דעתכם.........
לפעמים כדי להוציא משהו החוצה, אז אני כותב ויכול לבטאות את עצמי בצורה שונה, ולא שאני בעצבים מדבר ולא מגיע לעיניין. כסף, כסף, כסף, זה אחד הגורמים הכי גדולים לגירושים, ולשלום בית. בחור ובחורה, יכולים לצאת במשך שנים , ולהסתדר ממש טוב, ולהחליט שזהו הגיע הזמן לחופה. אחרי שמודיעים לכולם, וכל ההכנות לחתונה, והלחץ של הרצון לשלמות, כאן מתחיל הסימן הראשון של לחץ כלכלי, שגורם למתח בין בני הזוג. אחרי החתונה סופרים מזומנים, אך גם זה לא מחסה את ההוצאה הכספית, של היום הכי מיוחד של הזוג. נכנסים לדירה לחץ של משכנתה ,ארנונה, חשמל,טלפון,כבלים, אינטרנט,פלפונים, וזה לא הכל, החלק הכי קשה זה הקניות , החיתולים, הילד מגיע צריך שיהיה הכל מוכן , בנוסף לכל הבלגן השיגרתי לחץ של העבודה ממש לא תורם לזוג שעד כה חלם לחיות יחד ואהב בטרוף . עם כל הלחץ שוכחים לחיות, ולאוהב ומחפשים אשמים , ודבר זה הופך לויכוחים לא נעימים. עד כה יש לנו לחץ כלכלי, לחץ בעבודה , לחץ בזוגיות, הסקס לא מעניין כמו שמעניין לשלם ת'חשבון שלפני ניתוק. פתאום זה לא מה שחשבנו, זה לא החלום שרצינו , כבר שבועיים שלא שכבנו . והמחשבה שזה רק ההתחלה מבאסת עוד יותר. מה יהיה כשהילד השני יגיע? מה יהיה כשהם יגדלו? זה כבר יגיע למצב שנבין שאין מקום בעולם הזה לאנשים שאין להם הרבה (יש אבל לא הרבה) הקטע הכי חזק שההורים מתחילים להתערב, תמיד יהיה הצד שיחמם ת'אווירה . כאילו זה ממש היה חסר עכשיו. ואז המצב שכל דבר שאחד מבני הזוג יעשה, זהו, הלך על השני. המחשבות של לעזוב רצות בראש, אולי עם מישהי\ו אחר\ת הכל היה נראה אחרת. החברים נותנים עצות שממשיכות להגביר את המתח. די. למה זה ככה? למה אי אפשר פשוט ללמוד להתגבר יחד על הבעיות האלו. רוב הגרושים בעניי זה רק בעיות כלכליות ,שגורמות למתח בין השניים. אני רווק רק בן 23, וזה הדבר שהכי מפחיד אותי.אני פורש. אוהב אותך אבל פורש. אולי כי אני מפחד, אני לא יודע. אבל תמיד אמרתי לך שעל בעיות צריכים להתגבר ביחד ולא לפגוע בזוגיות היפה שלנו. מצידי לחיות איתך בזבל או ברחוב, אבל הכי חשוב זה לאהוב. ולדעת לאוהב,ולהראות אהבה, גם כשזה קשה. ולא איכפת לי לא להתחתן, ולא להביא ילדים לעולם, כי זה לא שווה בלי אהבה....
לפעמים כדי להוציא משהו החוצה, אז אני כותב ויכול לבטאות את עצמי בצורה שונה, ולא שאני בעצבים מדבר ולא מגיע לעיניין. כסף, כסף, כסף, זה אחד הגורמים הכי גדולים לגירושים, ולשלום בית. בחור ובחורה, יכולים לצאת במשך שנים , ולהסתדר ממש טוב, ולהחליט שזהו הגיע הזמן לחופה. אחרי שמודיעים לכולם, וכל ההכנות לחתונה, והלחץ של הרצון לשלמות, כאן מתחיל הסימן הראשון של לחץ כלכלי, שגורם למתח בין בני הזוג. אחרי החתונה סופרים מזומנים, אך גם זה לא מחסה את ההוצאה הכספית, של היום הכי מיוחד של הזוג. נכנסים לדירה לחץ של משכנתה ,ארנונה, חשמל,טלפון,כבלים, אינטרנט,פלפונים, וזה לא הכל, החלק הכי קשה זה הקניות , החיתולים, הילד מגיע צריך שיהיה הכל מוכן , בנוסף לכל הבלגן השיגרתי לחץ של העבודה ממש לא תורם לזוג שעד כה חלם לחיות יחד ואהב בטרוף . עם כל הלחץ שוכחים לחיות, ולאוהב ומחפשים אשמים , ודבר זה הופך לויכוחים לא נעימים. עד כה יש לנו לחץ כלכלי, לחץ בעבודה , לחץ בזוגיות, הסקס לא מעניין כמו שמעניין לשלם ת'חשבון שלפני ניתוק. פתאום זה לא מה שחשבנו, זה לא החלום שרצינו , כבר שבועיים שלא שכבנו . והמחשבה שזה רק ההתחלה מבאסת עוד יותר. מה יהיה כשהילד השני יגיע? מה יהיה כשהם יגדלו? זה כבר יגיע למצב שנבין שאין מקום בעולם הזה לאנשים שאין להם הרבה (יש אבל לא הרבה) הקטע הכי חזק שההורים מתחילים להתערב, תמיד יהיה הצד שיחמם ת'אווירה . כאילו זה ממש היה חסר עכשיו. ואז המצב שכל דבר שאחד מבני הזוג יעשה, זהו, הלך על השני. המחשבות של לעזוב רצות בראש, אולי עם מישהי\ו אחר\ת הכל היה נראה אחרת. החברים נותנים עצות שממשיכות להגביר את המתח. די. למה זה ככה? למה אי אפשר פשוט ללמוד להתגבר יחד על הבעיות האלו. רוב הגרושים בעניי זה רק בעיות כלכליות ,שגורמות למתח בין השניים. אני רווק רק בן 23, וזה הדבר שהכי מפחיד אותי.אני פורש. אוהב אותך אבל פורש. אולי כי אני מפחד, אני לא יודע. אבל תמיד אמרתי לך שעל בעיות צריכים להתגבר ביחד ולא לפגוע בזוגיות היפה שלנו. מצידי לחיות איתך בזבל או ברחוב, אבל הכי חשוב זה לאהוב. ולדעת לאוהב,ולהראות אהבה, גם כשזה קשה. ולא איכפת לי לא להתחתן, ולא להביא ילדים לעולם, כי זה לא שווה בלי אהבה....