דרך המשי....
- פותח הנושא sarel25
- פורסם בתאריך
ממליץ לך דבר ראשון להשתמש במנוע החיפוש של
הפורום- תמצא לא מעט מידע על דרך המשי, שיענה לרוב שאלותיך (בעצם לכולן).
הכי טוב להתחיל בדווח מלפני כמה שנים נדמה לי בכותרת או בתוכן היה "when the shit hits the fan". בעצם אחרי הסיפור הנ"ל הוטבע השם "דרך המשי".
דבר שני- גם היום לא נדיר לשמוע מכל מיני כיוונים את האמירה "אסור לצלול שם", לפעמים גם כל מיני "מותר, אבל רק מסירה", "זה חורג מ-" (לרוב עם צמד המילים "קו המצופים"), "זה נתיב שייט" וכו' כיד הדמיון.
הבעיה שגם אם הנ"ל הם שטויות במיץ או סתם שקרים/חצאי אמיתות שחזרו עליהם מספיק פעמים, דיסאינפורמציה, חוסר מודעות וכו' וכו'- עדיין מדובר על צלילה בעייתית (כפי שכבר הבנת, אחרת לא היית שואל כאן), בגלל השילוב של מרחק, עומק, נוכחות סירות בחלק מהמסלול, ובגלל בורות של גורמים שונים שעלולים להתעלק עליך שאסור לצלול שם. ראה הוזהרת.
חזי כבר ענה לך על השאלות בצורה טובה, רק אחדד כמה נקודות
1- כמו שאמרו לך. קח בחשבון שבמרבית המסלול אין נקודות יציאה מהמים. כלומר ברגע שעברת איזו "נקודת אל חזור" תצטרך להמשיך עד המגדלור. בדרך יש שלושה אזורים מועדים לתנועת כלי שייט: סירות זכוכית מהמרינה, סירת "קורל 2000" שיוצאת מהמצפה, והמזח של האוניברסיטה.
2- צולל מנוסה לא מעיד בהכרח על צריכת אוויר טובה. יש צוללים מעולים ומנוסים אבל עם צריכת אוויר גבוהה. באופן אישי אני עושה את המסלול על מיכל 15, אני מכיר כאלה שמספיק להם 12, 10 ונדמה לי היתה גם מישהי שעשתה על מיכל 7 (לעניות דעתי גם צולל עם צריכת אוויר טובה צריך מיכל שיספיק גם לבאדי במקרה הצורך, לכן מיכל קטן זה אולי נח אבל קצת סוציומטי לבאדי?)
3- העומק מה שתרצה. הקיר היפה מתחיל באזור ה-20 וממשיך עד עומק סביבות 45 כל הדרך עד ממש מתחת לאיגלו של האוניברסיטה. רוב הסיכויים שהלחץ במיכל האוויר יכתיב לך מתשיהו עליה לעומקים רדודים יותר- אני חושב שאתה רוצה לסיים את הצלילה עם יתרת אוויר כלשהי במיכל.
4- תוכל למצוא לא מעט על המסלול בפורום אבל זה די מדבר בעצמו. העמקה איפושהו (נניח בגשר הדרומי או כמה שיותר דרומה), צלילה דרומה לאורך הקיר, עליה לרדוד יותר, המשך צלילה דרומה עד ליציאה. את המצפה אפשר לעתים קרובות לשמוע ממרחק רב (את המשאבות מים) זה יכול לעזור לך לדעת מתי אתה מתקרב, כמו גם הצללית הכהה של הקונסטרוקציה. אחרי פעם אחת כבר תזהה גם לפי סימני דרך.
5- אני מתאר לעצמי שבמקרה חירום *אמיתי* (ולא, 50 באר במיכל זה לא מקרה חירום) כנראה כן אפשר לצאת בכל מקום. אני מניח שחיי אדם בכל זאת יותר חשובים מרמיסה של כמה אלמוגים.
6- והכי הכי חשוב- לעשות צלילה כזאת עם שיקול דעת, להפעיל את הראש בצורה אחראית ולא לעשות שטויות מיותרות. בסופו של דבר אם משהו נדפק- זה משפיע על כולנו.
הפורום- תמצא לא מעט מידע על דרך המשי, שיענה לרוב שאלותיך (בעצם לכולן).
הכי טוב להתחיל בדווח מלפני כמה שנים נדמה לי בכותרת או בתוכן היה "when the shit hits the fan". בעצם אחרי הסיפור הנ"ל הוטבע השם "דרך המשי".
דבר שני- גם היום לא נדיר לשמוע מכל מיני כיוונים את האמירה "אסור לצלול שם", לפעמים גם כל מיני "מותר, אבל רק מסירה", "זה חורג מ-" (לרוב עם צמד המילים "קו המצופים"), "זה נתיב שייט" וכו' כיד הדמיון.
הבעיה שגם אם הנ"ל הם שטויות במיץ או סתם שקרים/חצאי אמיתות שחזרו עליהם מספיק פעמים, דיסאינפורמציה, חוסר מודעות וכו' וכו'- עדיין מדובר על צלילה בעייתית (כפי שכבר הבנת, אחרת לא היית שואל כאן), בגלל השילוב של מרחק, עומק, נוכחות סירות בחלק מהמסלול, ובגלל בורות של גורמים שונים שעלולים להתעלק עליך שאסור לצלול שם. ראה הוזהרת.
חזי כבר ענה לך על השאלות בצורה טובה, רק אחדד כמה נקודות
1- כמו שאמרו לך. קח בחשבון שבמרבית המסלול אין נקודות יציאה מהמים. כלומר ברגע שעברת איזו "נקודת אל חזור" תצטרך להמשיך עד המגדלור. בדרך יש שלושה אזורים מועדים לתנועת כלי שייט: סירות זכוכית מהמרינה, סירת "קורל 2000" שיוצאת מהמצפה, והמזח של האוניברסיטה.
2- צולל מנוסה לא מעיד בהכרח על צריכת אוויר טובה. יש צוללים מעולים ומנוסים אבל עם צריכת אוויר גבוהה. באופן אישי אני עושה את המסלול על מיכל 15, אני מכיר כאלה שמספיק להם 12, 10 ונדמה לי היתה גם מישהי שעשתה על מיכל 7 (לעניות דעתי גם צולל עם צריכת אוויר טובה צריך מיכל שיספיק גם לבאדי במקרה הצורך, לכן מיכל קטן זה אולי נח אבל קצת סוציומטי לבאדי?)
3- העומק מה שתרצה. הקיר היפה מתחיל באזור ה-20 וממשיך עד עומק סביבות 45 כל הדרך עד ממש מתחת לאיגלו של האוניברסיטה. רוב הסיכויים שהלחץ במיכל האוויר יכתיב לך מתשיהו עליה לעומקים רדודים יותר- אני חושב שאתה רוצה לסיים את הצלילה עם יתרת אוויר כלשהי במיכל.
4- תוכל למצוא לא מעט על המסלול בפורום אבל זה די מדבר בעצמו. העמקה איפושהו (נניח בגשר הדרומי או כמה שיותר דרומה), צלילה דרומה לאורך הקיר, עליה לרדוד יותר, המשך צלילה דרומה עד ליציאה. את המצפה אפשר לעתים קרובות לשמוע ממרחק רב (את המשאבות מים) זה יכול לעזור לך לדעת מתי אתה מתקרב, כמו גם הצללית הכהה של הקונסטרוקציה. אחרי פעם אחת כבר תזהה גם לפי סימני דרך.
5- אני מתאר לעצמי שבמקרה חירום *אמיתי* (ולא, 50 באר במיכל זה לא מקרה חירום) כנראה כן אפשר לצאת בכל מקום. אני מניח שחיי אדם בכל זאת יותר חשובים מרמיסה של כמה אלמוגים.
6- והכי הכי חשוב- לעשות צלילה כזאת עם שיקול דעת, להפעיל את הראש בצורה אחראית ולא לעשות שטויות מיותרות. בסופו של דבר אם משהו נדפק- זה משפיע על כולנו.
עשינו את זה הבוקר
שלושה צוללים מיומנים עם מיכלי 12.
כניסה בחוף בן הרוש וטילוף עד מול הכניסה לאורכידאה.
צלילה של שעה בדיוק ויציאה בחוף המיגדלור.
מאחר והמיכלים נדחסו מראש לניטרוקס 36 לא ירדנו מתחת ל30 מטר.
שלושה צוללים מיומנים עם מיכלי 12.
כניסה בחוף בן הרוש וטילוף עד מול הכניסה לאורכידאה.
צלילה של שעה בדיוק ויציאה בחוף המיגדלור.
מאחר והמיכלים נדחסו מראש לניטרוקס 36 לא ירדנו מתחת ל30 מטר.
זה לא קצת הרבה, זה הרבה הרבה.
לוקח בד"כ בין 35 ל45 דקות, תלוי בעצמת הרוח והזרם העילי.
זה שווה כי מתחילים את הצלילה ב תחילת הגנים היפניים ושומרים את האויר לאיזורים המעניינים יותר כמו הקיר הגדול שלפני המצפה ו/או היעלה (למורשים).
לוקח בד"כ בין 35 ל45 דקות, תלוי בעצמת הרוח והזרם העילי.
זה שווה כי מתחילים את הצלילה ב תחילת הגנים היפניים ושומרים את האויר לאיזורים המעניינים יותר כמו הקיר הגדול שלפני המצפה ו/או היעלה (למורשים).
עדיף מיכל 15 דחוס טוב..
..עדיף שיהיה ספייר על ספייר.. כדי שאם תרצו להתעכב לא תוגבלו בכמות תע' נשימה. אותו הדבר אם מסיבה כלשהי קצב הצריכה של אחד הצוללים בקבוצה יהיה רב מהמתוכנן.
סה"כ במיכל 15 יש לך פי 1.5 כמעט ממיכל "12" שהוא למעשה 11. אין הבדל בסירבול בין מיכל בודד 12 או 15. אפילו תוכלו לקזז בחגורת המשקולות.
---
מאוד מבאס לצאת מצלילה לפני המתוכנן.
..עדיף שיהיה ספייר על ספייר.. כדי שאם תרצו להתעכב לא תוגבלו בכמות תע' נשימה. אותו הדבר אם מסיבה כלשהי קצב הצריכה של אחד הצוללים בקבוצה יהיה רב מהמתוכנן.
סה"כ במיכל 15 יש לך פי 1.5 כמעט ממיכל "12" שהוא למעשה 11. אין הבדל בסירבול בין מיכל בודד 12 או 15. אפילו תוכלו לקזז בחגורת המשקולות.
---
מאוד מבאס לצאת מצלילה לפני המתוכנן.
בכל מקרה תכננו לקחת...
מיכל 15 פלדה. השאלה אם זה מספיק? או צריך עוד מיכל?
אני יודע שזה אינדיוידואלי לכל צולל בפני עצמו. אני חושב שאנחנו דיי בממוצע בנוגע לצריכת אוויר
לפי מה שהבנתי מתחילים להעמיק באזור הגשר הדרומי. האם מעמיקים 90 מעלות כמו לסלע משה ומשם דרומה בעומק (איזה עומק)?
מאיפה מתחילם לעלות ועד איזה עומק בערך או שלפי צריכת אוויר והאם ממשיכים ברדוד עד המיגדלור?
מיכל 15 פלדה. השאלה אם זה מספיק? או צריך עוד מיכל?
אני יודע שזה אינדיוידואלי לכל צולל בפני עצמו. אני חושב שאנחנו דיי בממוצע בנוגע לצריכת אוויר
לפי מה שהבנתי מתחילים להעמיק באזור הגשר הדרומי. האם מעמיקים 90 מעלות כמו לסלע משה ומשם דרומה בעומק (איזה עומק)?
מאיפה מתחילם לעלות ועד איזה עומק בערך או שלפי צריכת אוויר והאם ממשיכים ברדוד עד המיגדלור?
הערות ותשובות
כמו שנאמר כבר, מיכל 15 מספיק בהחלט, רצוי מאד נייטרוקס ובפרט אם מתכננים קטע עמוק.
אם תעמיקו בגשר הדרומי ספק אם תצליחו לגמור את הצלילה, אם עושים רק את הרדוד אז כן, אבל לשם העמקה משמעותית יש להגיע בערך עד מצוף הסירות (הסימון המדויק ביותר) = מול גדר דרומית בשמורה = מול אורכידאה.
טיפ: בקשו דחיסה מלאה במיוחד של המכלים. לעתים הדוחסים מוותרים על 10-20 האטמוספרות האחרונות כדי לנפק מכלים בזמן ולעתים קרובות זה גם מה שהצוללים רוצים וצריכים, אבל לדרך המשי כדאי לצאת עם 200-210 נטו במיכל.
טיפ לטילוף: הצטיידו בשנורקלים ובצעו חלק מהטילוף כשנירקול, אתם חוצים חלקים יפים של השמורה כולל סלע משה וחבל לפספס; בנוסף, אם יש גלים, גם בעת טילוף גב עדיף לנשום מהשנורקל ולחסוך בליעה מזדמנת של מי ים, שאינה ההתחלה הרצויה למסלול שלפניכם.
לפעם ראשונה, הייתי כאמור מעמיק לכ- 22-25 מ' ונשאר בעומק זה 5-6 דקות. אז גם הקיר מתחיל להיגמר, וכדאי להתחיל לעלות בהדרגה (גם אם טרם נגמר, תגיעו לסופו תוך כדי העלייה ההדרגתית). כשמגיעים לרדודים יחסית (7-8 מ') אפשר להמשיך באלכסון (דרום מערבה) שזה קצר יותר, או לחתוך מערבה לריף היפה בעומק 2-4 מ' שהולך לאורך החוף עד המצפה, מה שעדיף ולמרות הארכת הדרך אינו כרוך בהרבה יותר אויר (כי המסלול רדוד יותר). כשנעים באלכסון, בשלב מסוים (שנראה אחרי הרבה זמן כי הנוף די משעמם) שומעים את רעש המשאבות של המצפה. בהגעה לאורך החוף שומעים זאת פחות או בכלל לא, ואז נתקלים כמעט במפתיע בקיר המלאכותי של המצפה.
במצפה עצמו כדאי גם לרחף בגובה החלונות והשונית שנבנתה מולם (יצורים מעניינים במיוחד הם הסאפיינסים שמעבר לחלונות, בעיקר הפרטים הצעירים; אתם תהיו האטרקציה הכי גדולה שלהם. שימו לב ששעות הפעילות של יצורים אלו בבית מחייה זה הן בערך 9-16), וגם להעמיק. במפנה הדרומי של הקיר יש להקות דגים מרשימות בימים אלו.
טיפ לילה: לכבות פנסים ולרדת בחשיכה (היחסית, זה לא באמת חשוך) לאורך הקיר. הוא בנוי מקונסטרוקציות של רשתות מתכת ומאחוריהן מנצנצים דגי הפנסון, שזה הריכוז הגדול שלהם באילת; ריכוז נוסף יש בסטיל.
מהמצפה דרומה חוצים ואדי חולי ומגיעים למדרון אבנים מונוטוני שלארכו אפשר להתקדם ברדוד מאד (3 מ') או אם יש מספיק אויר גם להעמיק קצת לאיגלו של האוניברסיטה ובהמשך למתקני מחקר אחרים. אחרי המזח של המכון הבינאוניברסיטאי חוזר ריף יפה ורדוד מאד עד שמגיעים למצופי הכניסה הצפונית לחוף המגדלור.
כדאי להזמין הסעה לשעתיים אחרי הכניסה בפועל למים. לחלופין להשאיר רכב, ולחלופי חלופין להצטייד מראש בכובע ואחד חוזר רגלית לנקודת היציאה ומביא את הרכב.
טיפ נוסף: קורה (אם כי לא קרה לי) שבעת הירידה יש זרם נגדי צפונה. במקרה כזה, יש לסכם מראש שהמוביל יכול להחליט על שינוי כיוון ולהפוך את הצלילה לצלילת שמורה חזרה לבן הרוש: גם צלילה יפה. מה שכן קרה לי הוא היפוכי זרמים תוך כדי המסלול, מה שעלול להלחיץ קצת; במקרה זה כדאי לעלות לרדוד יותר כדי להשאיר אויר. בסופו של דבר, אפילו אם האוויר נגמר אחרי המצפה זה לא נורא, ברדודים בקטע זה אין סירות ואפשר לטלף.
כמו שנאמר כבר, מיכל 15 מספיק בהחלט, רצוי מאד נייטרוקס ובפרט אם מתכננים קטע עמוק.
אם תעמיקו בגשר הדרומי ספק אם תצליחו לגמור את הצלילה, אם עושים רק את הרדוד אז כן, אבל לשם העמקה משמעותית יש להגיע בערך עד מצוף הסירות (הסימון המדויק ביותר) = מול גדר דרומית בשמורה = מול אורכידאה.
טיפ: בקשו דחיסה מלאה במיוחד של המכלים. לעתים הדוחסים מוותרים על 10-20 האטמוספרות האחרונות כדי לנפק מכלים בזמן ולעתים קרובות זה גם מה שהצוללים רוצים וצריכים, אבל לדרך המשי כדאי לצאת עם 200-210 נטו במיכל.
טיפ לטילוף: הצטיידו בשנורקלים ובצעו חלק מהטילוף כשנירקול, אתם חוצים חלקים יפים של השמורה כולל סלע משה וחבל לפספס; בנוסף, אם יש גלים, גם בעת טילוף גב עדיף לנשום מהשנורקל ולחסוך בליעה מזדמנת של מי ים, שאינה ההתחלה הרצויה למסלול שלפניכם.
לפעם ראשונה, הייתי כאמור מעמיק לכ- 22-25 מ' ונשאר בעומק זה 5-6 דקות. אז גם הקיר מתחיל להיגמר, וכדאי להתחיל לעלות בהדרגה (גם אם טרם נגמר, תגיעו לסופו תוך כדי העלייה ההדרגתית). כשמגיעים לרדודים יחסית (7-8 מ') אפשר להמשיך באלכסון (דרום מערבה) שזה קצר יותר, או לחתוך מערבה לריף היפה בעומק 2-4 מ' שהולך לאורך החוף עד המצפה, מה שעדיף ולמרות הארכת הדרך אינו כרוך בהרבה יותר אויר (כי המסלול רדוד יותר). כשנעים באלכסון, בשלב מסוים (שנראה אחרי הרבה זמן כי הנוף די משעמם) שומעים את רעש המשאבות של המצפה. בהגעה לאורך החוף שומעים זאת פחות או בכלל לא, ואז נתקלים כמעט במפתיע בקיר המלאכותי של המצפה.
במצפה עצמו כדאי גם לרחף בגובה החלונות והשונית שנבנתה מולם (יצורים מעניינים במיוחד הם הסאפיינסים שמעבר לחלונות, בעיקר הפרטים הצעירים; אתם תהיו האטרקציה הכי גדולה שלהם. שימו לב ששעות הפעילות של יצורים אלו בבית מחייה זה הן בערך 9-16), וגם להעמיק. במפנה הדרומי של הקיר יש להקות דגים מרשימות בימים אלו.
טיפ לילה: לכבות פנסים ולרדת בחשיכה (היחסית, זה לא באמת חשוך) לאורך הקיר. הוא בנוי מקונסטרוקציות של רשתות מתכת ומאחוריהן מנצנצים דגי הפנסון, שזה הריכוז הגדול שלהם באילת; ריכוז נוסף יש בסטיל.
מהמצפה דרומה חוצים ואדי חולי ומגיעים למדרון אבנים מונוטוני שלארכו אפשר להתקדם ברדוד מאד (3 מ') או אם יש מספיק אויר גם להעמיק קצת לאיגלו של האוניברסיטה ובהמשך למתקני מחקר אחרים. אחרי המזח של המכון הבינאוניברסיטאי חוזר ריף יפה ורדוד מאד עד שמגיעים למצופי הכניסה הצפונית לחוף המגדלור.
כדאי להזמין הסעה לשעתיים אחרי הכניסה בפועל למים. לחלופין להשאיר רכב, ולחלופי חלופין להצטייד מראש בכובע ואחד חוזר רגלית לנקודת היציאה ומביא את הרכב.
טיפ נוסף: קורה (אם כי לא קרה לי) שבעת הירידה יש זרם נגדי צפונה. במקרה כזה, יש לסכם מראש שהמוביל יכול להחליט על שינוי כיוון ולהפוך את הצלילה לצלילת שמורה חזרה לבן הרוש: גם צלילה יפה. מה שכן קרה לי הוא היפוכי זרמים תוך כדי המסלול, מה שעלול להלחיץ קצת; במקרה זה כדאי לעלות לרדוד יותר כדי להשאיר אויר. בסופו של דבר, אפילו אם האוויר נגמר אחרי המצפה זה לא נורא, ברדודים בקטע זה אין סירות ואפשר לטלף.
ועוד טיפ טיפון
לקחת שטר של 20 ש"ח בכיס של המאזן.
אחרי צלילה כזו לא מגיע לכם מגנום במגדלור ?
לקחת שטר של 20 ש"ח בכיס של המאזן.
אחרי צלילה כזו לא מגיע לכם מגנום במגדלור ?
מה מגרילים, מה?
בכל הצלילות שעשיתי בדרך המשי, הצלילה היחידה שבה לא הלכתי מחוף המגדלור עד חוף בן הרוש, ברגל, כדי להביא את המכונית, הייתה הצלילה שהחלה את סאגת דרך המשי
בצלילה ההיא, הפקחים הסיעו אותי למכונית מכיוון שהם דרשו לראות תעודות
בכל שאר הצלילות בדרך המשי, והיו כמה כאלה באחת עשרה שנים האחרונות
אני הלכתי את ה- 1.7 קילומטר ברגל כדי להביא את המכונית.
בעצם תיקון. כשאני צולל עם עידית, היא מסדרת שהרכב של מנטה יחזיר אותנו.
בכל הצלילות שעשיתי בדרך המשי, הצלילה היחידה שבה לא הלכתי מחוף המגדלור עד חוף בן הרוש, ברגל, כדי להביא את המכונית, הייתה הצלילה שהחלה את סאגת דרך המשי
בצלילה ההיא, הפקחים הסיעו אותי למכונית מכיוון שהם דרשו לראות תעודות
בכל שאר הצלילות בדרך המשי, והיו כמה כאלה באחת עשרה שנים האחרונות
בעצם תיקון. כשאני צולל עם עידית, היא מסדרת שהרכב של מנטה יחזיר אותנו.
תסריט הבלהות הוא...
שאתה נוסע למגדלור, משאיר רכב, חוזר רגלית, מטלף מבן הרוש, יורד לזרם נגדי, חוזר בצלילת שמורה לבן הרוש, והולך רגלית לאסוף את הרכב...
לפני שגיליתי את פלאי ההסעות הייתי חוזר ברגל, סיפור קטן מאד עם בוטיז טובים וכובע. בלי הגרלה, זה תמיד הייתי אני
,
או שהיה מי שיקפיץ לי את הרכב למגדלור וימתין שם.
עם ההסעות זה הרבה יותר נוח ותמיד תיקתק (חוץ מהפעם האחרונה ששכחו אותנו סטייל מים פתוחים ובכל זאת חזרתי ברגל).
שאתה נוסע למגדלור, משאיר רכב, חוזר רגלית, מטלף מבן הרוש, יורד לזרם נגדי, חוזר בצלילת שמורה לבן הרוש, והולך רגלית לאסוף את הרכב...
לפני שגיליתי את פלאי ההסעות הייתי חוזר ברגל, סיפור קטן מאד עם בוטיז טובים וכובע. בלי הגרלה, זה תמיד הייתי אני
או שהיה מי שיקפיץ לי את הרכב למגדלור וימתין שם.
עם ההסעות זה הרבה יותר נוח ותמיד תיקתק (חוץ מהפעם האחרונה ששכחו אותנו סטייל מים פתוחים ובכל זאת חזרתי ברגל).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.