בזכות המיגרנה מאתמול-
יהיה לך את הסיפוק מלשמוע אותי מדברת שוב ומסבירה את עצמי מחדש
. הפעם ביותר רצינות תוך הדחקה מאומצת של הכינוי והחתימה שלך [באמת כדאי לך להחליף אותם אם את מצפה ליחס כלשהו ולא רק נהנית לשמוע את עצמך מדברת -נתעלם מהעובדה שזה נכתב-, בעיקר מנומס ולא מלווה בהרמת גבה לכל אורך התגובה]. לפי סדר חשיבות מבחינתי-
קרלי: אין לי יותר מדי מה להסביר כי האודישן של Alone מזמר בדיוק מצמרר בעד עצמו. כששומעים זמרת כמו קרלי וישר מבחינים בזה שהיא טכנית, בהתחלה זה מרשים בהתחשב בזה שיש דיוות מעטות מאוד שאפשר להגיד עליהן שהן טכניות מעולות, אחר כך זה נעשה בעיני אנשים מעוניינים כבר שגרתי ולא מיוחד. במיוחד כשיש אחרים שמשנים עיבודים ויוצרים כל מיני הפתעות שמושכות יותר תשומת לב אולי. אז בעיניי גם כשהיא מתחילה לצרוח, אני עדיין בשוק מהסולם שאליו היא מגיעה ומהיכולת שלה למצות שירים [את אומרת בצרחות, אני אומרת במתיחת הגבולות של השיר, לטובה או לרעה]. אחרי שאני יוצאת מהשוק, אני מנמיכה קצת ומחכה לאולפן, שלשם שינוי מלטש לה את הקול מהמובן הזה בצורה טובה לפעמים. מה גם שמבחינתי אין לה כל כך הרבה ביצועים בלייב שבהם היא צורחת בצורה מוגזמת ולא נעימה. אצלי זה מסתכם בThe Show Must Go On, Total Eclipse Of The Heart. מבחינה טכנית, קרלי מלכה במובנים שמייחדים אותה מאוד בתוכנית ולדעתי הקול של סאישה נופל בהשוואה אליה.
מייקל: רק בגלל עניין החשיבות, הוא סתם מלך והרגשתי צורך לציין את זה.
קוק: מסכימה עם עניין ההיסחפות העיוורת אחריו ומודה שזה גורם לי להתלהב ממנו הרבה פחות גם כשהוא מבצע הרבה יותר טוב מרוב המתמודדים לפחות ועושה משהו מרענן. אם שמים את זה בצד לרגע, קול טוב, מקוריות ואחלה שפתיים.
ארצ'ילוטה: קול טוב, הופעות משעממות [גם אחרי שינוי עיבוד], בחירת שירים לא מקורית וצפויה ואופי מלוקק שנשען על הצד הדביק בבני אדם ושוכח מאנשים כמוני.
פחח נגיד שסאישה: שוב, מבחינה טכנית היא היחידה שמתחרה בקרלי בתוכנית הזאת וזו המחמאה הכי גדולה שהיא הולכת לקבל ממני. הביצוע האחרון שלה היה רחוק מלהיות הכי טוב שלה ווקאלית, ההופעה והמשחק של מישהי אחרת עם א-י-ש-י-ו-ת שלא מלאה רק בהתנשאות טהורה הם אלה שעשו את הביצוע. באופן כללי, היא נוטה להיות מאוד משעממת וזה לא סותר את זה שהקול שלה טוב, היא הפסיקה להרשים אותי בבחירת השירים ובביצועים שלה אחרי האודישן המעולה שלה בהוליווד, והיא באמת התחילה לגרום לי לזלזל בה כשראיתי כמה ביטחון עצמי מפצה על החלל הריק של האישיות בתוך האפרו הענקי והלא יציב הזה. אין לי מה להוסיף, מבחינתי קרלי לוקחת אותה בכל החבילה [גם אם לקרלי אין יכולת מדהימה לרגש ולהפגין הרבה אופי בשירה שלה, זה לא משתווה לחוסר האישיות שקיים בסאישה]. וסאישה מקבלת לא מעט מחמאות מאז הביצוע לשיר Yesterday בכל שבוע, הייתי משייכת את המילה אנדרייטד רק לקרלי במקרה הזה. אפילו הייתי מגדירה אותה כעוד זמרת שחורה ממוצעת שלא הראתה שהיא טובה יותר מזה מאז האודישן שלה בהוליווד [אולי גם בגלל זה קרלי יותר מרשימה אותי בטכניות שלה].
ברוק: מן הסתם היא הזמרת הכי פחות טובה טכנית שנשארה בתחרות. מה שהבליט אותה היה היכולת לרגש וגם זה נגמר אצלי כמעט בהתחלה. מאז היא הגדירה מחדש את היכולת לרגש בתור שלב ביניים בין משבר רגשי מבויים להתמוטטות עצבים שהיא עוברת בכל תוכנית לאחרונה וגם לטעות מדי פעם ולעצור בדרמטיות, אבל אם זה מה שגורם לה לעמוד בשוק מהצד ולא להיות מסוגלת להגיד כלום כשהשופטים מדברים, אולי אני אמורה לראות את זה כיתרון לא מוערך מספיק.
