נתחיל מהסוף..
לשיטתך:'רמטכ"ל אינטרסנט יכול לתפקד כרמטכ"ל מעולה אם רק ההצלחה במלחמה היא אינטרס אישי שלו... ' בהנחה שאתה צודק,זאת בדיוק הבעיה-מרגע שהוא מכר את המניות האינטרס להצלחה פוחת ולו משום הטעם הפשוט- אם ינצחו יווצר לו הפסד (מניעת רווח) בשיעור של אלפי/עשרות אלפי שקלים שכן הוא מכר את מניותיו, שכן במקרה של ניצחון הבורסה בדר"כ מעלה את שעריה. לעומת זאת יש לו אינטרס להפסיד,וכגודל ההפסד חוזק ירידת השערים,וכחוזק ירידת השערים גודל הרווח הנקי (מניעת הפסד) שמגיע לכיסו. כמובן שדברי מובאים בהקשר לטענה המובאת בדבריך לכך שרצוי שלרמטכ"ל יהיו אינטרסים אישיים,ואם כך הדבר הרי שהבעיה רק מתעצמת כפי שהסברתי, לדעתי אין זה רצוי שיהיו לו אינטרסים אישיים,אולם הדבר מצוי ועל כן יש לצמצם את הבעיה,של ניגוד העניינים,ככל שניתן. ולגבי ההתחלה-קשה לי להבין,מצד אחד אתה מתלונן שכולם מושחתים,מצד שני אתה דורש רמה מוסרית בסטנדרטים סבירים. ובכן,סטנדרט סביר ביותר,והוא הא' ב' של אמון המשקיעים בשוק ההון והא' ב' של כל המסחר בבורסה ובשוק ההון הוא: -תחרות שווה ובכלל זה אי שימוש במידע פנים -גילוי נאות לכל נגיעה אישית שיש לך בעסקה מסויימת שני הכללים הללו,מנסים למנוע בין השאר סיטואציות כמו: מנכ"ל של חברה ציבורית למכירת דילדואים,קונה מאשתו-בעלת חברה לייצור פלסטיקים בצבע שחור וקשיח,את כל הפלסטיקים הנצרכים לייצורם (של הדילדואים). דא עקא-המחיר בשוק של חצי מטר פלסטיק שחור וקשיח (בהנחה שחצי מטר מספיק) הוא 50 ש"ח.לעומת זאת אשתו מוכרת חצי מטר במאה ש"ח. מקרה שני-אתה מנכ"ל החברה הציבורית,ואחרי עיון בדוחו"ת השנתיים שהובאו אל ועדת המאזן של הדירקטוריון,התברר לך שהחברה הולכת לפשוט את הרגל. במהירות רבה מכרת את כל מניותיך,דבר שארך יום שלם,ולמחרת פרסמת הודעה לציבור כלהלן: עקב ירידה חדה בביקוש לדילדואים שחורים,ועליה חדה בשיעור העולים החדשים מאתיופיה,ללא קשר וללא התאמה,החברה עומדת בפני פשיטת רגל. לפי דבריך אם תהיה מנכ"ל החברה,אם לרגע נשאיל את הסיטואציה אותה כתבת בתגובתך,במקרה הראשון היית חותם על העסקה ושיילך כל הציבור להזדיין, ובמקרה שני היית נוהג גם כן כמו מנכ"ל החברה. לצערנו,החוק,ההגיון וטובת הכלל לא סבורים כמוך,ואת חמש שנותיך הקרובות,היית מבלה עם אבוקסיס שפרץ מנעולים ועם ליבוביץ' שפרץ מחשבים. אותו הדבר לגבי מידע הפנים שזרם אליך ושצדקת שאתה או אני היינו ככל הנראה מוכרים. בכן,למזלו של הציבור איננו עובדים במגזר הציבורי ואין לנו אחריות כלפי הציבור. הרמטכ"ל לעומת זאת,שהוא עובד ציבורי בכיר כמו המנכ"ל של החברה הציבורית,חייב לנהוג אחרת. זאת הדרישה המועטה ביותר,מכל בחינה שהיא-תועלת הציבור,מוסר והגינות,שאנחנו יכולים לדרוש מנבחרי ציבור או עם מי שמתעסק עם כספיו של הציבור. וזה עוד לפני שבכלל נגעתי בכל החובות האדירות שיש למגזר הציבורי,חובות ודרישות שנכתבו עליהן עשרות ספרים, שדורשים מהם יושר שקיפות והגינות ושלא תיווצר אפילו מראית עין שכן מדובר בכספו של הציבור. לסיום, כמו בשוק הפרטי וכמו לגבי שרים ועובדי-ציבור בכירים,גם הרמטכ"ל צריך לא להשתמש במידע פנימי וצריך להפקיד את תיק מניותיו אצל נאמן. ואם הוא גם יצליח לא להתקשר לנאמן לדווח לו מתי בדיוק תוקפים את אירן ושימכור מהר את הכל,הוא ממש ישמח אותי.
לשיטתך:'רמטכ"ל אינטרסנט יכול לתפקד כרמטכ"ל מעולה אם רק ההצלחה במלחמה היא אינטרס אישי שלו... ' בהנחה שאתה צודק,זאת בדיוק הבעיה-מרגע שהוא מכר את המניות האינטרס להצלחה פוחת ולו משום הטעם הפשוט- אם ינצחו יווצר לו הפסד (מניעת רווח) בשיעור של אלפי/עשרות אלפי שקלים שכן הוא מכר את מניותיו, שכן במקרה של ניצחון הבורסה בדר"כ מעלה את שעריה. לעומת זאת יש לו אינטרס להפסיד,וכגודל ההפסד חוזק ירידת השערים,וכחוזק ירידת השערים גודל הרווח הנקי (מניעת הפסד) שמגיע לכיסו. כמובן שדברי מובאים בהקשר לטענה המובאת בדבריך לכך שרצוי שלרמטכ"ל יהיו אינטרסים אישיים,ואם כך הדבר הרי שהבעיה רק מתעצמת כפי שהסברתי, לדעתי אין זה רצוי שיהיו לו אינטרסים אישיים,אולם הדבר מצוי ועל כן יש לצמצם את הבעיה,של ניגוד העניינים,ככל שניתן. ולגבי ההתחלה-קשה לי להבין,מצד אחד אתה מתלונן שכולם מושחתים,מצד שני אתה דורש רמה מוסרית בסטנדרטים סבירים. ובכן,סטנדרט סביר ביותר,והוא הא' ב' של אמון המשקיעים בשוק ההון והא' ב' של כל המסחר בבורסה ובשוק ההון הוא: -תחרות שווה ובכלל זה אי שימוש במידע פנים -גילוי נאות לכל נגיעה אישית שיש לך בעסקה מסויימת שני הכללים הללו,מנסים למנוע בין השאר סיטואציות כמו: מנכ"ל של חברה ציבורית למכירת דילדואים,קונה מאשתו-בעלת חברה לייצור פלסטיקים בצבע שחור וקשיח,את כל הפלסטיקים הנצרכים לייצורם (של הדילדואים). דא עקא-המחיר בשוק של חצי מטר פלסטיק שחור וקשיח (בהנחה שחצי מטר מספיק) הוא 50 ש"ח.לעומת זאת אשתו מוכרת חצי מטר במאה ש"ח. מקרה שני-אתה מנכ"ל החברה הציבורית,ואחרי עיון בדוחו"ת השנתיים שהובאו אל ועדת המאזן של הדירקטוריון,התברר לך שהחברה הולכת לפשוט את הרגל. במהירות רבה מכרת את כל מניותיך,דבר שארך יום שלם,ולמחרת פרסמת הודעה לציבור כלהלן: עקב ירידה חדה בביקוש לדילדואים שחורים,ועליה חדה בשיעור העולים החדשים מאתיופיה,ללא קשר וללא התאמה,החברה עומדת בפני פשיטת רגל. לפי דבריך אם תהיה מנכ"ל החברה,אם לרגע נשאיל את הסיטואציה אותה כתבת בתגובתך,במקרה הראשון היית חותם על העסקה ושיילך כל הציבור להזדיין, ובמקרה שני היית נוהג גם כן כמו מנכ"ל החברה. לצערנו,החוק,ההגיון וטובת הכלל לא סבורים כמוך,ואת חמש שנותיך הקרובות,היית מבלה עם אבוקסיס שפרץ מנעולים ועם ליבוביץ' שפרץ מחשבים. אותו הדבר לגבי מידע הפנים שזרם אליך ושצדקת שאתה או אני היינו ככל הנראה מוכרים. בכן,למזלו של הציבור איננו עובדים במגזר הציבורי ואין לנו אחריות כלפי הציבור. הרמטכ"ל לעומת זאת,שהוא עובד ציבורי בכיר כמו המנכ"ל של החברה הציבורית,חייב לנהוג אחרת. זאת הדרישה המועטה ביותר,מכל בחינה שהיא-תועלת הציבור,מוסר והגינות,שאנחנו יכולים לדרוש מנבחרי ציבור או עם מי שמתעסק עם כספיו של הציבור. וזה עוד לפני שבכלל נגעתי בכל החובות האדירות שיש למגזר הציבורי,חובות ודרישות שנכתבו עליהן עשרות ספרים, שדורשים מהם יושר שקיפות והגינות ושלא תיווצר אפילו מראית עין שכן מדובר בכספו של הציבור. לסיום, כמו בשוק הפרטי וכמו לגבי שרים ועובדי-ציבור בכירים,גם הרמטכ"ל צריך לא להשתמש במידע פנימי וצריך להפקיד את תיק מניותיו אצל נאמן. ואם הוא גם יצליח לא להתקשר לנאמן לדווח לו מתי בדיוק תוקפים את אירן ושימכור מהר את הכל,הוא ממש ישמח אותי.