דצמבר

[יערה אלרואי1]

דצמבר

השדה רחב
תחום בכביש ראשי,
ולובש את מלתחת
עונות השנה.
בדצמבר השמים הפתוחים
צבועים באפור,
וענן סמיך מרייר
על לקחותיה של הבריאה.
שחור-כביש,
ירוק-שדה
ואפור-אטמוספירה:
תמונת פנורמה משתנה
הנשקפת ממרפסת-קבר.
האם תשמע את הגשם
נוקש על מצבתך
האם תקשיב לאמא
מחפשת את המילים
האם תבדיל בין גשם מן שמים
לבין גשם מהסנטר שלי


-
נכתב אתמול באזכרה של אבא

 

[בקצה]

מרגש

במיוחד בגלל שהסברת את זמן הכתיבה.
יש כמה שורות שלא הבנתי "וענן סמיך מרייר על לקחותיה של הבריאה"
עוד משו שהחלק הראשון של השיר הוא סוג אחד של כתיבה רומז ולא מדבר הרבה, והסוף (האם תקשיב לאמא.. האם תבדיל בין גשם מן השמים לבין וכו) קצת יותר נראה כמו משהו שהיית חייבת לכתוב את זה ופחות מחובר לחלק הראשון.
וזה החלק נפלא-
"שחור-כביש,
ירוק-שדה
ואפור-אטמוספירה:
תמונת פנורמה משתנה
הנשקפת ממרפסת-קבר."

 

[יערה אלרואי1]

תודה רבה רבה

על התגובה.

 

[mike131]

ענן מרייר

האמת שדווקא השורה הזו הקפיצה אותי, תיאור נפלא. המילה "מרייר" טומנת בחובה עצב..
פעולה בלתי נשלטת, אולי עצב שמתריע על הבאות, על ימיו האחרונים של אדם, על חוסר השליטה שמאפיין את התקופה שמביא עמו הסוף.
המשפט הזה הדביק אותי מעט לכיסא, ואולי כי הפעולה הזו כל כך לא קונבציונאלית וכל-כך לא מתאימה לעננים שמטפטים גשם בקלילות. אבל כאן אפילו הגשם נמתח מהענן בעצב, כאילו מכריחים אותו לרדת דווקא עכשיו,
דווקא כשקשה ולא באמת צריך אותו.

אני כותב לא לפי הסדר הכרונולוגי בהכרח, אבל גם הפתיחה משמעותית בעיניי. בחרת לתחום את השדה בכביש ולא להפך, כפי שנהוג לראות בדמיון בדרך כלל (כמו שמדמיינים שביל תקוע באמצע מרחבים). אותי זה קצת חנק,
העמדת לי אבן בגרון כאן שהבנתי ש"לקוחות" הבריאה גם חונקים אותה, הכביש הזה שאנחנו יצרנו וקוטע את האינסוף שברא הטבע. שורה שכיף לקרוא

 

[יערה אלרואי1]

אני מודה

שהפרשנות שנתת לתיחום השדה היא לא משהו שעלה בדעתי, אבל מצא חן בעיניי. תודה שקראת, וקראת בתשומת לב.

 

[שינוי צורה]

מה זה אומר

לקוחותיה של הבריאה?