אוריאל מעוז
New member
דעה....
בימים אלו, כאשר מדברים על כן או לא חזרה לגבולות 67 ו"חזרה לעצמנו" וחלוקת ירושלים, עלה בזיכרוני סיפור ישן על משפט שלמה ושתי הנשים אשר כל אחת מהן טענה כי הילד החי הוא בנה. שלמה שמע ואז ציווה : גזרו את הילד לשניים! אחת הנשים אמרה: כן, חיתכו אותו, חילקו אותו לשניים. אילו השניה, אמו של הילד צעקה מכל הלב: לא, אל תחתכו את הילד, השאירו אותו חי, תנו לה את הילד בשלמותו. " גזרו, חתכו, חלקו את ירושלים, שני בירות לשני עמים" אומר העם האחד. " ירושלים מאוחדת, ירושלים אחת, חיה, נושמת, לעד" אומר העם השני. במשפט שלמה האם האמיתית הייתה מוכנה לוותר על בנה על מנת שיישאר שלם ובעיקר בחיים. אז, האם אנו צריכים לתת את כל ירושלים לפלסטינים על מנת שירושלים תישאר שלמה ומאוחדת? בסיפור משפט שלמה, האישה רצתה לקחת את הילד לעצמה במקום הילד המת שלה ולגדלו, האם זה כך גם לגבי הפלסטינים? האומנם איבדו הם את בירתם ורוצים להחליפה בשלנו? קצת היסטוריה: הפלסטינים של היום טוענים ללא כל הוכחות, שהם צאצאיהם של הפלשתים בעלי זכויות היסטוריות על הארץ הזאת ובירתה ירושלים. לפי שיטה זו הם אינם בני ישמעאל אלא מעם זר שהגיע מן הים לכבוש את הארץ הזאת... אבל בכל מקרה, דוד המלך ולא מלך פלשתי היה זה אשר העביר את עיר בירתו מחברון (העיר הראשונה בקדושתה לעם ישראל) לירושלים (העיר השניה בקדושתה לעם ישראל) לפני 3000 שנה. ואם צריך להזכיר, אחד מבני דוד, שלמה הוא זה שבנה את בית המקדש הראשון, במקום בו אברהם רצה להקריב את בנו יצחק לעולה, ובמקום בו חלם יעקב את חלומו בבורחו מעשו אחיו ובאותו מקום מאוחר יותר נבנה בית המקדש השני, ורק מאוחר יותר, הרבה הרבה זמן אחר כך נבנה מסגד אל-אקצה וכיפת הסלע. האינטרס היחסי של העולם הערבי כלפי ירושלים, התחיל במאה השביעית לספירה, עם המסורת על מסעותיו השמימיות של הנביא מוחמד. מסורת זו אשר אין לה זכר בקוראן, הנה חלק בלתי נפרד מהאמונה של המוסלמי המאמין. לא אתווכח על אמונה זו כמו שלא אתווכח עם נוצרי על אמונתו כי ישו קם לתחייה אך מודעת היטב לקיומה של אמונה זו. בכל אופן, על פי אמונה זו עלה מוחמד השמיימה מהסלע שבמרכז הר הבית, ועל פיה בנה עבד אל מליכ בנו של החליף עומר בשנת 691 לספירה את כיפת הסלע. זוהי עובדה ידועה לכל. אבל מה שידוע פחות זה שבשנת 716, אחד עשרה שנה לאחר בניית כיפת הסלע על ידי אל-מליכ, סולימן אחד מיורשיו של אל-מליכ החליט לבנות מאפס, עיר בירה ליד לוד בצומת דרכים מרכזית בימיו: רמלה. ( לא להתבלבל בין רמלה לרמאללה אשר בתרגום לעברית רם-אל או בית אל) מאוחר יותר בשלטון העבאסים עיר הבירה היא בגדד. בשלטון הפטימים הבירה היא קהיר וגם בשלטון הממלוקים. במשך 400 שנה של שלטון העותמנים עיר הבירה היא בגדד ועיר הבירה האזורית היא... ירושלים? לא! דמשק. ב1948 הירדנים כובשים בסערה את שומרון יהודה והעיר העתיקה של ירושלים. האם הם קובעים את עיר הבירה בירושלים? לא, מדינה עם יותר משני שלישים פלסטינים – מוסלמים ומאה אחוז מוסלמים, עיר בירתם היא עמאן! אז, ירושלים היא בירתם הנצחית של הפלסטינים, העם אשר מפנה את ישבנו לסלע של אברהם בתפילה לכיוון מכה? גזרו את הילד – חלקו את ירושלים אומרים הם, אם תמות – לא נורא יש לנו את מכה, מדינה, בגדד, קהיר, דמשק, עמאן... גזרו, חלקו, חתכו את ירושלים העיקר שלציונים היא לא תהיה שייכת ולא יהיו בציון. זהו בעצם ההבדל בין מה שקורה היום לבין הסיפור של משפט שלמה. לפלסטינים ולמוסלמים יש ילדים נוספים, בירות נוספות, מדינות נוספות, לנו אין! המצב כיום מזכיר ודומה לסיפור אחר מהתנ"ך על כבשת הרש (שמואל ב פרק יב): "שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד רש. לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת, ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו." לנו יש ארץ אחת וירושלים אחת, ירושלים עבור הפלסטינים מדובר בעוד כבשה להוסיף לעדר ערים פלסטיניות, ההיסטוריה הוכיחה כאשר המוסלמים שלטו על ירושלים, ירושלים לא עניינה אותם. הם מעונינים אך ורק לקחת את ירושלים ככבשת הרש. האם ניתן את ירושלים האחת והיחידה שלנו לחלוקה, לגזרה, עיר אשר אינה מופיעה אפילו לא פעם אחת בקוראן ואילו בתנ"ך מופיעה שש מאות שישים ותשע פעם? יש לזכור כי במשך אלפיים שנה כאשר יהודי קידש את אשתו אמר "הרי את מקודשת לי" ולאחר מכן אמר מתוך תהלים פרק קלז "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" ואין שום אומה זולת היהודים אשר מזכיר את בירתו בעת שמקדש את אשתו, האם נעביר אותה לידי זרים? ירושלים אני נשבע. אוריאל מעוז מנהל פורום רייקי בתפוז
בימים אלו, כאשר מדברים על כן או לא חזרה לגבולות 67 ו"חזרה לעצמנו" וחלוקת ירושלים, עלה בזיכרוני סיפור ישן על משפט שלמה ושתי הנשים אשר כל אחת מהן טענה כי הילד החי הוא בנה. שלמה שמע ואז ציווה : גזרו את הילד לשניים! אחת הנשים אמרה: כן, חיתכו אותו, חילקו אותו לשניים. אילו השניה, אמו של הילד צעקה מכל הלב: לא, אל תחתכו את הילד, השאירו אותו חי, תנו לה את הילד בשלמותו. " גזרו, חתכו, חלקו את ירושלים, שני בירות לשני עמים" אומר העם האחד. " ירושלים מאוחדת, ירושלים אחת, חיה, נושמת, לעד" אומר העם השני. במשפט שלמה האם האמיתית הייתה מוכנה לוותר על בנה על מנת שיישאר שלם ובעיקר בחיים. אז, האם אנו צריכים לתת את כל ירושלים לפלסטינים על מנת שירושלים תישאר שלמה ומאוחדת? בסיפור משפט שלמה, האישה רצתה לקחת את הילד לעצמה במקום הילד המת שלה ולגדלו, האם זה כך גם לגבי הפלסטינים? האומנם איבדו הם את בירתם ורוצים להחליפה בשלנו? קצת היסטוריה: הפלסטינים של היום טוענים ללא כל הוכחות, שהם צאצאיהם של הפלשתים בעלי זכויות היסטוריות על הארץ הזאת ובירתה ירושלים. לפי שיטה זו הם אינם בני ישמעאל אלא מעם זר שהגיע מן הים לכבוש את הארץ הזאת... אבל בכל מקרה, דוד המלך ולא מלך פלשתי היה זה אשר העביר את עיר בירתו מחברון (העיר הראשונה בקדושתה לעם ישראל) לירושלים (העיר השניה בקדושתה לעם ישראל) לפני 3000 שנה. ואם צריך להזכיר, אחד מבני דוד, שלמה הוא זה שבנה את בית המקדש הראשון, במקום בו אברהם רצה להקריב את בנו יצחק לעולה, ובמקום בו חלם יעקב את חלומו בבורחו מעשו אחיו ובאותו מקום מאוחר יותר נבנה בית המקדש השני, ורק מאוחר יותר, הרבה הרבה זמן אחר כך נבנה מסגד אל-אקצה וכיפת הסלע. האינטרס היחסי של העולם הערבי כלפי ירושלים, התחיל במאה השביעית לספירה, עם המסורת על מסעותיו השמימיות של הנביא מוחמד. מסורת זו אשר אין לה זכר בקוראן, הנה חלק בלתי נפרד מהאמונה של המוסלמי המאמין. לא אתווכח על אמונה זו כמו שלא אתווכח עם נוצרי על אמונתו כי ישו קם לתחייה אך מודעת היטב לקיומה של אמונה זו. בכל אופן, על פי אמונה זו עלה מוחמד השמיימה מהסלע שבמרכז הר הבית, ועל פיה בנה עבד אל מליכ בנו של החליף עומר בשנת 691 לספירה את כיפת הסלע. זוהי עובדה ידועה לכל. אבל מה שידוע פחות זה שבשנת 716, אחד עשרה שנה לאחר בניית כיפת הסלע על ידי אל-מליכ, סולימן אחד מיורשיו של אל-מליכ החליט לבנות מאפס, עיר בירה ליד לוד בצומת דרכים מרכזית בימיו: רמלה. ( לא להתבלבל בין רמלה לרמאללה אשר בתרגום לעברית רם-אל או בית אל) מאוחר יותר בשלטון העבאסים עיר הבירה היא בגדד. בשלטון הפטימים הבירה היא קהיר וגם בשלטון הממלוקים. במשך 400 שנה של שלטון העותמנים עיר הבירה היא בגדד ועיר הבירה האזורית היא... ירושלים? לא! דמשק. ב1948 הירדנים כובשים בסערה את שומרון יהודה והעיר העתיקה של ירושלים. האם הם קובעים את עיר הבירה בירושלים? לא, מדינה עם יותר משני שלישים פלסטינים – מוסלמים ומאה אחוז מוסלמים, עיר בירתם היא עמאן! אז, ירושלים היא בירתם הנצחית של הפלסטינים, העם אשר מפנה את ישבנו לסלע של אברהם בתפילה לכיוון מכה? גזרו את הילד – חלקו את ירושלים אומרים הם, אם תמות – לא נורא יש לנו את מכה, מדינה, בגדד, קהיר, דמשק, עמאן... גזרו, חלקו, חתכו את ירושלים העיקר שלציונים היא לא תהיה שייכת ולא יהיו בציון. זהו בעצם ההבדל בין מה שקורה היום לבין הסיפור של משפט שלמה. לפלסטינים ולמוסלמים יש ילדים נוספים, בירות נוספות, מדינות נוספות, לנו אין! המצב כיום מזכיר ודומה לסיפור אחר מהתנ"ך על כבשת הרש (שמואל ב פרק יב): "שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד רש. לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת, ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו." לנו יש ארץ אחת וירושלים אחת, ירושלים עבור הפלסטינים מדובר בעוד כבשה להוסיף לעדר ערים פלסטיניות, ההיסטוריה הוכיחה כאשר המוסלמים שלטו על ירושלים, ירושלים לא עניינה אותם. הם מעונינים אך ורק לקחת את ירושלים ככבשת הרש. האם ניתן את ירושלים האחת והיחידה שלנו לחלוקה, לגזרה, עיר אשר אינה מופיעה אפילו לא פעם אחת בקוראן ואילו בתנ"ך מופיעה שש מאות שישים ותשע פעם? יש לזכור כי במשך אלפיים שנה כאשר יהודי קידש את אשתו אמר "הרי את מקודשת לי" ולאחר מכן אמר מתוך תהלים פרק קלז "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" ואין שום אומה זולת היהודים אשר מזכיר את בירתו בעת שמקדש את אשתו, האם נעביר אותה לידי זרים? ירושלים אני נשבע. אוריאל מעוז מנהל פורום רייקי בתפוז