דת השיטה

Serpent Axis

New member
דת השיטה

המתיחויות והרפש הנזרק בתוך כל הויכוחים בין שחקנים על שיטות גורם לי לבחילה. השפה אליה יכולים לרדת, הפסים האישיים, ההתבצרות סביב משחק או נגדו כמנטליות מצור, ההתקפות וההגנות - אבל מה שגורם לי לבחילה יותר מכל, הנו היחס למשחק כאל דת או חלק מהותי מאישיות השחקן. דיון נפתח ובו אנשים מדברים על איך שזה לא בסדר לסקור שיטת משחק ולהכניס נימה צינית או הערות משעשעות שקצת יורדות על דברים באותה שיטה כי "אנשים עלולים להיפגע". רגע, אנשים אמורים לנהוג כאילו עלבו בהם ולחוש נפגעים במקרה שהבלש (או כל אחד אחר) בא וכותב ביקורת שלילית על משחק בו הם משחקים? למה מישהו חייב להרגיש שזו שליחות הצדק לקום "להגנת" שיטת משחק שבמקרה מישהו פה בפורום באינטרנט כתב שהוא לא אוהב כי יש בה הרבה דברים שהוא חושב שהם שליליים כי ככה וככה? המשחק הוא עד כדי כך חלק אינטגרלי מהאישיות של השחקנים? למה מישהו שמשחק מו"ד אמור להרגיש שכרגע שחטו את פרתו הקדושה כשמישהו טוען שמו"ד היא לא שיטה טובה לXYZ כי ככה וככה? למה מי שאי פעם שיחק MERP אמור להרגיש שארון הקודש חולל במידה ומישהו אחר כותב סקירה לא מחמיאה על השיטה? תשובה: אתם לא אמורים להרגיש ככה משחקי תפקידים - כמו כל משחק אחר - הם תחביב שמשוחק לשם הנאתם ובידורם של המשתתפים. מבוכים ודרקונים, שחר האדמה, מרוצללים, קריאתו של קת'ולהו, Vampire, Kult, והנשגבים הם כולם משחקים. היחס אליהם צריך להיות בהתאם. אם אנשים הם עד כדי כך לא בוגרים, אולי מוטב שיעזבו את משחקי התפקידים וילכו לחפש פעילות שמתאימה להם יותר - כמו לחזור לגנון ולזרוק בוץ על ילדים אחרים או להצטרף לקהל של אוהדים (של כל דבר - עדיף כדורגל או פוליטיקה) שם יוכלו לתלות את זהותם ומהותם בקבוצה ולהיסחף עם שאר הזומבים. אבל רגע, אולי אסור לבקר כך שיטה בגלל שזה לא מכובד כלפי הספר הקדוש? מה, הספר יעלב? המאיירים והכותבים יעלבו מאיך שהבלש התייחס למה שהם יצרו שם? הרשו לי להזיל דמעה עבורם... אם מישהו כותב ביקורת על משחק מחשב או על ספר שיש לי, אני לא "איעלב" אם היא לא הביקורת מחמיאה או פשוט צינית. למה צריך להיות יחס שונה במשחקי תפקידים?
 
זו לא תמיד "דת".

לפעמים יש בזה סתם אינטרסים מסחריים פשוטים, או כמו שנוכחנו לגלות לאחרונה - מקרה מייצג של טרוליות-פורומים וטיפשות כואבת (ראבאק - אדם שמתחזה ולא מסוגל אפילו לשנות את סגנון הכתיבה שלו...)
 

0Pandemonium0

New member
אני מסכים עם הכל, למען האמת. אנשים צריכים

להירגע קצת ולקחת את שיטת המשחק ה"אהובה" עליהם פחות ברצינות. ובכל-זאת, הסיבה שאנשים נעלבים היא אולי התייחסות לשחקנים. תאר לך שהייתי אומר "כל שחקני ומפייר הם ילדי אימו לובשי שחורים, וראוי להם לשכב על ספת הפסיכולוג". לא שאני אומר שהיו דברים כאלה בסיקור האחרון של הבלש, אבל זו עלולה להיות סיבה טובה להיעלבות של אדם מסקירה של שיטה.
 
מצד שני

מותר לגמרי להגיד ש"ומפאייר עושה רושם של שיטה שקהל היעד שלה מבוסס במידה רבה על ילדי-אימו לובשי שחורים". ראיתי לא מעט שחקני ומפאייר כאלה, ואני בטוח שסרפנט אקסיס ראה אפילו יותר רק בגלל שהוא מכיר יותר שחקני ומפאייר...
 

0Pandemonium0

New member
שוב, ברגע שאתה מתייחס לקהל השחקנים יהיו כאלה

שיתרעמו. ההערה שלך באמת מנוסחת טוב יותר, בשלי הגזמתי בכוונה, ובכל-זאת זה מסוכן.
 

Serpent Axis

New member
מותר להגיד

קהל היעד אינו ילדי אימו (ומפייר מיועד לקהל בוגר), אבל יש לא מעט כאלה שמגיעים לומפייר. למה? כי זה נשמע אפל ומגניב! ערפדים, עולם אפל, אימה אישית. נחמד להם לזרוק את המונחים האלה. אישית, הכרתי כאלה - ושאר השחקנים לא משחקים איתם, משום מה... אבל הם ממשיכים לצוץ.
 
יש הבדל בין היצירה למיצובה

אולי היוצר התכוון לקהל בוגר, אבל המשווקים, כך אני מקבל את הרושם, די טרחו להקנות למשחק מיצוב מסויים של משהו "מגניב" ואפל לילדי-אימו. ראיתי כמה פרסומות (למשחק המחשב אמנם) שדי נראו כתואמות לז'אנר האימו - כל מיני ערפדות דדניות בבגדי עור מינימליים שמלחכות זו את צווארה של זו. או כמו שקוראים לזה בלשכתו של הנשיא קצב - יום חמישי.
 

Serpent Axis

New member
לא רואה את זה

בקשר לפרסומות למשחקי מחשב - דעתי על משחקי המחשב שיצאו מבוססי-ומפייר ידועה. אבל אני לא זוכר את מה שאתה מתאר בפרסומות, אומנם דמות מהמשחק בשם ג'נט מתאימה לתיאור הזה (ולמרות שהיא לא לובשת עור, היא לבושה כמו תלמידת תיכון בתלבושת אחידה - פנטזיה של יוצרי המשחק, אולי?). לא יודע, הערפד שאני שיחקתי שם היה לבוש בחליפות עסקים שונות או פשוט בסטייל והוא לא ממש ליחך צווארים שם, הוא היה די אגרסיבי כשהוא שתה. למשחק הראשון הייתה פרסומת שבה מראים את כריסטוף (כריסטוף!) נועץ את ניביו בצווארה של בחורה מקועקעת כלשהי מחד ואת עיניו במבט זועם בקהל מאידך. הוא מכוון רובה ציד קצוץ קנה לקהל משום מה והוא גם לבוש במעיל עור שחור שלא ממש אהבתי (אתה יודע איך ההארפיות היו יורדות על תלבושת כזו אם הוא היה מופיע באליזיום כשהוא לבוש כמו ניצב ב"שליחות קטלנית"?). בהחלט יש מצב שילדי אימו נמשכים למשחק, בעיקר ברמה השטחית (ערפדים, עולם האפלה, אימה אישית), אבל רוב מי שאני משחק איתם אונליין אינם ילדי אימו. נ.ב קרעת אותי עכשיו...
 
נשאלת השאלה

האם לא ניתן, אם כך, לשמר את אותן איכויות וחוויית משחק גם ללא המאפיינים מושכי-האימו כמו ערפדים, עולם אפל וכו'?
 

Serpent Axis

New member
לא בטוח שאני מבין למה הכוונה

אם נזרוק מהחלון את הערפדים, את עולם האפלה ואת כל הרעיון של האימה האישית - מה בעצם נשאר לנו מVampire: The Masquerade? יש לזכור גם שילדי אימו שהולכים לשחק משחקי תפקידים עושים את זה בד"כ בעבור איזה פוואר טריפ של מתבגרים. הם רוצים לשחק "ערפד" כדי שיהיה להם מקום לברוח אליו, בו יוכלו להרגיש גדולים ומפחידים (אז וודאי הבריונים בביה"ס לא יעיזו להרים עליהם יד יותר) ולחוש חשיבות מסוימת ביחס לעולם. הם רוצים את תחושת הכוח שאופפת את החוויה בלהיות יצור בעל כוחות על-טבעיים. הם רוצים את החופש מהפחד למות ולהישכח שנובע מהיות הדמות שלהם בת אלמוות. כמובן שהעובדה שהערפד חייב להתקיים באופן מבחיל למדי (ולכן ללא ספק שהוא היה מזעזע ומטיל הלם בחברה הסובבת, לו התגלה) וחייב להסתובב רק בשעות הלילה תורמות למה שמושך את ילד האימו למשחק. או לחילופין, זו פשוט הזדמנות לפצוח במונולוגים קודרים ולהתבוסס בסבל נצחי. אבל מארק ריין-האגן לא כתב את המשחק כדי לספק אגו טריפ או מעין תרגיל במזוכיזם. עולם האפלה שהוא כתב הוא לא סתם מקום חרא כדי שיהיה על מה לבכות. הסיבה שVampire תוכנן במקור כפי שתוכנן הוסברה בLast Words שבסוף המהדורה הראשונה, בה הוא דיבר על הקונספט שלו של "רוע" והדרך שבה הוא מאמין שיש להתמודד איתו ולבסוף להתגבר עליו ואיך המשחק אמור לשמש ככלי לכך ולא רק כמשחק שמשחקים לשם בידור המשתתפים (למרות שהם חוזרים ומדגישים לאורך הספר שההנאה היא הכל). הרעיון של המשחק נשאר לאורך כל המהדורות, אבל יש שחקנים שפשוט מתעלמים כליל מהרעיון (בכלל, ההבנה שלהם במשחק היא לא יותר מבסיסית) ולמעשה לא נוגעים בכלל בשום אספקט של אימה אישית.
 
לדוגמא

אני יכול להביא לדוגמא את הפעם בה שיחקתי בומפאייר. ה"ערפד" שלי לא עשה שום דבר ערפדי. באותה מידה יכולתי לשחק אותו בתור סתם פוליטיקאי תככן. האם ניתן לשמור על האיכויות של עולם האפלה גם אם משחקים במקום ב"ערפד:נשף המסכות" ב"בורג'יה: נסיכי הרנסנס" או ב"בולשביקים: הצארים האדומים של רוסיה הסובייטית"?
 

Serpent Axis

New member
זה תלוי בכמה דברים

עולם האפלה פר-סה הוא במת המשחק של ומפייר, שמאוחר יותר גם נעשה בו שימוש למשחקים אחרים. האם אפשר להשתמש בו בתור במה גרידא ללא התייחסות לאלמנטים על-טבעיים? ובכן, העל-טבעי הזה הוא חלק מהעניין שם (איך היה נראה עולמנו אנו אם הוא היה מכיל השפעות של מפלצות עתיקות), אבל ניתן לעשות משהו דומה (תאר לעצמך סרטי פילם נואר ישנים). למעשה, ראיתי בזמנו סרט עם ריצ'רד גיר ואדוארד נורטון בו גיר משחק את העו"ד של נורטון (שמשחק את החשוד העיקרי ברצח של הגמון מקומי) שהיה מאוד "עולם האפלה". מבחינת האווירה, באטמן הראשון (של טים ברטון) הוא גם מאוד טוב. אפילו ל"עיר החטאים" יש משהו מהאווירה של עולם האפלה (משהו, אבל לא ממש). "The Skeleton Key" הוא גם סרט שמאוד מתאים לזה. עד כמה שאני יודע, כל אחד מהמשחקים האחרים של ווייט-וולף נבנה סביב הקונספט שהוצג לראשונה בומפייר או קונספט דומה ובכל אחד שיחקת משהו שונה - אנשי זאב, רוחות רפאים, מכשפים, ציידי על-טבעי... פיות (?!). <<אני יכול להביא לדוגמא את הפעם בה שיחקתי בומפאייר. ה"ערפד" שלי לא עשה שום דבר ערפדי. באותה מידה יכולתי לשחק אותו בתור סתם פוליטיקאי תככן.>> אז סימן שמשהו שם לא היה בסדר. אם הדגש על פוליטיקה ותככים היה מוגזם עד כדי כך שהמנחה, אתה ושאר השחקנים התעלמתם כליל מהיות הדמויות שלכם ערפדים, משהו התפספס בגדול. למעשה, זה ה-דבר שמגדיר את הדמויות בומפייר - הן מפלצות טורפניות שנמצאות קפואות היכנשהו בין חיים למוות, כשהן זקוקות לגנוב באופן קבוע את סם החיים עצמו מהאנשים שהן פעם חיו ביניהם והגזע שהם פעם השתייכו אליו. העובדה שהן לכודות במאבק נצחי נגד החיה הפנימית שלהן. קמרילה ושבת, זקן וצעיר, ברוחה וונטרו, נוספרטו וטוריאדור - זה מה שמשותף לכולם, ללא יוצא מן הכלל. אם פוסחים על זה, פוסחים על חלק חשוב מהמשחק. הקרב שלהן דומה לקרב של החוקרים מקריאתו של קת'ולהו (גם להם יש מפלצות עתיקות לפחד מהן), רק שאצל הערפד הקרב הזה הוא פחות נגד אותן מפלצות מבחוץ כמו שהוא נגד החיה מבפנים. בסופו של דבר, זו הגבורה בלהביס את החיה הזו בקרב ולהצליח להבטיח שמשהו טוב יקרה בעולם אפל ללא גיבורים, אף על פי שהמלחמה אבודה מראש. יש גם הרבה אספקטים של "להיות ערפד" שחשוב להדגיש במשחק הזה - החל בצורך בדם וכלה בפיתוח יכולות משונות שאפילו רק השלבים הראשוניים ביותר של ההתעוררות שלהן עוברות את היכולת האנושית. אז רק לשם ההשוואה, לשחק פוליטיקאי תככן שהוא ערפד רק באופן נומינלי שווה ללשחק חוקר של קריאתו של קת'ולהו שעוסק באותו התחום כשאתה משחק רק את הפוליטיקה והתככים שהוא עוסק בהם. במצב כזה, באמת נשאלת השאלה "איפה קריאתו של קת'ולהו\Vampire: The Masquerade במצב הזה?" נ.ב באמת צריך לעשות משהו על צ'זארה ואחותו...
 

Nihau

New member
לא כל אהבת רעיון מופשט היא דת

כשאתה באמת אוהב משהו אתה נוטה להגן עליו מכל הכיוונים ומכל מה שאתה מזהה כהתקפות.
 

Serpent Axis

New member
אהבה והגנה זה דברים יפים

אבל מתי קצת מגזימים? כשנעלבים מביקורת שלילית על משחק כלשהו. היי, אני אוהב את נירו וולף (ספרים, סרטים, סדרה שצולמה אז עם טימותי האטון). לפני שנים, לפני שהתגייסתי הייתי יושב לצפות ומקליט כל פרק בסדרה ששודרה אז על נירו וולף. מעולם לא פספסתי פרק של זה. אני יכול לחזור ולראות את אותו הפרק שוב ושוב ולהנות מזה כל פעם מחדש. פעם, הייתי באיזה שק"ם עם חברים בצבא וכמובן שבאותו זמן לא יצא לי לראות את זה הרבה זמן והייתה שם טלוויזיה ושודר בדיוק פרק בסדרה. אבל הם לא היו בקטע - בלשים? סדרה של דיבורים? עזוב 'תך, זה משעמם. נעלבתי, נראה לך? נפגעתי עמוקות? פרצתי בבכי? יצאתי "להגן על נירו וולף"? לא. על מה ולמה? העברנו ערוץ והמשכנו לבלוס בורקסים. אותו דבר לגבי אלו שתוקעים את הראש רק במשחק אחד. אני אוהב נירו וולף, בטח. אבל מה רע בשרלוק הולמס? דלגליש? רציחות במידסמר? האב דאולינג חוקר? בניחוש חוקר? סי.אס.איי? תיקים באפלה? בכלל, למה שאני רק אראה סדרות בלשים ולא אלך לצפות במיסטר בין יוצא לחופשה בצרפת? או למה בכלל רק לצפות בטלוויזיה או בסרטי קולנוע ולא לצאת לפאב, להופעה או ללכת לספרייה? בטח, אני משחק ומפייר - אבל אני גם מחזיק עותק של המהדורה החמישית של סטורמברינגר, לצד מרוצללים מהדורה שלישית, דרך מו"ד שלוש וחצי וכלה בEngel. אני גם מכיר קצת את קריאתו של קת'ולהו, הנשגבים וגם כמה משחקים פחות מוכרים שלחלקם לא ממש הלך.
 

Nihau

New member
אז אתה יודע להפריד בין עיקר לתפל

ויכול לעשות את השיקול היותר מתאים חברתית ולא לפתוח מלחמה על צפייה מיידית בסדרה זו או אחרת שיש לך גישה חופשית אליה בזמנך האישי הפנוי. מה היה קורה אם לא הייתה לך גישה חופשית כזו? אם היית מת על הסדרה הזו ולא מצאת אותה בשום מקום ואתה כבר 20 שנה מתגעגע אליה ואז מוצא אותה לרגע בדפדוף בערוצים והחבר'ה יורדים עליה שהיא משעממת ומעבירים הלאה בלי להתחשב בך או לתת לה הזדמנות. גם אז היית רגוע כל כך לגבי הפספוס שלך של משהו אהוב? אולי ואולי לא. בסופו של דבר זה עיניין של שיקול דעת. כל אחד לסבלנותו כלפי חוסר הנימוס וגסות הרוח של הסובבים.
 

Serpent Axis

New member
או דלת מס' 3

מקליטים את הסדרה בזמן שצופים במשהו אחר. אבל על כל פנים, לא הייתי נעלב ונפגע מדבר כזה. ראשית, כי אין מצב שהייתי נשאר תפוס על סדרה שלא ניתן למצוא גם בנבכי הרשת במשך 20 שנה. שנית, אם אני יושב לצפות בטלוויזיה עם חברים (ואני לא, אם אני עם חברים זה כנראה סימן שאני בפאב או משחק מו"ד או משהו אחר) אז זה בשביל לחפש משהו מעניין, רצוי מצחיק אבל שיבדר אותנו. אם אף אחד מהם לא אוהב את זה, שולפים את דלת מס' 3 או מתפשרים ("חכו, תנו חמש דקות עד שגודווין ייכנס בו, נו. אם עדיין לא תאהבו את זה, נעביר. למה מה כבר יש עכשיו לראות? אופרות סבון וסרטים צרפתיים?") ובמקרה האיום שזה לא עוזר ואין דלת מס' 3 - אני מוכן לעשות את ההקרבה הנוראה הזו. כי אחרי הכל - זו בסך הכל סדרה בטלוויזיה.
 
למעלה