דעה אישית
בכלליות, יכול להיות נורא נחמד, להחליט לבד מתי אני אעופף בחלום או אם יהיה לי נמר שישוטט לי בסלון וכל היום ילקק אותי ויאהב אותי נורא יהיה נורא נחמד.
אבל אם מסתכלים מההיבט הפסיכולוגי, תפקיד החלומות הוא מן פורקן פסיכולוגי. בקצרה-הדברים שאנחנו לא מוכנים להתוודות בפני עצמנו, אנחנו בעצם מודים בהם בחלום, וככה פורקים מאיתנו את הדברים הרעים בנו, וביום כשאנחנו מתעוררים ה"התוודות" חוזרת למקום מחבואה. ברגע שמתקיים הדבר הנקרא חלומות צלולים, אנו שולטים בחלום, ואנו זוכרים אותו והפורקן הפסיכולודי אינו מתקיים. מה שיוצר לאחר זמן מסויים מצב של בן אדם עצבני יותר, שפחות נחמד לשהות במחיצתו.
זה יכול להיות נחמד מידי פעם, אבל כדאי לא להפוך את זה להרגל. תחשבו על זה
בכלליות, יכול להיות נורא נחמד, להחליט לבד מתי אני אעופף בחלום או אם יהיה לי נמר שישוטט לי בסלון וכל היום ילקק אותי ויאהב אותי נורא יהיה נורא נחמד.