דרגות נבואה

yuvalif

New member
דרגות נבואה

בדיון הארוך שלא היה ממש קשור למילתו של אברהם, עמד אחד הכותבים על ההבדל בין אופן הנבואה של משה לעומת שאר הנביאים. בספר במידבר, בסיום פרשת "בהעלותך" (פרק י"ב), מודגש הנושא הזה במיוחד, כאשר פונה ה' אל מרים ואהרון ואומר להם: "וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם--יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ." ומיחד את משה: "לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט" המפרשים אף מוצאים לכך סימוכים מהנביאים של הדורות הבאים, ישעיהו אומר: "וָאֶרְאֶה אֶת-אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא" (פרק ו' פסוק א'). ויחזקאל: "נִפְתְּחוּ, הַשָּׁמַיִם, וָאֶרְאֶה, מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (פרק א' פסוק א'). מה שלא מתישב עם הטענה, הוא אותו מאורע עצמו, בפתח אוהל מועד. אלוהים נגלה אל מרים ואהרון יחדיו ומדבר אליהם. אחד הדברים המייחדים מציאות מחלום הוא שזו חוויה משותפת וחיצונית לאדם, וכאן חווים אותה שניים: "וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם. וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי" בנוסף, לפני כן פונה אלוהים אל שלושתם ודובר אליהם, והרי אם ה' דובר אל משה "פה אל פה" הרי שגם אחותו ואחיו הנמצאים באותו מעמד, חווים את אותה חוויה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-מִרְיָם"
 

shushu10

New member
התגלות האל לאדם היא מציאות התלויה

ביכולתו של האדם לקבל את ההתגלות, ויכול להיות מצב ששלושה אנשים יהיו יחדיו, אך התגלות האל אל כל אחד ואחד מהם תהיה שונה במהותה. מה שאתה קורא דרגות נבואה אינו אלא דרגות אמונה והיא באה לידי ביטוי ב-2 ממדים אנושיים: ראיה=ידיעה ושמיעה. ידיעה=ראיה - היא ההכרה=ההבחנה=ההבנה, היא הראיה השכלית, ראיה חושית = שלוב של צבעים בתודעה. בני ישראל לא מסוגלים שלא לראות ראיה חושית. "ואתה אמרת ידעתיך בשם" (שמות לג'). ידיעה=ראיה ("הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצע חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה" . לראות את האל = ראיה שכלית בלבד. שמיעה= קבלה = תוצאה של אמונה = ההתנהגות הקובעת = חלקו של העם בברית הוא קיום המצוות. מרכיב התודעה היא ההפנמה. כמובן שגם בזה חלוקות הדעות - רש"י טוען לעומת הרמב"ם כי היתה ראיה חושית של בני ישראל בעת מתן תורה, "כעין לבנת הספיר" ועל ראיה זו נענשו נדב אביהו ו-70 הזקנים - ושילמו בחייהם, כדי שלא יענשו ב"י על ראיה זו.
 

yuvalif

New member
אכן, גם בהתרחשויות ארציות יותר

יכולים אנשים שונים לחוות מציאות שונה, על אחת כמה וכמה במיקרה הנידון. מה שמוזר בקטע הנ"ל הוא שדוקא ההבחנה בין "שמיעה" לבין "ראיה", נמסרת בדברים (=שמיעה). האם מדבריך משתמע כי "וכל העם רואים את הקולות" לא בא להצביע על עומצתו העל-טיבעית של מעמד הר-סיני, אלא על אי יכולתם של בני ישראל "לשמוע את הקולות"?
 

shushu10

New member
אכן לראות את הקולות "נשמע" כשלב

מוקדם יותר לשמיעה, כלומר הבנה מה שמובן אך עדיין לא הופנם לבצוע. זה נשמע בערך כמו חב"ד - חכמה בינה ודעת. מקווה שאיני טועה בהקשר הזה. מענין הבטוי שלך - עוצמתו העל טבעית של מעמד הר-סיני - נדמה לי שרצונו המוצהר של האל הוא שהתורה תנתן בקול דממה דקה ולא בעוצמה על טבעית, אלא שהיו שם גם קולות רמים. בהחלט ראוי לעיון מעמיק.
 
למעלה