תלוי עם מה...
אם זו אכזבה, אז אני קודם כל מתכנסת בעצמי איזה יומיים. מעכלת את זה מהתחתית. לפעמים בוכה, לפעמים מגלה שירים מדכדכים חדשים, לפעמים כותבת, לפעמים אוכלת מתוק, ויש פעמים שזה כמעט עובר לידי, אבל משאיר בי נתיב דק וכמעט בלתי מורגש, של צער לתקופה ארוכה יותר... אם זה קושי אחר, עבודה וכו, זה נורא תלוי בחוסן הנפשי שלי באותה תקופה, יש תקופות שהכל קטן עלי. דברים שמשגעים אחרים עוברים עלי בשלווה, ויש תקופות שאני כל כך רגישה שמספיק שמישהו לא יהיה אמפתי כלפי ואני נעלבת לשבוע. לכל הרוחות עם ההורמונים האלו - ואח"כ אומרים שאנחנו לא יציבות!