דת במדינה

[קייזר סוזי]

דת במדינה

תהיתי רבות איך לנסח את ההודעה, עם מה להתחיל לסיים..
בקיצור אני אכתוב וזהו בלי חרטבונות.

אני מאמינה בחופש דת.
אני מאמינה שמי שרוצה להיות דתי, שיאפשרו לו את זה.
מי שרוצה להיות חילוני, שיאפשרו לו את זה.

קרי,שלא יקנסו חנות אשר מוכרת חמץ בפסח במקום שאנשים יצטיידו לפני החג,
הרי לבטח היא תהיה פתוחה באיזור חילוני גם ככה.
ולחילונים זה פחות מפריע.

שלא יכפו על החילונים כל מיני חוקים דתיים,
אוטובוסים הדרת נשים, העלמת נשים מפוסטרים של פרסומות וכו...
לא כפיה חילונית ולא דתית, אלא קבלה אחד של השני.



אבל יש לי בעיה,
אני חילונית אבל גדלתי על חגים וקידוש בשישי.
יש לי משפחה דתיה, בחלקה חרדית וגם חילונית.


פעם טיב טעם הייתה חנות קטנה, והיום הם רשת.
אני קצת חוששת מזה שהמדינה הזו הולכת לאבד לחלוטין את הצביון היהודי שלה.
זה מתחיל עם אחותי שהיא ובעלה לא עושים קידוש ובבית,
מה שאומר שככל הנראה גם הילדים שלה בעתיד לא יעשו בבית שלהם,
וכן הלאה.

ואז אף אחד לא ידע מה זה קידוש אפילו.
ואז מה,השורשים שלנו יעלמו לגמרי?
יש כאלו שכבר ברית מילה לא עושים כי זה טקס ברברי,
מה השלב הבא? לא יעלו לתורה?

אני מקווה שאני מובנת ולא סתם מלהגת.

** איך אתם ביחס לדת?

 

[יחפהבפארק]

אני מזדהה עם כל מילה שכתבת.
גם אני גדלתי בבית שומר מסורת. אבי היה שמש בבית הכנסת שהיה צמוד לביתנו וכילדה עזרתי לו רבות לשמור על ניקיון בית הכנסת. למותר לציין שהייתי שומעת את כל התפילות בימי שבת ובימי חג.
יחד עם זאת אני בעד הפרדת הדת והמדינה ודווקא (כאן אני הולכת עם פרופ' לייבוביץ) בשביל לשמור על הדת. במצב הנוכחי, כמו שאת מתארת, הדת מאבדת מערכה ומציביונה המיוחד ובמקרים מסויימים הופכת אפילו למושא של שנאה דווקא בגלל שאנשים מרגישים שכופים אותה עליהם. ברגע שדת תהפוך לנושא של בחירה ולא כפיה, אנשים יתחברו אליה ויאהבו אותה יותר.
אני אוהבת את יהדותי. אני אוהבת להדליק נרות שבת. אני אוהבת להדליק נר ולהתפלל לבריאותם של כל יקיריי. אני אוהבת לשמוע את המתפללים בבית הכנסת בראש השנה וביום הכיפורים. אני אוהבת לשמוע את קול השופר, לעטוף את ראשי במטפחת ולהתפלל ולהיות בטוחה שרגע אחד בשנה, אלוהים יושב שם למעלה ושומר עליי ועל כל יקיריי. זה מה שיפה בדת, ולא צריך להיות דתי או חרדי כדי להרגיש מחובר ליהדות, למסורת או אפילו לאלוהים.

 

[קייזר סוזי]

נכון מאוד

לא צריך להיות דתי או חרדי כדי להרגיש מחובר.
הבעיה שלי , ההרגשה שלי היא שיותר ויותר אנשים רק מתרחקים ממנה,
ובדור העתיד, לא יכירו בה או יתחברו אליה בכלל.

 

[שרוני68]

את מרגישה שמתרחקים מהדת? איפה את גרה?

רוצה הח- ל- פות?
עכשיו אני מוכנה להתחלף איתך!
אחת הסיבות שבחרתי בלפיד הייתה
התחזקות הדת בסביבה שלי ואני
מאוד רחוקה מבית שמש. אני גרה
באזור חילוני. אצלי החשש הוא הפוך משלך.

 

[המורי הזקן]

מסכים

איך אומר ליאור שליין במצב האומה-
80 אחוז מהיהודים בישראל מאמינים באלוהים

60 אחוז מאמינים בחיים אחרי המוות

50 אחוז מאמינים בביאת המשיח

שיהיה לכולנו בהצלחה!

האוכלוסייה בישראל היא נורא מאמינה ואני חושב ש70 מהישראלים עושים קידוש בשישי,ונראה לי שאותו אחוז גם חושב שהעולם נברא בשישה ימים.קייזר,אין לך מה לדאוג בנוגע לצביון היהודי של המדינה בעשורים הקרובים....

 

[יחפהבפארק]

 

[שרוני68]

אחלה תגובה, עכשיו רק נותר לך להחליף את הניק

אבל תודיע לנו שזה אתה ושהחלפת אותו, טוב?

 

[דאגרוטיפ]

הצגת את הסוגיה מאוד יפה בעיניי.

האופן שבו את רואה את הדברים והפשטות הזו נוגעת בי.
היחס שלי לדת ידוע. אין מה להכביר מילים בעניין.
ועם זאת, אני מוצאת עצמי יותר ויותר מתעניינת
דווקא מתוך סקרנות לדעת. למצוא זוויות שכן משיקות
ומגשרות על הפער ביני לבין אנשים מאמינים.
האופן שאני עושה זאת יכול ללבוש צורות שונות:
בין אם זה רכישת ספר שכל מהותו פרשנות חדישה
לפרשות השבוע השונות. בין אם זה התעמקות
בהלכות שונות שאם להודות מנקודת מבט אנתרפולוגית
מעוררות בי תמיהה והתפעלות בו זמנית.
כמו נניח הלכת "רשות היחיד" שהגעתי אליה דווקא
מעולם האמנות. מקריאה בספר שירה.

לסוגיות מעין אלה אני פונה לג'אן, הוא תמיד מעשיר
אותי בנושא. כמו נניח לפני שעה כששאלתי אותו
על מבנה התפילין, על הקלפים השונים התחובים
ומה הופך אותם למהודרות מאחרות.
איני חוששת לצביון היהודי, אם יורשה לי לומר.
ככל שנפתחות חנויות "כופרות" קיימות אחרות כשרות.
ואם שתינו בעד חופש דת מלא כך הוא אמור להראות.

 

[קייזר סוזי]

מה עושים כדי לשמור על זה?

כדי שגם חילונים לא ימשיכו להתנתק ממנה לחלוטין?

הרי הרבה מתרחקים מהדת בגלל קהילות שמעוררות בהם אנטיגוניזם.

 

[דאגרוטיפ]

אומר לך בכנות, קייזר

נדמה לי שאין לי את היכולת לומר באופן גורף.
יש שהאנטגוניזם תמיד יגבר, ויש שימצאו את היכולת
למצוא יופי גם בטקסטים מקראיים. או בטקסים פולחניים.
זה יכול להיות כל דבר.
יש לי מילון מקראי. "לשון ראשון" את תגחכי עלי
אבל לפעמים כשאני מוצאת צירופים יפים
אני מסוגלת ללקוק את האותיות.

 

[Anna begins cc]

אני בדיוק במקום שלך.

אני חילונית, גדלתי בבית מסורתי מאד (שהפך ליותר דתי כשאבא שלי חזר בתשובה בצורה מאד קיצונית.)
מאמינה כמוך שהדבר הכי נחוץ כרגע הוא קבלה של האחר.
כל אחד מהצדדים מזדעק על כל דבר קטן,
אלה מתעצבנים שסוגרים להם כביש או לא נותנים להם לקנות לחם,
אלה מתחרפנים אם בחורה שרה בטקס ממלכתי או אם מישהי מעיזה לעבור אצלם מבלי להיות מכוסה מכף רגל ועד ראש.
כולם צריכים להרפות קצת. לאמץ את המשפט "חיה ותן לחיות".

הייתה לי שיחה עם חברה מאורסת לפני כמה ימים שאמרה שהיא מסרבת בכל תוקף לעשות מקווה לפני החתונה ושהיא רוצה למצוא רב שיחתום לה מבלי שתצטרך לטבול.
אמרתי לה שקודם כל- בכל עיר אחרת היא עוד אולי הייתה מצליחה, ברבנות ירושלים הסיכויים קלושים,
אבל בלי קשר, מה הביג דיל?.. לכי עם אמא שלך או חברה טובה, תכנסי, תתקלחי, תהיי קצת עם עצמך, תטבלי ותצאי.
המשמעות הדתית שאנשים מכניסים לכל דבר, גם אלו שמתעצבנים ממנה, היא זו שהורסת את מה שיכול להיות רגע נורא יפה ונטול דת.
את טובלת, את מנקה את עצמך, את מטהרת לפני החתונה. עזבי את הדת, תחשבי על זה כאקט סימבולי נטו.
המלחמה הזו, העקשנות, "אני לא אתחתן אם יכריחו אותי לטבול".. בשביל מה זה טוב?..
ואותן מלחמות יש לי עם אנשים שלא מוכנים להעביר את ילדיהם ברית מילה.
עזבי את הדיון על בריא לא בריא,
אתם באמת רוצים שכל החיים הילד יתבייש להתקלח או להחליף בגדים במלתחות? יתבייש לשכב עם נשים? ידע שהוא שונה לחלוטין מכל בני גילו שחיים בארץ שלו (וברוב העולם, למעשה) רק בגלל שאתם חושבים שזה טקס דתי וברברי ובא לכם להיות שונים?
בשביל מה לעשות עוול כזה לילד?..

ההרגשה שלי היא שכל אחד מהצדדים שהולך עם הראש בקיר עושה נזק לצד שלו ולצד השני גם יחד.

מלבד זה אני מאד מאד אוהבת ומעריכה את המסורת ואני מרגישה, כמוך, שהיא לאט לאט מאבדת את היופי והקסם שלה.
אני מאד רוצה שהילדים שלי יגדלו כמו שאני גדלתי.
בבית שמקדשים ושרים בו בערב שישי, בבית שעושים בו את הברכות בראש השנה וקוראים בו את ההגדה בפסח
ויותר מהכל- בבית בו מלמדים אותך מגיל קטן לקבל את כולם. גם את מי שממש שונה ממך.

 

[שרוני68]

תראי, זה לא עניין של "ביג דיל"..

שום דבר לא ביג דיל. אפשר ללכת
למקווה, אפשר לשמור שבת.
אפשר (כמוני) להיות ילדה טובה ולהקשיב
לרבנית שנפגשת איתך לפני המקווה ושוטפת לך את המוח ומסבירה
לך על שמירת נידה ואת (כלומר, אני) כמו איזו מטומטמת מקשיבה ומחייכת
ומתפללת שכבר תפסיק ושתיתן לי את האישור המיוחד לבלנית, כדי שאוכל
לטבול (וואו! לטבול, איזו התרגשות!!) ועוד ועוד, זה לא נגמר.
תראי, הכפייה היא כל כך חזקה שלפעמים אנחנו לא שמים לב
שזו כפייה. איפה הדעה שלנו בעניין?

בדיוק עכשיו חזרתי מברית של האחיין המתוק שלי. איך שלא תסתכלי על זה, זה מנהג ברברי. עשיתי טעות ואמרתי את זה לאחי הדתי, אוי איזו שטיפת מוח קיבלתי ממנו. את אומרת שהילד יתבייש מילדים אחרים, אבל
אם יהיו רבים שיפסיקו עם ברית המילה, הרי שאף אחד לא יתבייש בזה יותר.
ומכיוון שרבים כבר הפסיקו את המנהג הזה, אני מאמינה שזה ילך ויגדל, ולילדים בגן או בבית הספר זה כר לא יראה מוזר.
אגב, את אומרת שהוא יתבייש לשכב עם נשים, קראתי במקום כלשהו,
שמבוגרים שעשו ברית מאוחרת מספרים על הבדל ענק בהנאה המינית שלהם לפני ואחרי...טוב, אבל זה כבר לא קשור.

 

[אורישקי]

לא מסכים לגבי הברית מילה

בסופו של דבר כבן וכאתאיסט אני אומר שזה לא באמת כואב אחרי זמן קצר מאד... זה לא מרחיק אותך מהאחרים, נראה הרבה יותר אסתטי ונעים וכן גם אומרים שיותר בריא.

 

[קייזר סוזי]

איך אתה זוכר אם זה כאב לך וכמה? חח

מאמי, בתאכלס גם אני חושבת שזה ברברי..
אפילו שהתינוקות נרגעים די מהר אחרי.

בגלל זה ההתפשרות מבחינתי היא להביא כירורג מוהל,
אשר מבצע את הטקס כהלכתו אבל גם מרדים את האיזור.

 

[Anna begins cc]

יקירתי,

גם בעיניי הדרכת כלה זה שטויות, אבל זה כי אני ואת באות מעולם אחר.
כשבחורה בת 18 מתחתנת ואין לה שום מושג מה זה חיי זוגיות- הדרכת כלה, מקום בו היא יכולה לדבר ולשאול שאלות ולהעלות חששות, זה הדבר הכי טוב שקרה לה.
נכון, זה לא אמור להיות חובה, זה לא צריך להיות תנאי לחתונה, אבל ביננו- באיזו דרך זה מזיק לך? איך זה פוגע בך?
זה לא שאני אומרת שלא צריך להלחם בכפייה הדתית, אבל אני מאמינה גדולה במשפט- pick your battles,
ואני לא רואה סיבה להלחם במשהו שקיומו או העדרו לא ישנו את חיי.
הייתי נלחמת על תחבורה ציבורית בשבת, הייתי נלחמת על חיי לילה בסוף השבוע,
במקום בו אני גרה, עיר מפותחת וגדולה יחסית, עם אוכלוסיה דתית קטנה מאד- מיום שישי ב14:00 עד יום שבת ב20:00 אין לך איפה לקנות חלב. לא משנה מה. רוצה חלב? רוצה סיגריות? רוצה שוקולד? תסעי 25 דקות עד החנות הקרובה ביותר, בעיר הסמוכה.
זה מעצבן. על זה ראוי לעשות מלחמה.

לגבי ברית מילה- עניין של זווית ראיה. אין מה להתווכח על זה. אני משערת שאני לא אעשה טקס חגיגי אם בע"ה אזכה בבן זכר, לא אזמין 300 איש לבוא לראות איך חותכים לבן שלי את העניינים, אבל אני בטוחה שאעשה את הפרוצדורה הפיזית.
אני יהודיה, אני אוהבת להיות יהודיה, וזה חלק ממי שאני ומה שאני.
אבל שוב, כל אחד וההסתכלות שלו

 

[שרוני68]

עניין של השקפה. דת בכפיה- לא. מסורת- כן.

שטיפת המוח שהרבנית עשתה לי לא השפיעה עלי
אבל מה עם צעירות אחרות שבאות אליה? זו אשכרה, שטיפת מוח
והחזרה בתשובה בחסות החוק. זה עקרוני ומכעיס אותי עד היום.

ואגב, גם אני עשיתי ברית לבני. ובעצם הפעם הראשונה ששאלתי
למה צריך ברית מילה, הייתה כשהחזירו לי אותו בוכה וחסר אונים.
אי אפשר לתאר את הרגשות שאחזו בי באותו הרגע.


דבר אחרון, כתבתי: מסורת- כן.
אז הנה, דברים שאצלי בבית ועליהם לעולם לא אוותר:
קידוש
חגי ישראל, כמו: ברכות ראש השנה, קישוט הסוכה וישיבה בה.
נרות חנוכה.
מצות בפסח וקריאה בהגדה.
השקט של יום כיפור (אי הנסיעה בשבת זו כפייה,
אבל אני נהנית מהשקט)
ובכלל, כל הדברים שנהנים מהם ושלא נכפים עליך.
אבל כמו שאמרת, כל אחד וההסתכלות שלו.

 

[Anna begins cc]

האמת היא

שאם לא אכפת לך, אני אשמח לשמוע.

מה הרגשת בברית? מאיפה נבע הכאב הגדול, לאילו מסקנות הגעת?
הנושא הזה מאד מעניין אותי ועוד לא יצא לי לדבר עם אמא שעברה את זה בצורה שלילית מאד והפכה למתנגדת.
שוב,
רק אם זה לא קשה לך מדי.

(אגב, בנוגע לסיפא שלך. כשאבא שלי חזר בתשובה, הפך לחרדי מאד קיצוני, אני הייתי אנטי דת מוחלטת. שנאתי את הקידוש, שנאתי את כיפור, התנגדתי לכל מסורת שהייתה בבית. ולמה? כי הוא הכריח. כי הוא הוציא מזה את כל היופי שהיה בזה. למען האמת, לקח לי זמן רב, שנים רבות, לחזור לראות את היופי ולאהוב את הדת. מאד מזדהה איתך בקטע הזה.)

 

[Aronsona]

תסלחו לי על הכניסה

אבל בעבר סיפרתי כבר שיש לי רק שני ילדים בגלל הברית.
לי יש שני בנים, והכאב שאני חוויתי בזמן הברית שלהם הוא בל יתואר.
אני לא יכול להסביר. אבל כאב לי ממש.
לאחר מכן הייתי משוכנע שאם נביא עוד ילד, זה יהיה שוב בן ונצטרך לעבור שוב את הברית.
ולכן נותרנו עם שני בנים.

 

[שרוני68]

אני כל כך מבינה אותך. אבל אתה ואני

די נדירים ברגשות אלו שלנו. כך נראה לי.

כמו שאמרת, אי אפשר לתאר את זה.

 

[שרוני68]

אני יודעת שאני במיעוט.

אבל הרגשתי שאני עושה לו עוול,
הוא לא יכול להגן על עצמו ואני כאמא שלו, לא מגנה עליו. ולמרות שהכאב נעלם ביום שלמחרת, זה עדיין חרוט עמוק בזכרוני.

דיברתי היום עם אחותי, לבנה הייתה ברית אתמול (כמו שסיפרתי),
והיא ממש לא מרגישה כך, היא אומרת שהוא ממש לא סבל
והוא גיבור. נו, שיהיה.

אני תמיד אומרת לאנשים: תארו לעצמכם שאתם לא מכירים את המנהג הזה, ואתם שומעים שבארץ רחוקה ונידחת, חותכים לבנים זכרים לאחר
שמונה ימים. עם יד על הלב, לא הייתם מזדעזעים?
ולמה אנחנו מזדעזעים מהבדואים שחותכים לבנות שלהם אך לנו זה מובן מאליו שחותכים לבן?


אבל שוב, אני יודעת שאני במיעוט..
אגב, אנחנו דומות. אחיי חזרו בתשובה, אחיותיי חילוניות.
וגם אני הרגשתי את הכפייה הדתית כשאחיי היו מגיעים לשבת אצל הוריי.
היום, עם כל מה שכתבתי, גם אני יותר סלחנית ולמדתי לחיות עם זה אך גם באותה נשימה, אני לא מוכנה לוותר על עקרונותיי..