דמות לא מוכרת......

[The DDM]

דמות לא מוכרת......

אממממם.... דמות לא מוכרת, מה דעתכם??? אני מתכוון למצב שבוא מתחיל קמפיין והשחקנים מקבלים דמיות שהם לא יצרו.... אני יפרט: בקרוב מאוד, אחרי תקופה ארוכה שלא שיחקנו, אני הולך להתחיל לשה"ם לקבוצה מאפס (דמויות חדשות, עלילה חדשה, שחקן אחד חדש והכל מהתחלה). אני עכשיו יושב וחושב על עלילה גדולה, סיפור אחד גדול שימשיך להתקיים בין כל ההרפתקאות ובמשך סשנים רבים ואחרי בערך חצי שעה של ישיבה וחשיבה כשאני בוהה בדף ריק ולא כותב כלום קפץ לי משהו לראש (אתם יודעים, הרעיון הכללי של היו היה חפץ!). והפעם חשבתי על איזה שהוא חפץ שהיה לדמויות.... חפץ חזק שנגנב מידיהם וככה אני יוצר את הדמות האהובה עלי (האיש הרע). אבל בשביל שדבר כזה יחזיק הרבה זמן זה חייב ליהיות חפץ ממש ממש חזק כמו משהו שגורם לך לעוף או משהו שמחזק אותך בצורה מפחידה (6+ לכח לדוגמא). אבל למה שלדמויות בדרגה ראשונה יהיה חפץ כזה מלחתחילה...

אז הדבר הראשון שעלה לי לראש זה ירושה... שני השחקנים* ירשו את החפץ האדיר הזה.... אבל למה ששניהם ירשו חפץ אחד... אמממם... הם אולי אחים כן, אחים!!! . בעיה !!! אם הם אחים צריך ליהיות בניהם קשר אז זה יוצר בעיה כי אני לא יכול להתחיל לכתוב כלום עד שאני לא ידע מה המקצוע של הדמויות....ואת זה אני ידע רק בתחילת הסשן הראשון וזה יהיה מאוחר מידי... אז אני צריך להחליט מה הם יהיו, נגיד שהם ראינג'ר ודרואיד שניהם חצי-אלפים (חצי בני-אדם). הם תאומים... מממממם.... ואמא שלהם (האלפית) מתה בזמן הלידה (נא לא להתלונן על חוסר מקוריות). אבא שלהם הוא ראינג'ר לשעבר שהיום עובד ביער בתור חוטב עצים (מקוריות! מקוריות! *BAKA!) וזה מסביר את המקצוע של הדמויות..... ולאב היה חפץ אדיר (ראה למעלה). האב מת והילדים שלו ירשו את החפץ........ עד כאן זה סיפור נחמד (

) אבל יש את הבעיה שהשחקנים יכולים ליהיות משהו אחר אז חשבתי על פשוט להגיד להם מה הם יהיו בלי לתת להם אפשרות בחירה ושיפתחו את הדמות שלהם איך שהם רוצים מהמידע הזה....(ושיזרקו קוביות לבד!). זה קצת לוקח מהם את הכח לבחור את הדמות שמתאימה להם והכי קל להם להתחבר אליה.... אבל זה לא רק עוזר לי בעלילה המחורבנת (

) כי הרי השחקן אמור להתחבר לכל דבר ושחקן טוב ידע איך להתחבר לכל דמות שהשה"ם שלו יתן לו... אז מה אתם חושבים על הרעיון של קבלת דמות מוכנה למשחק ארוך תווח ולא למשחק חד פעמי כמו בכנסים (ששם, ברוב המשחקים, השחקנים לא יוצרים דמות בגלל המחסור בזמן). ותחשבו על זה (מויאויאוי) בברכה The DarkDangoneMaster (I'm Back!) --------------------------------------------------------------------- *- אחר כך יצתרף שחקן שלישי בדרך משלו לתוך העלילה BAKA - המילה בקה פרושה אידיוט ביפנית --------------------------------------------------------------------- אני חייב להחליף חתימה... זה כבר יותר עתיק מהכינוי המוזר שלי....

 

[DDN]

ללללללללאאאאאאאא!!!!!!!!!../images/Emo18.gif

זו תהיה טעות. אני לא מבין למה אתה צריך לדעת את המקצוע שלהם כדי לחשוב. מה חשוב המקצוע? אל תמנע מהם את זכות הבחירה. שחקן טוב (לדעתי) קודם בונה את אופי הדמות ואז מתאים אותה למקצוע. אני לא יכול לדמיין אל רולנד ככהן לדוגמא. אתה לא צריך לדעת את המקצוע שלהם. זה ממש לא רלוונטי.

 

[סנדרין]

מסכימה ../images/Emo45.gif../images/Emo142.gif../images/Emo180.gif

 

[ננסק]

לא מסכים

זה תלוי בקבוצה. המנחה יכול לגשת לקבוצה שלו ולהגיד "הי, מה דעתכם על מערכה שמבוססת על כוהנים?" יש לו רעיון מגניב שמערב מרידה של אחד האלים בשאר הפנתיאון, אבל הוא לא יגיד את זה כי זה סוד שיתגלה בהמשך. בינתיים הוא רק מספר להם את הבסיס המשותף שהמערכה הזאת חייבת - שכולם יהיו כוהנים, לפחות למשך שלוש הדרגות הראשונות. כן, זה לוקח מהשחקן את יכולת הבחירה, אבל רק חלק ממנה (שה"מ הרי לא ידרוש ממנו שיהיה כוהן ניטרלי-טוב שלוקח רק קסמי ריפוי, נכון?), והשחקן גם מסכים לכך ובתמורה מקבל מערכה יותר ממוקדת, שקל לשה"מ שלו לסדר אותה לפי סיפור. מערכה שכוללת גמד גנב, חצי אלף דרואיד ושני ננסים אשליינים תהווה אתגר גדול בהרבה עבור השה"מ אם ירצה לעשותה לפי סיפור האל המורד שלו (כי הוא צריך שכל הדמויות יבינו הרבה בדת, ויתמודדו מול הרבה אל-מתים), ואולי הגיע הזמן להפסיק לחשוב על השחקנים, ולחשוב קצת על השה"מ. שה"מ לא מרוצה שווה מערכה מסורבלת *לכולם*. אפשרות הפוכה היא לבסס את המערכה על בחירת הדמויות. כל עוד הן יחסית קרובות אחת לשניה, אין עם זה בעיה (נגיד, אם כולן דמויות לוחמניות בעיקר, או שכולם גמדים). אין כאן בעיה, בגלל שאין שום סיבה ששה"מ ידע מהן הדמויות רק בפגישה הראשונה - DDM, אתה משה"מ לא נכון. האחריות שלך כמנחה מתחילה לפני הפגישה הראשונה, בפיקוח על הדמויות. אתה צריך לבנות את דמויות השחקנים ביחד איתם, לוודא שהן מתאימות למה שאתה רוצה (מותר לך לתת לפחות קווים מינימליים, מבלי שאף שחקן יפגע - מותר לדרוש שלא יהיו נטיות רשע בחבורה, למשל), וגם כדי לראות שלא רימו במהלך הבנייה שלהן. כך גם תדע מהן הדמויות שנכנסות למערכה שלך עוד לפני שהיא התחילה, ותוכל להכין אותה בהתאם. במשחקי תפקידים אין "לאאא!" או "כןןן!" מוחלטים, זה לקח מאוד חשוב שלקח הרבה זמן ללמוד. הקביעה היחידה לגבי כל החלטה שהיא, היא הסכמתה הכללית של החבורה שכך יקרה.

 

[The DDM]

אוקי... הפנמתי..... וזה מה שקרה:

קודם כל לא התכוונתי שהם יכינו את הדמיות לבד, אלא שהם יכינו אותם בזמן הסשן הראשון... אבל בכל מקרה, שאלתי את שני השחקנים מה הם רוצים ליהיות אחד אמר קוסם (טוב נו, אשף!) והשני אמר ברברי.... ועכשיו זה שבר לי את כל הרעיון כי רעיון של לוחם וקוסם אחים תאומים יתומים זה כבר קצת מוכר* (אני לא מאמין שאני מגיע לרמות כל-כך נמוחות של חוסר מקוריות). אז אני צריך לחשוב על דרך אחרת שיוצרת מצב ששני הדמויות יורשות חפץ. הדבר הראשון שעולה לראש הלא מקורי שלי זה שהם יסיגו את החפץ במהלך הסשן. אבל זה יוצר מצב לא הגיוני כי או שזה מוזר שיש חפץ כזה והוא לא מוגן במשהו רציני או שהוא מוגן במשהו רציני והדמויות לא יכולות להגיע אליו כי הם בדרגה ראשונה.... ואז הלך לי כל הרעיון של החפץ שנגנב מהדמויות.... אבל אני לא רוצה לוותר עליו כי לוקח לי הרבה זמן לחשוב על רעיון טוב (לא שהרעיון הזה הוא טוב במיוחד). אז אולי תיהיה דרך אחרת כמו........... (שניה אני חושב)....... כל אחד ירש חפץ שונה

...... לאאא

... זה קצת מוזר ששני דמויות במקרה ירשו חפץ אדיר ונדיר מאוד למציאה....אז מה אני יעשה

אני כבר מתחיל להזיע

. אולי אני פשוט יגיד להם: "כל אחד מתחיל עם חפץ קסום אחד, אין הגבלה, תבחרו מה שאתם רוצים! (אבל לא להגזים)". אני אולי בוטח בשחקנים שהם יכתבו בידיוק מה שאני רוצה אבל זה לא מסביר איך הם השיגו אותו "ותכתבו איך השגתם אותו" אמממם... "ולא להשתמש בירושה" !!! (סאמק, שהם ישברו את הראש!). לא, לא, לא, לא, לא, לא! זה הופך אותי לחרא של שה"ם, אני צריך לחשוב על הדברים האלו. אז מה אני עושה!!!!!!!!!!!!! אולי בהתחלה סחר אותם אדם זקן, קוסם רב עוצמה.... ליהיות שכירי חרב כדי שיהיה מי שיעשה את השמירה הלילית והוא יוכל לשון שנה נורמלית (מה אכפת לו, הוא מליונר). בסוף תוקף אותם משהוא והקוסם מת..... הם תופסים את הגופה שלו ובורחים ועליו הם מוצאים חפצים אדירים באוצמתם.... זו אחלה התחלה! וזה גם סוגר את הזמן שבוא השחקנים חושבים על: "איך הדמויות שלנו נפגשו וניהיו לחברים בכלל???" נדמה לי שאני ישתמש בזה! תודה! עזרתם לי מאוד! (אני ממש אוהב

את הפורום הזה!). אם למישהו יש הערות והוא חושב שהרעיון הוא לא משהו אז שיגיד!!! ובוקר טוב אנשים!!

(למה אני לא יכול לחשוב על דברים מקוריים אף פעם

) --------------------------------------------------------------------- *-למוזרים שבינינו שלא קראו או לא קישרו, אני מדבר על רומח הדרקון. ---------------------------------------------------------------------

 

[מירטל]

הסתבכת חמוד :

דבר ראשון - ברור שבונים ( ויותר חשוב, מגלגלים תכונות) בסשן הראשון, אחרת אתה עלול לקבל דמויות שכל התכונות שלהן הם מעל שש עשרה ("ככה יצא בקוביות"). דבר שני- איך שני אחים שגדלו ביחד הפכו לקוסם וברברי? עד כמה שזכור לי, ברברי זה לא לוחם, ברברי זה הבחור בתחתוני עור ששונא מכשפים ואני בספק אם הוא יסכים לרעיון של אח קוסם.

 

[The DDM]

אז זה מה שאמרתי!

בקשר לקוביות... זה בידיוק מה שאמרתי, שהשחקנים מגלגלים קוביות מול השה"ם... בסשן הראשון. ובקשר לאחים... זה שוב מה שאמרתי... שתיככנתי שהם יהיו אחים אבל הם אמרו שהם רוצים ליהיות, שחקן אחד קוסם ושחקן אחד ברברי... ואז הם לא יכולים ליהיות אחים כי זה נוגד...

 

[מירטל]

שאלה-

למה הוא מתעקש על ברברי ולא על סתם לוחם ( חוץ מגישת ה:" לברברי יש יותר פלוסים")?

 

[ketalar]

כמו כל ההודעות שלי, גם זו

הולכת להיות ארוכה נורא. אז קח לעצמך כוס קולה קרה, סדר קצת יותר טוב את הכיסא שעליו אתה יושב, ותתאזר בהרבה סבלנות. שאלת על ההערות שלי, ואתה הולך לקבל אותן, לטוב ולרע. אני מקווה שלטוב. איחוליי על חזרתך לעולם המשחק בכלל והשה"מות בפרט, ומזל טוב. איחוד מחדש של חבורה - ובמיוחד אם נכנסים שחקנים חדשים - הוא הזדמנות מצוינת לפתוח דף חדש. וגם לשנות קצת את הסגנון והכישורים שלהם התרגלנו. המטרה שלך היא לבנות עלילה ארוכת טווח, עבור קבוצה חדשה עם הרכב שחקנים שונה ממה שאתה רגיל אליו. העלילה אמורה להחזיק מספר רב של סשנים, ובעדיפות למספר הרפתקאות רצוף, בהנאה גדולה ככל האפשר. עד כאן נכון? אם כן, להלן ההערות שלי. היה היה חפץ אני מבין שזה רעיון שמאוד מוצא חן בעינייך, בתור בסיס לעלילה. אני גם מבין שאתה חושש שלא תצליח לחשוב על רעיון יותר טוב בזמן שעומד לרשותך. אבל דע לך שאחד מהמבחנים של שה"ם טוב הוא הנכונות לוותר על רעיון שנראה לו מוצלח, עבור רעיונות אחרים שעולים בדרך. ואני חושב שזה אחד מהרעיונות שעליך לוותר עליהם, עוד לפני שתממש אותם בתוך ההרפתקה. אני חושב שזו טעות לבסס עלילה ארוכת טווח על מרדף אחרי חפץ. תן לי לנסות לשכנע אותך : א. עוצמת החפץ - אתה מדבר על חפץ חזק כבסיס להרפתקה, אבל נותן דוגמה לחפצים שמוסיפים לכוח, או מקנים יכולת תעופה. אפילו אם אתה משחק די אנד די, בו הדמויות מתחילות מאוד חלשות, חפץ כזה יאבד מחשיבותו במהרה. למשל, הדמויות יגיעו לדרגה שמאפשרת להם לחקות את האפקט עם קסמים, או עם חפצים קסומים אחרים. או, אפילו, ישיגו מספיק כסף כדי לקנות חפץ דומה. ואז מה יניע את ההרפתקה הלאה? אם אתה מתכנן לבנות עלילה על חפץ (ושוב - אני מתנגד לכך, אבל בוא נניח לרגע...) - אתה צריך חפץ ממש ממש חזק. למשל, המפתח לשערי הגיהנום. או למשל - המפה למקום בו מוסתר מעיין הנעורים הנצחיים. אבל חכה רגע לפני שאתה מתלהב מהרעיונות האלה. ב. מה המטרה? - האם השחקנים אי פעם ימצאו את החפץ? אם לא, זה יהפוך למשחק מאוד מייגע עבורם. אם כן, אז מתי בדיוק? ובשביל מה? ומה אז? מה ימשוך את העלילה אחרי זה? מה הם אמורים לעשות עם החפץ, ברגע שמצאו אותו? מה שאני מנסה להגיד בשני הסעיפים האלה, זה שחפץ הוא אמצעי, ולא מטרה. ואמצעי זמני, אם אנחנו כבר משמיצים אותו. אם תבחר לבנות את העלילה שלך על המרדף אחרי החפץ, אתה צפוי לאופי הנחייה של "משיכה" - כלומר, אתה "מושך" את השחקנים לבצע דבר זה או אחר, באמצעות הבטחת פרס כלשהו (החפץ), או הימנעות מעונש כלשהו (סוף העולם). זה בסדר למפגש חד פעמי בסגנון כנסים, או אפילו לתחילת הסיפור הראשון במערכה הגדולה שלך, אבל זה לא יחזיק שחקנים מרותקים למשך מספר הרפתקאות. כדי להחזיק שחקנים מרותקים לזמן ארוך יותר, עליך לחשוב במונחים של מטרות, ולא אמצעים. ואם אפשר, מטרות שבאות מיוזמתו של השחקן. כך בונים הנחייה של "דחיפה" - השחקנים דוחפים את העלילה מיוזמתם, כדי להשיג מטרות שחשובות להם. מטרות חזקות וטובות ששחקנים בדרך כלל בונים כבסיס לדמויות שלהם הן רצון בנקמה, אמביציה מקצועית (אני רוצה להיות המלך של המחוז הזה! אני רוצה לנצח בקרב יחיד את מלך השדים! אני רוצה להמר על הנשמה שלי ולנצח! וכו'), וכמובן - אהבת אמת. השחקנים צריכים משהו לשאוף אליו. לא סביר שהם ישאפו להשיג חפץ אחד מסוים, ועוד חפץ שהשה"ם המציא עבורם - אלא אם זה משרת את המטרות שלהם! חפץ הוא רעיון לא רע, אבל שוב - זה אמצעי שלך (כשה"ם) לסייע לשחקנים להשיג את המטרות שלהם. זו לא מטרה בפני עצמה. למשל - חגורה אחת בעלת ערך רגשי (או כספי, או אפילו ערך קסום), היא לא סיבה מספיק חזקה כדי לצאת לחמש הרפתקאות רצופות. אבל מה אם הדמויות קיבלו בירושה מאביהן הריינג'ר האגדי (שמת באורח מסתורי) חגורה שמעלה את הכוח הפיזי של הלובש אותה לעוצמות על טבעיות? ואז איבדו אותה? ובלעדיה אין מצב שהם מנצחים בקרב יחיד את מלך השדים (שהרג את אבא שלהן)? אני מבטיח לך שעם מטרה כזו (נקמה בזה שהרג את אבא...כמה נדוש עוד אפשר להיות) - לא רק שהם יצאו להרפתקאה, הם יהפכו את העולם! אלא שגישה כזו דורשת עבודה צמודה מול השחקנים, בעת יצירת הדמות. ננסק כבר הדגיש עד כמה חשוב שתהיה מעורב בבניית הדמות, בהודעה שכתב עבורך. אחד התפקידים החשובים שלך כשה"ם בעת בניית דמויות השחקן זה לוודא שהשחקנים ממציאים מטרות חשובות ומעניינות עבור הדמויות שלהן. ואם הם מתעצלים, לבעוט להם בראש. אל תתפשר על פחות מזה - מטרות חשובות ומעניינות. כי מהמטרות של הדמויות (כלומר של השחקנים) אתה אמור לבנות את ההרפתקה שלך. אף אחד לא מצפה שתמציא לשחקנים שלך עלילה מרתקת בכוחות עצמך. איך אתה אמור לדעת מה מעניין אותם מספיק כדי לשחק שלוש הרפתקאות ומה לא? עלילה מעניינת דורשת שיתוף פעולה הדוק עם השחקנים - וגם זה כבר נאמר. רצוי שתשקול להקדיש מפגש נוסף לבניית דמויות והמצאת רקע ומטרות ברורים, בלי לשחק כלל. אבל אל תחשוב אפילו על תחילת משחק בלי שיהיו בידייך מטרות טובות מאוד שהמציא כל שחקן עבור הדמות שלו. אתה מתכנן שורה של הרפתקאות ועלילה משותפת? אתה צריך סיבה מאוד מאוד טובה לצאת להרפתקאות. אהבת אמת? אולי. נקמה? אולי. הרצון לכבוש את היקום? אולי. אבל חיפוש חפץ לא מצטייר בעיניי כסיבה מספיק חשובה לחרוש עולם ומלואו, להסתכן, או אפילו למות - במיוחד אם השחקנים עצמם לא כללו את החפץ במטרות שלהם. המשך (כמובן, מה חשבת?) יבוא.

 

[The DDM]

כנראה לא היה חכם לא לפרט לגמרי....

אבל הסיפור המכורי התחיל ככה: הדפסתי בטעות דף דמות (התכוונתי להדפיס רשימה של קסמים) ואז זרקתי קוביות לתכונות (כי היה לי משעמם) ואז זרקתי קוביות לנק"פ ואז זרקתי קוביות לכסף (ואז זרקתי עוד קצת קוביות בשביל הכייף). ואז קניתי ציוד ובחרתי קסמים (מכשף) ועשיתי עוד כמה דברים נחמדים. וכיבלתי דמות מוכנה.... ואז חשבתי לי: "מי יהיה הדב"ש המעניין הזה?" - אני יודע!!! אויב. הוא יהיה האויב המושבע של הקבוצה, הוא יהיה בדיוק בכח שלהם, ובדיוק בדרגה שלהם והם ישנאו אותו וינסו להרוג אותו.... אבל למה? אולי כי הוא לקח להם משהו? כן!! ואז בא החפץ! שהוא לקח להם! ואז קורה מצב שגם עם החפץ יהפוך למיותר וחסר משמעות עדיין ישאר להם האויב ששונא אותם והחפץ הוא רק משהו שאני משתמש בו כדי להתחיל עלילה ארוכה.. כשהמטרה היא לא החפץ אלא בנדם מסויים. (וכמובן שהוא יעשה עוד המון דברים נגדם ולהפך אחרי הרעיון של החפץ וזה רק התחלה!) ועכשיו, אחרי שתיקנתי את ההודעה שלי אני יהיה שמח, גם עם זה מתיש, שתכתוב הערות נוספות, KETALAR תודה מראש בברכה The DDM

 

[ketalar]

בשמחה.

אז יש לך דב"ש שמהווה אתגר עבור הדמויות העתידיות. אחלה. רק תזכור שגם דב"ש הוא אמצעי, ולא מטרה. וזה נכון לא רק לדב"שים. למעשה, כל האלמנטים שהמנחה מכניס לתוך המשחק שלו - חפצים, משימות, דב"שים, היתקלויות, חידות וכו' - הם אמצעים, ולא מטרות. וזאת יש לדעת - אמצעים לא מרתקים שחקנים לאורך זמן. אתה תופתע כמה מהר הם ישתעממו מדב"שים בנויים היטב, או מאוצרות נוצצים. הדבר היחיד שמחזיק את עניין השחקנים לאורך זמן זה המטרות של השחקנים. כך שאם אתה רוצה שלדב"ש שבנית תהיה משמעות עבור השחקנים שלך, אתה צריך לקשר אותו באופן חזק מאוד למטרות שהם - ואני מדגיש - הם - המציאו ברקע של הדמויות. לא למטרות שאתה ממציא עבורם. הערה - למען הגינות הדיון יש לומר שלא רק לשחקנים יש מטרות במשחק, אלא גם לשה"ם. המטרה של השה"ם היא להעביר לשחקנים את התמה של ההרפתקה - המסר שעומד מאחורי ההרפתקה. למשל - "עבודת צוות מעל הכל", "אהבה חזקה ממוות", וכו'. השה"ם מכניס את האלמנטים שהזכרתי כדי להעביר את התמה, או כדי לעזור לשחקנים לקדם את המטרות שלהם. השילוב בין התמה שמביא השה"ם לבין המטרות שממציאים השחקנים עבור הדמויות שלהם יוצר את העלילה. במצב האידאלי, התמה של המנחה והמטרות של השחקנים משתלבים. במציאות - זו משימה קשה. דמויות מוכנות במערכה ארוכה אני נגד. אני ממש נגד. מקובל מאוד להגיד ששחקן טוב יוכל להסתדר ואף לשחק היטב דמות שהוא לא בנה, או דמות ששונה ממה שהוא רגיל ואוהב לשחק. וזה נכון, אם כי דורש מאמץ. השאלה המתבקשת היא - בשביל מה להכריח את השחקן לעשות את זה? אז נכון, בכנסים זה קורה, בגלל מגבלות זמן ומאחר והמנחה לא מכיר את השחקנים שלו. לפעמים זה אפילו מרענן לשחק דמות שונה לחלוטין מהרגיל. אבל אתה מדבר על הרצת מערכה לטווח הארוך. מערכה כזו צריכה להתנהל במינימום מאמץ ואי נוחות מצד כל המעורבים. היא צריכה לזרום בצורה הכי חלקה שאפשר, וקשיי הסתגלות של שחקן לדמות זרה לא מסייעים בכלל. קרא שוב את ההודעה של ניהאו, בתחתית העץ. האם היית יוצא להליכה של חצי שעה עם נעליים שלא מתאימות לרגליים שלך? אולי. האם היית יוצא עם אותן נעליים להליכה של שמונים קילומטר? בהחלט לא. במערכה שאמורה להחזיק שחקנים מרותקים ומעוניינים למשך הרבה זמן, אתה חייב לאפשר להם לשחק את הדמויות שעליהן הם חלמו כל הזמן. כמו "בית החלומות" שלהם, רק עם דמויות. אלה הדמויות עימן הם יזדהו בצורה הטובה ביותר, ואלה הדמויות שמהן הם יפיקו את המשחק הכי זורם ונינוח. וכשאתה מדבר על דרך ארוכה - נוחות זה שיקול חשוב מאוד. גם אתה לא היית מעוניין להריץ ארבע הרפתקאות רצופות שלא אתה כתבת. אל תכריח את השחקנים שלך לעבור אתגר דומה. לגבי "דמות החלומות" של השחקנים. מיותר לציין שרק השחקן יודע מהי הדמות הכי מתאימה לו, נכון? המנחה לא יכול לנחש או לקבוע זאת עבורו. לכן רק השחקן הוא זה שיבנה את הדמות איתה יהיה לו הכי נוח. אתה תצטרך להתגמש, דבר הדורש ניסיון ועידון. מותר לך בהחלט להטיל ווטו על שאיפות של שחקן לגבי הדמות. שחקנים לפעמים באים עם יציאות מטורפות לחלוטין, ויש לרסן אותם. זה נוגע במיוחד לדמויות שברור לחלוטין שלא יסתדרו עם המערכה שאתה מתכנן, או עם הדמויות האחרות בחבורה. דמויות כאלה יש לחסל כשהן עוד בשלבי תכנון. אבל חוץ מזה, יש לאפשר לשחקנים יד חופשית ככל האפשר. משא ומתן הוגן הן מילות המפתח. אז קח את הזמן. אתה לא במשחק כנס, ואין מארגנים שיושבים לך על הראש ודורשים שתעמוד בדד ליין. מותר אפילו לייחד פגישה אישית של שחקן עם מנחה, עבור כל שחקן ושחקן, בה הם יוכלו לספר לך בדיוק איזה דמות כל אחד מהם היה רוצה. הם יוכלו לספר לך על הרקע, לגלגל איתך קוביות, ולשאול אותך בדיוק איך הדמות שלהם משתלבת במערכה שתכננת. אתה, מצידך, מוודא שהדמות לא עוברת על שני כללי היסוד שהזכרנו (התאמה למערכה והתאמה לחבורה). כמו כן תהיה לך הזדמנות לתחקר את השחקן על המטרות שהוא מציב לדמות שלו, על השאיפות והחלומות שלה. תוכל לפסול, לשנות ולאשר את כל אלה, והכי חשוב - לשלב אותם שניים או שלושה צעדים קדימה בעלילה שלך. (כבר דיברנו על חשיבות המטרות, בהודעה הזו וגם בקודמת). למשל - באותה פגישה בארבע עיניים השחקן מודיע לך שהוא רוצה לגלות את העיר העתיקה שממנה (כנראה) ברח השבט שלו לפני שש מאות שנה. יופי. אתה אומר לשחקן שזה מצוין בעינייך, ויושב לתכנן את: א. הדמויות של הכפריים שחיים בלי ידיעתם ליד העיר האבודה ב. מפת העיר עצמה על מלכודותיה ומפלצותיה ג. שלוש דרכים שבהן השחקנים יוכלו להגיע לעיר שקבורה מאה מטר מתחת לאדמה (ומשאיר להם מקום לחשוב על עוד ארבע דרכים) ד. חלק מהספר העתיק המונח על המזבח במרכז העיר, שמתגלה כיומן שכתב אחד מהאבות של הדמות של השחקן, שבו מסופר על הקוסם (היי... יש לך אחד כזה בסטוק, לא?) שהחריב את העיר ושעדיין חי עד היום הזה. ולא רק שהוא חי, המנוול משמש עכשיו כמורה הרוחני של אחת מהדמויות האחרות. וכן הלאה פיתוחים ופיתולים. בניית דמויות שחקן היא עבודת צוות. לא רק אתה עובד - אלא גם, ובעיקר, השחקנים. אתה צריך לראות בכך הזדמנות, בה השחקנים יכולים להגיד לך ישירות מה הם רוצים ומה ישמח אותם במשחק. חבל לוותר על הזדמנות כזו, אפילו בשביל רעיון עלילתי שמאוד מוצא חן בעינייך. המשך (אחרון, לא לדאוג) יבוא

 

[ketalar]

אחרון

במקרה שלך, יש בעיה מסוימת, כי השחקנים בנו שתי דמויות שלא יכולות להסתדר יחד בחבורה - ברברי וקוסם. אולי זה בגלל שהם לא תיאמו ביניהם את הדמויות מראש. אולי זה בגלל שלא אכפת להם. לא משנה. מה שבטוח זה שהם עברו על כלל היסוד של התאמה לחבורה. לא אתה הסתבכת (כמו שרמזו לך בהודעות קודמות) - הם הסתבכו. הם אלה שבנו דמויות לא הגיוניות, ועכשיו הם צריכים לאכול את מה שבישלו. הפתרון הוא פשוט. יש להושיב אותם לשיחה משותפת, בנוכחות כל השחקנים בחבורה, ולהסביר להם שהדמויות שהם בנו לא יכולות להסתדר יחד. ואז לבקש מהם לפתור את הבעיה. אולי אחד יסכים לוותר, ולחשוב על דמות אחרת שהוא ישמח לשחק. אולי שניהם יוותרו, וימציאו ביחד חבורה קצת יותר הגיונית. או שאף אחד מהם לא יסכים לוותר, אבל הם יוכלו לחשוב ביחד על פיתרון יפה, שאפילו נשמע הגיוני עבור עולם המערכה, ויסביר היטב למה הם דווקא כן יכולים להסתדר יחד. מי יודע? אולי תוכל להשתמש במה שהם יציעו בעלילה שלך? בכל מקרה היה גלוי, ואל תפחד לדון בבעיות עם השחקנים. זה המשחק שלהם לא פחות משזה המשחק שלך. מה שמביא אותי להערה האחרונה שלי אליך. גבולות אחריות המנחה שים לב למה שאתה אומר כאן : "(סאמק, שהם ישברו את הראש!)...לא, לא, לא, לא, לא, לא! זה הופך אותי לחרא של שה"ם, אני צריך לחשוב על הדברים האלו..." זו טעות. לא רק אתה צריך לחשוב ולהשקיע במשחק. השחקנים צריכים לחשוב ולהשקיע לא פחות. דמויות, למשל, צריכות להיות אחריות שלהם בלבד. גם האופן שבו החבורה נפגשה והתפתחה עד תחילת המשחק יכול בהחלט להיות באחריותם - שהם ימציאו את הרקע המשותף, ולא אתה! זה שאתה מחלק אחריות לשחקנים לא הופך אותך לשה"ם חרא. אם כבר - להיפך. זה הופך אותך לשה"ם בטוח בעצמו וליבראלי. שחקנים אוהבים להשתתף. בגלל זה הם שחקנים. שה"ם טוב ידע לנצל את זה. בכלל, יש מעט מאוד דברים שהופכים שה"ם לשה"ם מחורבן. פיזור סמכויות אינו אחד מהם. כשהתחלתי את דרכי כשה"ם פחדתי מאוד לטעות, או לפשל. הייתי בטוח לחלוטין שאני חייב להיות שה"ם מושלם, כל הזמן, ושכל האחריות חייבת להיות עלי. אחרי הכל, אני המנחה, לא? למדתי הרבה דברים מאז. למדתי שאפשר לחלק אחריות. למדתי שמותר לפשל ולטעות. מותר לחרב מערכות. מותר לצאת ממפגש בהרגשה לא טובה. אם יקרה לך שתטעה והשחקנים יעמידו אותך על טעותך (וזה יקרה, הרבה מאוד), הפיתרון מאוד פשוט. תגיד להם את הדבר הבא - "וואללה, נכון. אתם צודקים. באמת לא הייתי צריך להגיד את זה/זה היה יכול להיות פיתרון יותר טוב/לא ככה סיכמנו בסוף המפגש הקודם/וכו'." ואז תקן את הטעות, במידת האפשר, ויאללה, להמשיך לשחק. זהו. לא יותר, ולא פחות. אתה לא פוחד מלחלק אחריות? אתה לא פוחד להודות בטעויות? אתה לא פוחד ללמוד מהן ולנסות שנית? אז הכל יהיה בסדר. שיהיה לך ולשחקנים שלך בהצלחה במערכה (מערכה חדשה=הרמת כוסית!

), והרבה הרבה מפגשים מרתקים וכיפיים. ארז

 

[l o r e]

פתרון פשוט שיחסוך לך בלאגן

החפץ מחולק למס' חלקים, ולשתי הדמויות יש שני חלקים ממנו. אם אתה רוצה שהם יוכלו להפעיל אותו מהתחלה (דבר שעלול לפגוע באיזון המשחק) לחפץ יש רק שני חלקים. במידה ואתה מעוניין לשמור את החפץ לעתיד, החפץ בנוי ממס' חלקים רב יותר. בשלב הזה כבר יש לך את הסיפור של 'מדוע הדמויות ביחד', ואינך צריך להסתבך בסיפורים מוזרים.

 

[Nihau]

../images/Emo45.gif זה נשמע טוב

 

[סנדרין]

כל עוד מחליטים בשיתוף פעולה עם

הקבוצה, זה בסדר לחלוטין. עדיף על סיפור הזוי שאומר למה, לעזאזל הקוסמת האלפית וההוביט המרושע מסתובבים יחד. אבל שה"ם שבא לשחקן ו*אומר* לו את מי לשחק... לא מומלץ

.

 

[DDN]

יש לנו היסטוריה לא להסכים.

אבל בגדול, נדמה לי שאני מסכים עם מה שאמרת. למרות שלא זה המצב (ממה שנראה לי) כאן. חבורה שכולם בני אדם, אף אחד לא רשע, אין קוסמים (או לחילופין כולם מכשפים) זה אחלה. ששה"מ יבוא לשחקנים בתחילת המערכה ויאמר: ננסק - אתה משחק נוכל, דני - אתה פלאדין, ניהאו - את לוחם, בורן - אתה פייטן. זה פסול לדעתי. כשהשה"מ קובע לכולם וזה מתחיל בקו אחד לכולם - סבבה. לקבוע לכל שחקן מה הוא ישחק. . .. זה משאיר אותי עם פרצוף

כמובן שאני מסכים שבכל מקרה, זה לא צריך לחכות למפגש הראשוני. אולי במפגש הראשוני כולם יגלגלו קוביות ביחד, אבל משם, כל שחקן צריך לשבת מול המנחה ולתכנן את הדמות, ובמקביל - שהמנחה יראה איך זה משתלב. כשחקן, אין לי בעיה עם השה"מ יאמר "אתם יכולים לשחק מבחר דמויות מהXYZ", אבל ששה"מ יאמר לי אתה משחק "לוחם" כי יש לנו כבר קוסם וכהן. זה ימרמר אותי.

 

[אלברטין]

לאו דווקא

לי דווקא יש נסיון טוב עם דמויות מוכנות. לפחות פעם אחת, הכנתי דמויות מראש לקראת משחק בשיטה שלא היתה מוכרת לשחקנים (RUNEQUEST), מתוך מחשבה שבסשן הראשון הם ילמדו את החוקים ויכירו את העולם. לכל דמות חיברתי קווי אופי והיסטוריה שנראו לי מתאימים לטעמו של השחקן (ע"פ הבנתי). בסופו של דבר השחקנים העדיפו לשמור את הדמויות המוכנות, ולהמשיך איתן. אני חושב שבמיוחד לשחקנים מנוסים יכול להיות נחמד להכנס לתוך דמות שלא הם המציאו.

 

[מירטל]

מה נראה לך יותר מוזר -

שה"מ שבא ואומר : " אתה תשחק פייטן, אתה פלאדין, ואתה קוסם" או שה"מ שבא ואומר - אתם תשחקו שני אחים שאביהם הוא חוטב עצים ( הערה נבזית - חוטבי עצים הם אנשים עניים מאוד, שגרים בדרך כלל בשולי החברה), והשחקנים אומרים יופי! אחד ישחק ברברי ( דמות שבאה מאיזור לא מפותח בעליל ובזה לקסם) והשני ישחק קוסם ( דמות שמן הסתם למדה במקום מסודר במשך כמה שנים), ושניהם חופשיים עכשיו לשוטט, או לחלופין - אחים שמשחקים סייר וגנב, או גנב ופלדין? כמו שכבר ציינתי, בהרבה שיטות ( כולל מו"ד 3) אפשר לעבור מקצוע, אין שום מניעה שהדמות שלך שהתחילה בתור לוחם תהפוך במהלך ההרפתקאה לקוסם או כוהן, הדמויות שאיתן השחקנים יתחילו לשחק לא יהיו אותן דמויות אחרי כמה פגישות משחק.

 

[DDN]

תשובה

התשובה המנצ'קינית: אפשר לעבור מקצוע - נכון, אבל זה א. מוגבל ברשות השה"מ. ב. כשמכננים מטרה ומקצועות יוקרה, זה מעיק אם "תוקעים" מקצועות לא קשורים בדרך. התשובה הדמותית: כמו שאמרתי, כשאני בונה דמות, אני קודם חושב על האופי ואז מתאים את המקצוע הכי טוב עבורה. לא להיפך.

 

[מירטל]

רק האופי?

אתה מכיר את הבדיחה - מאנצקין זה אחד אתה אומר לו שאתה מריץ משחק בוונציה של המאה השש עשרה והוא שואל אם אפשר לשחק נינג'ה, קצת קשה לשחק דמות של נינג'ה בעולם פרה הסטורי או של ברברי בוונציה של המא השש עשרה, גם אם האופי שלהם מתאים מאוד. חוץ מזה, בבחירת מיקצוע מתערבים גם ובעיקר שיקולים חיצוניים של האם אני יכול לשלוח את הבן שלי למנזר/בית ספר לקסמים או שהוא ימשיך לשוטט ברחובות?