להאשים את החברה או אדם ספיציפי בחברה
באנורקסיה (שזו היא סיבת המוות?) זה מאוד רדוד... אני יודעת מה זו אנורקסיה, כמו האדם האינטיליגנטי הסביר, וזאת למרות שלא העמקתי בנושא ולא פגשתי שום מקרה בסביבה הקרובה שלי...באמת שאין צורך לאחל לי "שלעולם לא אאלץ לגלות שאני טועה" את לא צריכה לצלוב אותי על דעה אישית.
בואי נסכם שאף אחד לא אשם, אוקיי? לא החברה, לא החינוך של הבית, לא גל אפל ולא ההורים שלהן. אנחנו לא עוסקים בהאשמות, אלא בפתרונות. האם אפשר להציל אנורקטיות? אין לי מושג. מהחומר שקראתי והסרטים שנחשפתי אליהם, יש פן פיזיולוגי שאני חושבת שמעט מתייחסים אליו. הרופאים יודעים זאת לבטח והם בסופו של דבר - הם אלו העומדים אל מול התופעה, חסרי אונים. ייתכן שלאנשים המועדים לאנורקסיה , יש מראש בעיה פיזיולוגית של ספיגת מזון לאחר תקופות של הרעבה. ניקח לדוגמה אנשים שעברו הרעבה קיצונית כמו בזמן מלחמה. חלקם הצליחו להשתקם פיזית, גם אחרי משקלים נמוכים להחריד, חלקם מתו. סביר להניח שזה לא קשור לרצון או נפש עמידה אלא בפשטות, גוף חזק יותר או חלש יותר.
תמיד אפשר ללמוד עוד על אנשים, זה ברור. אבל אני לא אביע דעה על נושא שאני לא מבינה בו כלום, אז באמת שאין צורך לשלוח אותי ללמוד.
אני לא יודעת אם יש לך ילדים.... אבל כשיש לך ילדים, אז ההשתקפות שלהם בעיני ההורה שאתה, הקבלה שלך אותם - הוא משהו שאתה מעביר בשפת הגוף שלך באלפי דרכים שאינן מילוליות. הסביבה יכולה להיות רעה וקשה, המסרים החברתיים יכולים ללכת נגד כל מה שאתה מאמין בו כהורה. אבל אם נתת לילד שלך את התחושה שהוא ראוי, שהוא טוב ויפה וחכם - בדיוק כמו שהוא, והוא אינו צריך להשתנות בשבילך - אז גדל בעשרות מונים הסיכוי שתגדל ילד שיהפוך לאדם בוגר, שמגמות חברתיות משתנות - לא יפילו אותו אל הקרשים. האנשים הראשונים שאנחנו משתקפים בעיניהם הטובות או הרעות - הם ההורים שלנו, ואנחנו יודעים ומפנימים דרכם - את האיכויות שלנו והבטחון בעצמנו - החל מגיל אפס.
