דרכי הענישה בכלא 4

[universe girl]

דרכי הענישה בכלא 4

חבר שלי בכלא 4. אתמול ביקרתי אותו עם אימא שלו והיא הביאה לו 2 קופסאות סיגריות והוא הצליח להגניב אותם למקום שלא בודקים (לתחתונים). פעם קודמת הוא עשה את זה עם חפיסה אחת, אבל מסתבר שאתמול אחרי שדיברנו בטלפון או היום תפסו אותו. גליתי את זה דרך אימא שלו אחרי שלא הבנתי למה הוא לא התקשר כל היום. הוא נכנס בתאריך 5.2 ואמור להיות לו משפט יום ראשון 3.3 על עריקות של 3 חודשים (הוא לא הסגיר את עצמו אלא משטרה צבאית, ובנוסף, הוא הצליח בסוף להשיג פטור נעלים כי יש לו רגל שנורתה והוא אמור לעבור ניתוח עוד שבועיים)

מישהו יודע מה עושים לחייל במקרה הזה?
(כל היום הוא לא התקשר...כמה זמן מסוגלים לשלול לו את האפשרות לשיחות טלפון?)

 

[אושי231]

למה ילדה יפה כמוך מכניסה את עצמה בכלל

למצב כזהש בו היא מסתובבת עם עבריין שיושב בכלא ועוד בתוך הכלא מבצע עבירות? לא חבל? לפי הכרטיס שלך את בת 16, כל החיים לפניך ונראה לי עצוב שכבר בגיל כזה את נכנסת לעולם הזה בכלל של מישהו שאין לי ספק שאם הוא ככה עכשיו, זה יהיה הרבה יותר גרוע אח"כ.
לגבי ענישה- יכולים להגדיל לו את העונש, יכולים לשים אותו בפלוגה קשה יותר, לא משהו רציני כ"כ אבל כלא זה אף פעם לא כיף.
בכל מקרה, כאישה לאישה, אני אומרת לך- צאי מזה. אל תכניסי את עצמך לחיים האלה בכלל.

 

[universe girl]

בכל מקרה

ציפיתי לתגובה כזאת...מה אני יעשה, הכרתי אותו, הוא התחיל לערוק כמה שבועות לפני שיצאנו אבל בכללי ידעתי שהוא לא ילד טוב ירושלים..לא באמת חשבתי יותר מידי שזה יקרה...עכשיו אני די אוכלת סרטים מה איתו ומתי הוא יתקשר..(אם זה בכלל רק עוד שבוע) זה לא כיף לחכות ללא ידיעה. נו טוב...

 

[olli3]

אני חייב להגיד משהו על הדברים שכתבת.

באופן כללי, אני לא חושב שיש לשפוט אדם על מעשיו בלי שאנו יודעים מה גרם למעשיו.

חיילים בוחרים להיות נפקדים ועריקים לא כי רק כי לא בא להם לשרת או שאין להם מוטיבציה. יש חיילים רבים עם מוטיבציה רבה אך כאשר חלו, מצבם הכלכלי בבית הפך לבכי רע והצבא לא עזר להם, הם פשוט ברחו.

סיפור אישי: חבר טוב שלי עריך מזה 4 וחצי שנים. לפני קצת יותר מחודש לוכדי העריקים הגיעו אליו, כעת הוא ממתין למשפט. הוא שירת קצת יותר משנתיים. גם אם הוא אכל חרא ודפקו אותו בתפקידים שלא כדין (תוך התעלמות מת"ש ומכך שהוא בן יחיד ועל פי דין לא יכול לשרת באיזורים מסויימים בארץ - שלחו אותו לעוטף עזה למשל). למרות שהוא סבל מזה הוא שתק ולא עשה רעש.

אבל כשהוא חלה, היה תקוע בכיסופים עם חובש שלא הסכים לפנות אותו בהוראת המג"ד שהיה חייב נהג משאית שיסיע את החיילים בין העמדות ומהבסיס של חבר שלי סירבו לשלוח מחליף, הוא סבל את משך 3 הימים הבאים עד ליציאה שלו הביתה, הלך לבית החולים, ערכו לו בדיקות, נתנו לו משככי כאבים ושלחו אותו הביתה ל5 גימלים.

הגיעו תוצאות הבדיקות וגילו לו אבנים בכליות. באותה שבת ביקרתי אותו כהרגלי והבן אדם היה כמו זקן, רק משתעל ולא מסוגל לקום מהספה אפילו.

יום ראשון הוא ואמא שלו דיברו עם מרפאת היחידה ואמרו להם שהוא לא מסוגל לזוז ובטח שלא להגיע לבסיס עם סיום הגימלים ושבסורוקה בכלל מסרו לו שיצטרך לבצע ניתוח.

רופא היחידה מצידו אמר לו שאין מה לעשות והוא צריך להגיע לבסיס. אין מה לדבר על זה שהוא יסע באוטובוסים לשם, לא עניין את רופא היחידה כלום.

הוא הצליח לארגן טרמפ אבל בקושי הצליח לרדת במדרגות, הש.ג. התחשב בו והכניס את הרכב עד למרפאה ושם רופא היחידה בדק אותו ונתן לו ב' (ב'תים) מנוחה בבסיס. כשהוא חש בכאבים עזים סירבו לפנות אותו, הוא יצא עם חבר מהבסיסי בלי אישור לחר"פ בבאר שבע ושם סירבו לקבל אותו ואז הם נסעו למיון שוב ושם אמרו לו שהוא חייב ניתוח וקבעו לו תור לניתוח וכמובן עוד גימלים.

החייל שעזר לחבר שלי קיבל ריתוק של 21, חבר שלי נקרא לחזור לבסיס עם סיום הגימלים והודיעו לו שישפט על כך.

מאותו רגע הוא הפך לנפקד ובהמשך לעריק ולא עניין אותו לשמוע דבר וחצי דבר מהצבא. כמה שאמרתי לו שיש עוד דרכים, שהצדק עימו ושיפנה לקצין העיר ולגורמים הרלוונטיים - הוא היה כל כועס על היחס שקיבל שלא עניין אותו כלום.

לצערי אני מכיר עוד מקרים כאלו, לוכדי העריקים ששירתו איתי לא פעם סיפרו על מקרים שנשבר להם הלב מאנשים שהמצב בבית על הפנים ופשוט לא "לכדו אותם" ובדו"ח רשמו שהמשימה נכשלה מסיבה כזאת או אחרת. למרות שלבסוף ילכדו את האנשים בלית ברירה... וגם סיפרו לי על מקרים שחיילים היו במצב רפואי לא טוב והם נאלצו להביא אותם למעצר. האבסורד הוא שדווקא כשאתה מגיע למעצר ואתה במצב בריאותי לא טוב, באותו הרגע יקחו אותך לחר"פ ואף למיון.

בקיצור, צרם לי השפיטה המהירה שאין מדובר באדם טוב בלי שהיא כתבה עליו פרטים שכאלו.

 

[אושי231]

מצד אחד אני חושבת שאתה צודק

ושיש חיילים שמאוד נפגעו מצה"ל עד שאיבדו אמון במערכת ובחרו בדרך של עריקות.
מצד שני כמו שאמרת בעצמך- שיש דרכים אחרות וכמו שאני ציינתי בעצמי זו *בחירה*.
הוא בחר לעזוב את המערכת הצבאית, לקח את החוק לידיים, נטש את הערכים שאני לא יודעת אם היו לו או לא- אבל אלו ערכי צה"ל.
אני בהחלט מאמינה שעריקות זה לא דבר שמגיעים אליו כבדרך אגב, וגם אם לא נעשית חשיבה מצד החייל באשר להשלכות- זה בסופו של דבר עלול להוביל לדברים מאוד לא נעימים.
ולכן, אני נאלצת לא להסכים איתך, ולדעתי מי שבוחר בדרך של עבריינות (וזו עבריינות לכל דבר, זה שזה מתבצע במסגרת צה"ל לא משנה מבחינתי דבר) הוא צריך שיקום, והתייחסות שונה לחלוטין ועדיין אני לא מבינה מה יש לילדה בת 16 לעשות עם חייל שבוחר בדרך הזו... אבל זה כבר בטח שייך לפורום בינו לבינה.

 

[yogev63]

קצת פרופורציות לא יזיק לאף אחד

כמעט כל מי שיושב בכלא צבאי הוא לא עבריין פלילי
חיילים בצבא נשפטים על כל מיני שטויות אם זה נעל לא מצוחצחת אם זה שהוא היה חייב לשרותים בזמן שמירה ובאה ביקורת או כל מיני שטויות אחרות .
אפילו רפול ז"ל אמר פעם שחייל שלא יושב בכלא הוא לא חייל
אתם מתיחסים אליה כאילו היא יוצאת עם עבריין צמרת

 

[אושי231]

מי זה אתם?

למיטב ראייתי, אני היחידה שהביעה סוג של ביקורת על כך

ראה חבר, אני מאמינה וכך חונחתי שחייל צריך להתנהג כמו חייל, ולא כמו ילד (גם אם מגייסים אותנו בגיל של ילדים). וחייל שלוקח את החוק לידיים ומבצע עבירה הוא עבריין...
אם בזמן שהוא היה חייב לשירותים וחתך בשמירה היה נכנס מחבל? וכו' וכו'... יכל הרי להודיע לקצין התורן שיש לו בעיה, יכל לבקש מחבר שיקפוץ רגע לשמור במקומו... אבל אתה יודע, את זה עוד אני מקבלת.
אבל להיעדר מצה"ל כמה חודשים כשאתה יודע שמה שאתה עושה זה אסור- מבחינתי זה big no no.
לגבי נושא העבריין פלילי אגב, במכתב לנפקד רשום במפורש כי עבירת עריקות היא עבירה פלילית שדינה מאסר של עד 3 שנים. עבירה כזו בהחלט עלולה לגרור רישום פלילי ויעידו על כך המשפטנים בפורום.
כך או כך, שכל אחד יעשה מה שטוב לו- כל עוד הוא לא פוגע באחרים.

 

[yogev63]

יש הרבה חיילים שנהדרים משרות בגלל מצוקה

כלכלית שיש בבית
תתארי לך מצב שבו מודיעים למשפחה שהיא חייבת לפה ולשם ככה וככה ההורים חולים או לא מסוגלים לעבוד או מובטלים או השד יודע מה והבן החייל הוא היחידי שיכול לעזור
כמו שאת יודעת הת"ש בצבא מאוד מוגבל ומסורבל.
האים לא מוצדק לדעתך שהחייל יקח על עצמו את האחריות וילך לעבוד ולהביא את מה שדרוש במקום ללכת לצבא?

 

[אושי231]

אני שמחה שהעלית את זה, כי בתפקיד

שבו שירתתי בשירות החובה שלי- קצינת מקא"מ, ראיתי חיילים כמו שתיארת ועם מצב גרוע הרבה יותר. חייל שנקלע לתסבוכת כלכלית שבה הוא חייב כספים לאנשים בשוק האפור בשווי של 60,000 ש"ח, ולא רק הוא- כמעט כל החיילים שלי היום עם מצב סוציו אקונומי נמוך מאוד. ולכן, בשביל מקרים קיצוניים יש ועדת התאמה שבודקת אם אתה יכול להמשיך או לא. ישבתי בכמה ועדות כאלה, ומי שבאמת היה לו מצב קשה- לא נשאר במערכת.
בכל השירות שלי ראיתי מספיק עריקים, ורק אחד מהם היה עריק באמת בגלל מצב כלכלי גרוע ולא ראה פתרון אחר. כל השאר עשו זאת כי הם חשבו שאין להם מה לחפש בצבא ולקחו את החוק לידיים.