נ ש מ ה טועה
New member
אצלי המצב הרבה יותר מורכב
לאשתי אין כח לשיחות הפילוסופיה שלי על העולם... היא לא דוסית על, היא פשוט זורמת.... מצידה שאני יחשוב על מה שאני רוצה כל עוד אין לכך השלכות מעשיות וזה אולי כל הבאסה! גם המשפחה כמו ההורים שלי וההורים שלה הם בעיה גדולה, כולם דתיים גדולים בלב, אבל בפרקטיקה כולם מחפפים בהמון ולא, לא רק באבק לשון הרע.... ייתכן ואם הם היו עקביים, מקפידים על קלה כבחמורה ואשתי הייתה דוסית-על, היה לי הרבה יותר קל להיות דוס, או לחילופין להיות כופר מוצהר כי הוויכוחים היו מוגדרים. יש לי המון טענות נגד הדת והחיים שלהם ושלנו, אבל אין אוזן כרויה שתוכל לשמוע אותם ותוכל או לענות בצורה משכנעת או שלא לענות בצורה משכנעת ולאפשר לי להגיע למסקנות אשר אגיע. אצלם הכל באמצע כזה, שוחים עם הזרם, אבל הזרם שלהם חזק מידי לקצב שלי. אין לי בעיה לזרום, אבל אני צריך לזרום במקום שאני כל הזמן בולע מים וצפרדעים (כשרים כמובן)... מצד שני, צודקים החברים שאומרים לי "תחליט קודם לאן אתה רוצה להגיע" ואחר כך תיראה איך אתה מסתדר בסיפור הזה עם אשתך. לדאבוני, המצב הנתון מכניס אותי לפלונטר ולא מאפשר לי להגדיר לאן אני רוצה להגיע כי לשם כך אני צריך חופש והוא לא יהיה לי כל עוד אני לא אגיע למסקנה שאני מוכן לשלם תמורתו מחיר של משבר בזוגיות ובמשפחה.... כפי שכתבתי לחבר אחר כאן, נשארו לי שנתיים לסיים את התואר הראשון, מקווה שאחרי זה אהיה יותר עצמאי ואוכל גם לעבור דירה וגם למקד את הדברים. בינתיים אני אצטרך למצוא תירוצים ל"למה וכו'" וללכת לתפילות בלי עלונים...חחחח... אצלנו, תמיד בערבית אחרי התפילה מחלקים אותם (שלא יקראו בתפילה....) ואז חצי בית כנסת הולך מכות על העלונים כי תמיד הביקוש גדל על ההיצע, בכל מקרה אם מישהו יקרא עלונים בתפילה יעירו לו על זה....... אז אם הצלחתי בערבית לחטוף איזה עלון - אני מעדיף לקרוא אותו בבוקר בבית
לאשתי אין כח לשיחות הפילוסופיה שלי על העולם... היא לא דוסית על, היא פשוט זורמת.... מצידה שאני יחשוב על מה שאני רוצה כל עוד אין לכך השלכות מעשיות וזה אולי כל הבאסה! גם המשפחה כמו ההורים שלי וההורים שלה הם בעיה גדולה, כולם דתיים גדולים בלב, אבל בפרקטיקה כולם מחפפים בהמון ולא, לא רק באבק לשון הרע.... ייתכן ואם הם היו עקביים, מקפידים על קלה כבחמורה ואשתי הייתה דוסית-על, היה לי הרבה יותר קל להיות דוס, או לחילופין להיות כופר מוצהר כי הוויכוחים היו מוגדרים. יש לי המון טענות נגד הדת והחיים שלהם ושלנו, אבל אין אוזן כרויה שתוכל לשמוע אותם ותוכל או לענות בצורה משכנעת או שלא לענות בצורה משכנעת ולאפשר לי להגיע למסקנות אשר אגיע. אצלם הכל באמצע כזה, שוחים עם הזרם, אבל הזרם שלהם חזק מידי לקצב שלי. אין לי בעיה לזרום, אבל אני צריך לזרום במקום שאני כל הזמן בולע מים וצפרדעים (כשרים כמובן)... מצד שני, צודקים החברים שאומרים לי "תחליט קודם לאן אתה רוצה להגיע" ואחר כך תיראה איך אתה מסתדר בסיפור הזה עם אשתך. לדאבוני, המצב הנתון מכניס אותי לפלונטר ולא מאפשר לי להגדיר לאן אני רוצה להגיע כי לשם כך אני צריך חופש והוא לא יהיה לי כל עוד אני לא אגיע למסקנה שאני מוכן לשלם תמורתו מחיר של משבר בזוגיות ובמשפחה.... כפי שכתבתי לחבר אחר כאן, נשארו לי שנתיים לסיים את התואר הראשון, מקווה שאחרי זה אהיה יותר עצמאי ואוכל גם לעבור דירה וגם למקד את הדברים. בינתיים אני אצטרך למצוא תירוצים ל"למה וכו'" וללכת לתפילות בלי עלונים...חחחח... אצלנו, תמיד בערבית אחרי התפילה מחלקים אותם (שלא יקראו בתפילה....) ואז חצי בית כנסת הולך מכות על העלונים כי תמיד הביקוש גדל על ההיצע, בכל מקרה אם מישהו יקרא עלונים בתפילה יעירו לו על זה....... אז אם הצלחתי בערבית לחטוף איזה עלון - אני מעדיף לקרוא אותו בבוקר בבית