה כשמישהו טוען שמו"ד היא לא שיטה טובה לXYZ כי ככה וככה? למה מי שאי פעם שיחק MERP אמור להרגיש שארון הקודש חולל במידה ומישהו אחר כותב סקירה לא מחמיאה על השיטה? תשובה: אתם לא אמורים להרגיש ככה משחקי תפקידים - כמו כל משחק אחר - הם תחביב שמשוחק לשם הנאתם ובידורם של המשתתפים. מבוכים ודרקונים, שחר האדמה, מרוצללים, קריאתו של קת'ולהו, Vampire, Kult, והנשגבים הם כולם משחקים. היחס אליהם צריך להיות בהתאם. אם אנשים הם עד כדי כך לא בוגרים, אולי מוטב שיעזבו את משחקי התפקידים וילכו לחפש פעילות שמתאימה להם יותר - כמו לחזור לגנון ולזרוק בוץ על ילדים אחרים או להצטרף לקהל של אוהדים (של כל דבר - עדיף כדורגל או פוליטיקה) שם יוכלו לתלות את זהותם ומהותם בקבוצה ולהיסחף עם שאר הזומבים. אבל רגע, אולי אסור לבקר כך שיטה בגלל שזה לא מכובד כלפי הספר הקדוש? מה, הספר יעלב? המאיירים והכותבים יעלבו מאיך שהבלש התייחס למה שהם יצרו שם? הרשו לי להזיל דמעה עבורם... אם מישהו כותב ביקורת על משחק מחשב או על ספר שיש לי, אני לא "איעלב" אם היא לא הביקורת מחמיאה או פשוט צינית. למה צריך להיות יחס שונה במשחקי תפקידים?
