דעתכם חשובה לי.

[דיברגנט חדש]

וויכוח עם הבת שלי.
ההורים של החבר שלה הזמינו אותנו לארוחת שבת.
לטענתי אין סיבה לקבל את ההזמנה, הם לא מאורסים, ובפעם הראשונה אנחנו צריכים להזמין אותם, היא טוענת שאני פרמיטיבית.
מה דעתכם?

פרימיטיבי שכמותי, אפילו, לא הכרתי את הנוהג הזה.
מזמינים אותך, תבואי בשימחה ועזבי משחקי כבוד, מי צריך להיות הראשון.

 

[חורזת באהבה]

פרימיטיבי שכמותי, אפילו, לא הכרתי את הנוהג הזה.
מזמינים אותך, תבואי בשימחה ועזבי משחקי כבוד, מי צריך להיות הראשון.

 

[אבי בן 1231]

פרימיטיבי שכמותי, אפילו, לא הכרתי את הנוהג הזה.
מזמינים אותך, תבואי בשימחה ועזבי משחקי כבוד, מי צריך להיות הראשון.

אצלי לא היתה בעיה.
היות ואני חצי אשכנזי חצי ספרדי ואישתי הראשונה היתה ספרדיה, קבענו פגישה ראשונה ברחוב בדיוק במרחק שווה בין ביתי לביתה.

 

[סבא של כיפה אדומה]

מזמינים אותך, תבואי בשימחה ועזבי משחקי כבוד, מי צריך להיות הראשון

כאן לא מדובר ב"משחקי כבוד", אלא הכבוד בעצמו.
זאת הבת שלה.
כאילו מה?
כל גבר שירצה אותה יקח מבלי לשים קצוץ על ההורים?
זה לא עובד ככה.
הם (ההורים שלו) צריכים לבוא אל חורזת ולהתנהג בדחילו ורחימו כדי לתת לה את ההרגשה שהבת שלה היא הדבר הכי יקר שהם מצאו מעולם.
אני לא אומר שהם חייבים ליפול על הרצפה ולנשק לה את כפות הרגליים
אבל בכל זאת יהיה מאד נחמד מצידם אם הם יעלו את הנושא ויגידו שכוונתם רצינית והם הולכים לקראת חופה.
זה ייתן לחורזת תחושה טובה שהבת שלה בידיים טובות.

 

[דיברגנט חדש]

כאן לא מדובר ב"משחקי כבוד", אלא הכבוד בעצמו.
זאת הבת שלה.
כאילו מה?
כל גבר שירצה אותה יקח מבלי לשים קצוץ על ההורים?
זה לא עובד ככה.
הם (ההורים שלו) צריכים לבוא אל חורזת ולהתנהג בדחילו ורחימו כדי לתת לה את ההרגשה שהבת שלה היא הדבר הכי יקר שהם מצאו מעולם.
אני לא אומר שהם חייבים ליפול על הרצפה ולנשק לה את כפות הרגליים

מה הקשר למי בא אל מי?
נהפוך הוא, המזמין טורח, מבשל ורוצה שהכל יהיה מושלם ואילו האורח רק בא לסעוד ולהנות, אז ישכאן הר של כבוד לחורזת.

אבל בכל זאת יהיה מאד נחמד מצידם אם הם יעלו את הנושא ויגידו שכוונתם רצינית והם הולכים לקראת חופה.

אין לי מושג, אולי הם הולכים להגיד את זה, אחרת למה הזמינו? אלא אם כן, הם מעט זמן ביחד, הכוונות רציניות אך זה עוד מוקדם להצהיר על כך בריש גלי.

זה ייתן לחורזת תחושה טובה שהבת שלה בידיים טובות.

עצם ההזמנה, מראה שהבת שלה בידיים טובות ויש רצון שההורים יכירו אחד את השני.

 

[טלה נעים]

וויכוח עם הבת שלי.
ההורים של החבר שלה הזמינו אותנו לארוחת שבת.
לטענתי אין סיבה לקבל את ההזמנה, הם לא מאורסים, ובפעם הראשונה אנחנו צריכים להזמין אותם, היא טוענת שאני פרמיטיבית.
מה דעתכם?

אמא של הפרמטיביות. תתקדמי חורזת

 

[Gu987]

וויכוח עם הבת שלי.
ההורים של החבר שלה הזמינו אותנו לארוחת שבת.
לטענתי אין סיבה לקבל את ההזמנה, הם לא מאורסים, ובפעם הראשונה אנחנו צריכים להזמין אותם, היא טוענת שאני פרמיטיבית.
מה דעתכם?

חסרים פרטי רקע. אולי שאר החברים כן מכירים.
אבל בתור אדם חילוני, אין חשיבות למי מזמין ראשון. האם מאורסים או לא. האם הגבר או האישה.
לפיכך אם זה היה קורה אצלי במשפחה כמובן שהייתי הולך, ומביא בקבוק יין.
אבל כאמור, אולי אצלכם יש מנהגים אחרים. השאלה אם אצל משפחת החבר גם מודעים למנהגים הקיימים אצלכם.

 

[צביה.ש]

וויכוח עם הבת שלי.
ההורים של החבר שלה הזמינו אותנו לארוחת שבת.
לטענתי אין סיבה לקבל את ההזמנה, הם לא מאורסים, ובפעם הראשונה אנחנו צריכים להזמין אותם, היא טוענת שאני פרמיטיבית.
מה דעתכם?

גם אנחנו הלכנו למשפחה של החברה של הבן שלי לפני שהם הגיעו אלינו לביקור...
הזמנו אותם אנחנו שבועיים אחרי.
גם הבן שלי והחברה לא מאורסים ורק בחול המועד של פסח התחילו לגור יחד בדירה שכורה...
לא צריך לקחת את זה רשמי מידי, צריך לזרום לפי הרגע ולראות מה יהיה.

 

[אבי בן 1231]

וויכוח עם הבת שלי.
ההורים של החבר שלה הזמינו אותנו לארוחת שבת.
לטענתי אין סיבה לקבל את ההזמנה, הם לא מאורסים, ובפעם הראשונה אנחנו צריכים להזמין אותם, היא טוענת שאני פרמיטיבית.
מה דעתכם?

לא אגיד שאת פרימיטיבית אך אולי מקובעת!!!

 

[ריקי זו אני]

וויכוח עם הבת שלי.
ההורים של החבר שלה הזמינו אותנו לארוחת שבת.
לטענתי אין סיבה לקבל את ההזמנה, הם לא מאורסים, ובפעם הראשונה אנחנו צריכים להזמין אותם, היא טוענת שאני פרמיטיבית.
מה דעתכם?

דעתי היא כזו...
אני לו נקלעתי לסיטואציה כזו... הייתי מודיעה לבתי שיש
מנהגים שאנחנו נשמור עליהם מתוך רצון שלנו לשמור עליהם...
כי אנחנו רוצים להתרגש כשהבת שלנו (ברור שגם לגבי בנים) מתחילה תהליך כ"כ משמעותי בחיים שלה
ושלנו.
נורא קל לזרוק הכל מאחור... והי מה זה חשוב אם תפגשי את אמא שלו או לא???

אז כמי שלא חוותה את ההתרגשיות האלה... רק כאמא אני בעד המסורת...
לגמרי.

 

[raya]

קראתי את כל מה שנכתב כאן. אני מתפלאת, לא ידעתי שיש נוהג כזה או אחר - מי מזמין ראשון.
לא רואה בהזמנה הצהרת כוונות כל שהיא, אולי רצון להכיר את ההורים של הצד השני.
לדעתי - אם זה היה קורה אצלי, לא הייתי מתחבטת בשאלה, נענית להזמנה.
שבת שלום!
רעיה
נ.ב. זרעי החוטמית ששלחתי נבטו?

 

[סבא של כיפה אדומה]

- אם זה היה קורה אצלי, לא הייתי מתחבטת בשאלה, נענית להזמנה.

יש בתשובה הזאת שלך סוג של התנשאות.
מה זאת אומרת, "אם זה היה קורה אצלי"?
כאילו מה?
את יותר חכמה?
את יותר אינטליגנטית?
את בטח גם יותר משכילה.
רבש"ע, מתי סוף סוף תפסיקו להתנשא עלינו ולחשוב שאתם החזות של הכל?
מתי תבינו שיש מושג כזה שנקרא "מנטליות"?
מתי סוף סוף תבינו שהמנטליות של יוצאי ארצות המזרח היא אינה המנטליות של יוצאי אירופה?
כשתתחילו לכבד את המנטליות שלנו אז אולי נוכל סוף סוף להתחיל "לדבר".
רק לפני יום חבר שלך פה ממש בפורום המכובד הזה כינה אותנו, "נמוכי מצח".
אם הוא חושב שזה מעליב אותנו, אז כדאי שיחשוב שוב.
זה לא מעליב אותנו זה רק משקף את הנפש השחורה הטמונה בתוך תוכו בפנים.
בקשר לזרעים...
אין לי מושג מה קורה עם זרעי החוטמית, אבל זרעי השנאה והפילוג כבר נבטו לצערי לפני הרבה זמן.

 

[מ ש ה 53]

יש בתשובה הזאת שלך סוג של התנשאות.
מה זאת אומרת, "אם זה היה קורה אצלי"?
כאילו מה?
את יותר חכמה?
את יותר אינטליגנטית?
את בטח גם יותר משכילה.
רבש"ע, מתי סוף סוף תפסיקו להתנשא עלינו ולחשוב שאתם החזות של הכל?
מתי תבינו שיש מושג כזה שנקרא "מנטליות"?
מתי סוף סוף תבינו שהמנטליות של יוצאי ארצות המזרח היא אינה המנטליות של יוצאי אירופה?
כשתתחילו לכבד את המנטליות שלנו אז אולי נוכל סוף סוף להתחיל "לדבר".
רק לפני יום חבר שלך פה ממש בפורום המכובד הזה כינה אותנו, "נמוכי מצח".
אם הוא חושב שזה מעליב אותנו, אז כדאי שיחשוב שוב.
זה לא מעליב אותנו זה רק משקף את הנפש השחורה הטמונה בתוך תוכו בפנים.
בקשר לזרעים...
אין לי מושג מה קורה עם זרעי החוטמית, אבל זרעי השנאה והפילוג כבר נבטו לצערי לפני הרבה זמן.

היות שאני גם מרשה לעצמי להגיב, אולי תמצא לך כעת עילה לנגח גם אותי על שאני מתנשא (כולי תקווה שלא).
כי בחיאת: למה לדעתך משפט כמו "אם זה היה קורה אצלי" נראה בהכרח כהתנשאות? אצלי= כמי שאני, ללא קשר להשכלתי ו/או למעמדי.
אני במקומך הייתי (אולי) תוהה, האם רעיה כבר חיתנה בן או בת, וכיצד היא כהורה נהגה ב"אירוח הראשון" בו אירחה או התארחה.
אבל בוא ונלך אחרת.
היו לי חברות בעבר, גם כאשר הוריי היו בחיים ולחברות הללו לא נישאתי.
במקרה אחד, הורי אחת החברות "עברו" אצלנו כשאספו אותי לבילוי איתם, אף כי הוריי לא "הקדימו" וביקרו אצלם.
ישבו. אכלו ארוחה קלה ונסענו. ולא היה אז שום דיבור על "קידומי עניינים", כי מה לעשות? לא היו לנו כוונות כלשהן "להתקדם".
ואנחנו? לבננו (אפשר לומר "היחיד") הייתה חברה. הוריה עשו איזה שיפוץ בבית ואז הייתה להם "עילה" להזמין אותנו.
אז באנו. ראינו. אכלנו, התקשקשנו וחזרנו הביתה.
וזה לא היה כדי לקדם שום עניין. אחרי זה היו עוד מספר מפגשים או מפגשונים, שגם הם לא "קידמו דבר".
כי מה? ה"ילדים" לא נפגשו לאורך תקופה של כ-5 שנים (ולא גרו כמעט שנה ביחד)?
מישהו בדק, מה הם עשו בחשכה או שמישהו הזהיר אותם שלא לעשות 'זה' ומאד להימנע 'מזה'?
חחחח
והאמן לי: איש לא הצטרך לבדוק. היו "צלילים" רמים שהעידו על כך, שהם לא הניחו תפילין ביחד.
אז כעת יש לו חברה אחרת, אלא שעדיין לא הגענו למצב בו הוריה או אנחנו יזמנו מפגש.
יגיע הרגע? נזרום. הן אם הוריה הקווקזים יקדימו ויזמינו, והן אם התימניה ובעלה האשכנזי יהיו הראשונים שיציעו זאת קודם.
ובכוונה הדגשתי מוצא, כדי להדגיש, שהכל כאן מתערבב.
ומה בנוגע לדתי, מסורתי, חילוני, מתבולל או כאלה?
לזה אין משמעות? והלוא כל המנהגים הללו הם נגזרי מסורת שכרוכה איכשהו גם במנהגים הדתיים.
אז היכן "הקצוות"?
עד כמה הדת חשובה ומשתלטת?
אשתי באה מבית דתי. ואני? היא הכירה אותי וידעה מהן דעותיי על בונה עולם ועל ההקפדות הנדרשות.
כשהיינו חברים, היא לא העזה להתניע את הרכב שלה מכניסת השבת עד צאתה, ולכן, בימי הקיץ הארוכים,
יצא לנו להיפגש רק בשעות המאוחרות של המוצ"שים.
ומה לאחר שנישאנו?
היא הייתה אישה עובדת, ששבה הביתה בשעות אחה"צ המאוחרות והיא הייתה זקוקה למנוחה לאחר יום העבודה והנסיעה בעטיה.
לכן, היא די נמנעה מלבקר את הוריה בימי החול.
אז היינו מגיעים "רק" בשבתות, בד"כ בשעות הצהריים. אביה היה מסתכל על שעונו ומעיר: "אצלך השבת יצאה מוקדם היום".
ואז, בליל הסדר, חיכינו שיתארגן לשנת הליל שלו, ואז לקחנו את הפקלאות והתקדמנו לרכב.
אבל הוא הפתיע, ונזכר שהוא זקוק לעוד סיבוב PP. הוא ראה אותנו יוצאים ואמר: "טוב נו. אבל אתם תחזרו מחר, כן"? ו"מחר" להזכירך זה יום החג. ובאנו.
ואם בביקורנו אצלם בחג השבועות הייתה להם תקלה במכון החליבה? (כן. הם רפתנים).
אמא שלה לא ניגשה אלי ושאלה, אם אוכל להעיף מבט ולנסות לתקן את הבעיה?
וניגשתי ובדקתי וגם תיקנתי. בחג. כי חליבה דרושה גם בחגים בשל סבל הבהמות, ונוחות החולב חשובה לא פחות, כי כך נמנע סבלה של החמות.
או שבשבת אחת, פגשתי את חמי ליד הבית שבנו בנה בחצרו (בן ממשיך).
הוא הסתובב עצבני ושאלתי לפשר הדבר.
הוא אמר לי, ש"אתמול" הוא ובנו ניסו להשחיל את כבל ההזנה הראשי של החשמל ונכשלו.
הבן נסע להורי אשתו והוא רוצה להפתיע אותו ולהראות לו שהכבל מושחל.
אני השבתי שלי אין בעיה לעשות זאת ואני גם משוכנע שאצליח, אבל א. "היום שבת". ב. לא אוכל לעשות זאת לבד ואם אעשה זאת, אזדקק לעזרתו.
אז הוא קרץ ואמר "יאללה". אז נכון. זה היה "מבצע קצר" של כ-5 דקות מאמץ, אבל אתה מבין... זה מה שנקרא "וחיית בה" ולא "והתענית בה".
אז אצלנו בבית מקפידים על שמירה על שימוש בכלים חלביים ובשריים, אבל אשתי לא מסתכלת עלי, אם בא לי לנשנש משהו חלבי לאחר ארוחה בשרית.
והבן? כל עוד היה מתחת לגיל 20, הוא הקפיד יותר ממני. היום? עבר לו.
אז תתחיל לדבר על נסיגה מהרגלים, מנהגים, מסורת או דת? בסדר.
רק אל תתחיל לראות בכך התנשאות. בחיאת. כי מה? אתה בעצמך שומר על הדת? (ואני לא חוקר. זה לא עסקי).
אבל אם לא? אז מה כל כך חשוב לך ה"מנהג המזרחי" הזה כפי שהגדרת אותו?
האם דווקא הקפדה על המנהג הזה תהיה הדבר היחיד שיעשה את הבן או הבת שלך מאושרים יותר?
אני בטוח שלא.

 

[מ ש ה 53]

יש בתשובה הזאת שלך סוג של התנשאות.
מה זאת אומרת, "אם זה היה קורה אצלי"?
כאילו מה?
את יותר חכמה?
את יותר אינטליגנטית?
את בטח גם יותר משכילה.
רבש"ע, מתי סוף סוף תפסיקו להתנשא עלינו ולחשוב שאתם החזות של הכל?
מתי תבינו שיש מושג כזה שנקרא "מנטליות"?
מתי סוף סוף תבינו שהמנטליות של יוצאי ארצות המזרח היא אינה המנטליות של יוצאי אירופה?
כשתתחילו לכבד את המנטליות שלנו אז אולי נוכל סוף סוף להתחיל "לדבר".
רק לפני יום חבר שלך פה ממש בפורום המכובד הזה כינה אותנו, "נמוכי מצח".
אם הוא חושב שזה מעליב אותנו, אז כדאי שיחשוב שוב.
זה לא מעליב אותנו זה רק משקף את הנפש השחורה הטמונה בתוך תוכו בפנים.
בקשר לזרעים...
אין לי מושג מה קורה עם זרעי החוטמית, אבל זרעי השנאה והפילוג כבר נבטו לצערי לפני הרבה זמן.

אה.. ואגב, הנה. אני רואה שאתה כתבת את תגובתך הבוקר. ביום שבת. כי היה חשוב לך להגיב ואגב כך "לחלל שבת".
כלומר: אינך "כזה דתי". וזה בסדר גמור. איני מנסה חלילה להביע דעה נגד זה.
אבל מה?
דווקא ההקפדה על המנהג הזה הוא הדבר ש"יציל" אותך (וממה)?

ואגב, לא ראיתי את התגובה שציינה דבר מה על "נמוכות המצח" של קבוצת אנשים זו או אחרת.
אבל כן, אם מישהו כתב דבר שכזה, ראוי לציין שזוהי תגובה לגופו של אדם (או קבוצת בני אדם) וזה לא לעניין.
אבל עזוב את דעתי. אני הרי הוגדרתי כבר כרודן חסר מעצורים. דעתי בעניין אינה נחשבת כי אני גם 0מולן = מתבולל פוטנציאלי רחמנא לצלן.
אז הכל טוב. שבת שלום!

 

[סבא של כיפה אדומה]

אה.. ואגב, הנה. אני רואה שאתה כתבת את תגובתך הבוקר. ביום שבת. כי היה חשוב לך להגיב ואגב כך "לחלל שבת".
כלומר: אינך "כזה דתי". וזה בסדר גמור. איני מנסה חלילה להביע דעה נגד זה.
אבל מה?
דווקא ההקפדה על המנהג הזה הוא הדבר ש"יציל" אותך (וממה)?

ואגב, לא ראיתי את התגובה שציינה דבר מה על "נמוכות המצח" של קבוצת אנשים זו או אחרת.
אבל כן, אם מישהו כתב דבר שכזה, ראוי לציין שזוהי תגובה לגופו של אדם (או קבוצת בני אדם) וזה לא לעניין.
אבל עזוב את דעתי. אני הרי הוגדרתי כבר כרודן חסר מעצורים. דעתי בעניין אינה נחשבת כי אני גם 0מולן = מתבולל פוטנציאלי רחמנא לצלן.
אז הכל טוב. שבת שלום!

משה, אני עדיין לא חזרתי בתשובה.
זה שאני מניח תפילין זה על דעתי כי זה עושה לי טוב.
יש אנשים שהורגים ג'וקים וזה גם עושה להם טוב.
ויש אנשים שהולכים לצד ומאוננים וגם זה עושה להם טוב.
כל אחד בוחר את מה שטוב לו.
אני לא מבין את הפנקסנות הזאת שלך.
"אתה כותב בשבת אתה מחלל שבת".
זה לא צריך לעניין אף אחד מה אני עושה או לא עושה בשבת.
ולעניין השני, חורזת ביקשה מאיתנו חוות דעת מה היא אמורה לעשות עם הבת שלה?
היא לא ביקשה לדעת מה אתה היית עושה במקרה כזה
וכאן ציפיתי מכל אחד ואחד כולל האשכנזים אבל בעיקר אשכנזים הנשואים לתימניות שיבינו שיש כאן נושא רגיש
שיש להתחשב בו בשל המנטליות המזרחית שאליו אני ואני מניח גם חורזת גדלנו איתה ואת זה לא מצאתי לא אצל הגברת רעיה ולא אצלך לאורך כל המגילה הארוכה שכתבת.
אז בבקשה, אל תנסו להטיף לנו מוסר כל פעם שמבקשים מכם חוות דעת ובעיקר לא כשמעמידים אתכם במקומכם.

 

[מ ש ה 53]

משה, אני עדיין לא חזרתי בתשובה.
זה שאני מניח תפילין זה על דעתי כי זה עושה לי טוב.
יש אנשים שהורגים ג'וקים וזה גם עושה להם טוב.
ויש אנשים שהולכים לצד ומאוננים וגם זה עושה להם טוב.
כל אחד בוחר את מה שטוב לו.
אני לא מבין את הפנקסנות הזאת שלך.
"אתה כותב בשבת אתה מחלל שבת".
זה לא צריך לעניין אף אחד מה אני עושה או לא עושה בשבת.
ולעניין השני, חורזת ביקשה מאיתנו חוות דעת מה היא אמורה לעשות עם הבת שלה?
היא לא ביקשה לדעת מה אתה היית עושה במקרה כזה
וכאן ציפיתי מכל אחד ואחד כולל האשכנזים אבל בעיקר אשכנזים הנשואים לתימניות שיבינו שיש כאן נושא רגיש
שיש להתחשב בו בשל המנטליות המזרחית שאליו אני ואני מניח גם חורזת גדלנו איתה ואת זה לא מצאתי לא אצל הגברת רעיה ולא אצלך לאורך כל המגילה הארוכה שכתבת.
אז בבקשה, אל תנסו להטיף לנו מוסר כל פעם שמבקשים מכם חוות דעת ובעיקר לא כשמעמידים אתכם במקומכם.

וואלה... אז למחוק את כל מה שכתבתי? (לעצמי אני יכול ורשאי).
אבל רגע.
לא אכפת לי שכן או לא חזרת בתשובה ו/או מה היה הרקע שלך לפני כן. הלוא יכולת גם להיות דתי במקורך גם מבלי לחזור בתשובה.
וזה שכתבת בשבת? זה הלוא מצויין כי רשום מתי נכתבה תגובתך. כידוע לך, זה לא אכפת לי, שהרי גם אני כותב בשבת.
פשוט נסיתי להראות לך, שאתה בעצמך לא ממש מקפיד על עקרונות הדת (וזו זכותך המלאה), ולכן, אני "קצת" תוהה, למה דווקא הקטע של המפגש ההורי חשוב לך יותר.
אז מכיוון שכולנו כאן באנו ממוצאים שונים ומרקעים שונים,
וגם אם מוצאנו דומה, לא מחייב הדבר שכולנו נקפיד בדיוק באותה מידה על העקרונות.
לכן, זכותה של החורזת לפעול על פי מצפונה ודעותיה, וזכות כל אחד מאיתנו כן לומר מה דעתו (חכמת ההמונים).
זה שציינתי כי אני נשוי לתימניה דווקא בא להדגיש, שלכל אחד מאיתנו עקרונות שונים ואולי גם יחס שונה למסורת שכן או לא מלווה אותנו.
אז לדעתי, לא העמדת אותי "בשום מקום" ובטח שלא 'במקומי', כי את מקומי כבשתי זה מכבר.

אז אם חורזת שאלה, הרי שזכות כל אחד להשיב הן מתוך התבוננות בנקודת עמדתו שלו, והן מתוך מתן כבוד (ויש כבוד) לעמדתה שלה.
שהרי אילו הייתה נחושה בעמדתה, היא בכלל לא הייתה שואלת. היא פשוט הייתה פועלת כדרכה ובנאמנות לאמונתה מבלי שתרצה בכלל לשתף אותנו בכך. אבל עובדה ששאלה.

 

[משתפרת1]

וואלה... אז למחוק את כל מה שכתבתי? (לעצמי אני יכול ורשאי).
אבל רגע.
לא אכפת לי שכן או לא חזרת בתשובה ו/או מה היה הרקע שלך לפני כן. הלוא יכולת גם להיות דתי במקורך גם מבלי לחזור בתשובה.
וזה שכתבת בשבת? זה הלוא מצויין כי רשום מתי נכתבה תגובתך. כידוע לך, זה לא אכפת לי, שהרי גם אני כותב בשבת.
פשוט נסיתי להראות לך, שאתה בעצמך לא ממש מקפיד על עקרונות הדת (וזו זכותך המלאה), ולכן, אני "קצת" תוהה, למה דווקא הקטע של המפגש ההורי חשוב לך יותר.
אז מכיוון שכולנו כאן באנו ממוצאים שונים ומרקעים שונים,
וגם אם מוצאנו דומה, לא מחייב הדבר שכולנו נקפיד בדיוק באותה מידה על העקרונות.
לכן, זכותה של החורזת לפעול על פי מצפונה ודעותיה, וזכות כל אחד מאיתנו כן לומר מה דעתו (חכמת ההמונים).
זה שציינתי כי אני נשוי לתימניה דווקא בא להדגיש, שלכל אחד מאיתנו עקרונות שונים ואולי גם יחס שונה למסורת שכן או לא מלווה אותנו.
אז לדעתי, לא העמדת אותי "בשום מקום" ובטח שלא 'במקומי', כי את מקומי כבשתי זה מכבר.

אז אם חורזת שאלה, הרי שזכות כל אחד להשיב הן מתוך התבוננות בנקודת עמדתו שלו, והן מתוך מתן כבוד (ויש כבוד) לעמדתה שלה.
שהרי אילו הייתה נחושה בעמדתה, היא בכלל לא הייתה שואלת. היא פשוט הייתה פועלת כדרכה ובנאמנות לאמונתה מבלי שתרצה בכלל לשתף אותנו בכך. אבל עובדה ששאלה.

הענין הזה של איזה הורים מזמינים ואיזה מוזמנים לאיזה בית לראשונה איננו ענין דתי. הוא לא שייך לתפילין, כשרות או שמירת שבת. זה ענין של מסורת, לאו דווקא דת.
אני חילונית ממשפחה חילונית למהדרין. כך נהגנו לפני שאחי נישא לגיסתי, כך לפני שאני נישאתי, כך גם לפני שהבת שלנו התחתנה.

 

[Gu987]

הענין הזה של איזה הורים מזמינים ואיזה מוזמנים לאיזה בית לראשונה איננו ענין דתי. הוא לא שייך לתפילין, כשרות או שמירת שבת. זה ענין של מסורת, לאו דווקא דת.
אני חילונית ממשפחה חילונית למהדרין. כך נהגנו לפני שאחי נישא לגיסתי, כך לפני שאני נישאתי, כך גם לפני שהבת שלנו התחתנה.

השאלה לאיזה זרם חילוני את שייכת.
אני למשל שייך לזרם אורי זוהר, עד שהוא החליט לנטוש את צאן מרעיתו.

 

[שחר 676]

השאלה לאיזה זרם חילוני את שייכת.
אני למשל שייך לזרם אורי זוהר, עד שהוא החליט לנטוש את צאן מרעיתו.

שמעתי פעם דעה אשר גרסה כי אורי זוהר היה כל כך קיצוני עד שמאס בעצמו....ואלמלא החליף קיצוניות אחת בשניה לא היה שורד.

 

[דיברגנט חדש]

שמעתי פעם דעה אשר גרסה כי אורי זוהר היה כל כך קיצוני עד שמאס בעצמו....ואלמלא החליף קיצוניות אחת בשניה לא היה שורד.

אורי זוהר החליף קיצוניות בכדי להיגמל מהסמים שהוא היה מכור אליהם, זה מה שהציל את חייו.
אגב, במהלך השנים התמתן בקיצוניות הדתית שלו.