אני כאילו ממש מבינה מה את אומרת
והיו לי חששות עוד לפני שעברנו לפה
אבל אני בנאדם די סתגלן (סתגלתן?) ותמיד איכשהו מוצאת את הכוחות להתמודד עם דברים
ואם המקרים האלו יצומצמו למינימום אני ממש יכולה לחיות כאן כמו שצריך ולהתעלם ממנה לחלוטין
היא לא.. גורמת לי סבל אקטיבי (כמו השותף המלוכלך של הדס למשל)
היא סתם מעצבנת בצורה הכי מטומטמת ולא דורשת התייחסות שיש
אני יכולה להיות הביגר פרסון
ואני אהיה בסדר (לא בקטע שאני מחמיאה לעצמי..אבל נו בחייאת...פרנציפים על אוכל? עכשיו נהיה קטע חדש עם הפח של השירותים שהיא הורידה אותו ולא החליפה שקית וזה נראה כאילו היא בודקת מתי אני אשבר ואשים אחת...אמממ מה? תשימי שקית אחרי שהוצאת! אני אומרת את זה בתור זו שמוציאה אותו כל הזמן! למה את ילדה קטנה?!)
מה שהורג אותי זה שאני עדיין מתחשבת בכל דבר קטן שהיא אי פעם ביקשה ממני
וזה לא עובר לי לא משנה מה היא עושה לי
נניח עכשיו אני הולכת להכין לביבות, ואני בכל זאת אנקה מיד מיד את הכלי עם הביצה כי היא ביקשה ממני את זה פעם וזה הכי חשוב לי בעולם לעשות דברים שאנשים מבקשים ממני כדי להיות כמה שפחות הפרעה בחיים שלהם
אז לה נניח זה לא חשוב
וזה מבאס אותי...
