מזכיר קצת את התירוץ שהמציאו מכוני הסקרים, באיזו הזדמנות בה התברר שוב שתחזיותיהם שוות לת_ת. או אז הם המציאו שהתחזיות שלהם נכונות רק ליום בו נערכו. יעני 'אילו הבחירות היו נערכות היום', כל תחזיותיהם היו פוגעות 1-1, ב100%.
אחלה תירוץ ולו מהסיבה הפשוטה להחריד, שלעולם לא ניתן לבדוק את נכונות ואמינות הטענה הזאת כמובן

. אז המכונים יכולים לטעון, איש לא יכול לבדוק, וכך הם יוצאים נקיים, צדיקים ומקצועיים כביכול. אשרי המאמין.
אותו כנ"ל כאן. במשך 3 שנים צווח מחנה הרל"ב שאנחנו כבר לא דמוקרטיה, שהפכנו לדיקטטורה ושאר מרעין בישין. כמובן שמדובר בדברי הבל ובלע חסרי כל אחיזה בעולם האמת, העובדות והמציאות. כעבור מספר שנים, גם מחנה הרל"ב קלט שהציבור פחות מפגר ממה שהוא אהב לחשוב ושלא כל כך אוכלים את הלוקש הזה שהוא המציא. מה עושים עכשיו? ואללה רעיון, מעכשיו נטען שהכל נכון, כלומר אנחנו כבר לא דמוקרטיה והפכנו לדיקטטורה והכל, אבל נראה את זה רק בעוד 5 שנים מהיום.
בחייאת רל"בניקים יקרים, לא יעיל יותר פשוט לזרום עם האמת והמציאות ולתקוף בתוכה את מה שבהחלט אפשר לתקוף בה את ראש הממשלה עליו? הרי באמת שלא חסר על מה לתקוף את האיש. כל בר בי רב יודע זאת. אז פשוט תפסיקו עם ההמצאות, תפסיקו עם ההגזמות הפראיות וההקצנות חסרות הרלוונטיות, וכך גם לא תצטרכו להמציא כל מיני שיטות בסגנון "זה קורה בשלבים" ולנסות לשכנע איתן. פשוט.. תפנימו, הציבור לא מטומטם! תנסו באמת להבין את הקטע הזה ובעיקר להפנים אותו.
ברגע שתעשו זאת ותבינו שבכוחכם לתקוף על דברי אמת, יהיה לכם סיכוי. בשיטה הנוכחית? אתם סתם בדיחה, גם אם אתם היחידים שמתעקשים לא להבין זאת.
בן גביר עונד סיכת חבל תלייה בדיון על עונש מוות בכנסת, השבוע. יאיר גולן ידע על מה הוא מדבר; צילום: נעמה גרינבאום
מרדכי גילת
לעקוב
20:00 • 13 בדצמבר 2025
עם מה לפתוח את המאמר הזה, התלבטתי, האם בנעיצת מסמר נוסף בארון הקבורה של הממשלה? או אולי בימים הספורים שבהם בית המשפט העליון חזר להגן על המחנה השפוי מול שר המשפטים המושחת? או בחוק המשתמטים של ממשלת הזמן השחור? או אולי בנשיא המדינה השקרן, יצחק הרצוג, שעוד לא השליך לפח את בקשת החנינה החצופה של ראש הממשלה?
מה חשוב יותר, עצימת העין של הצבא והמשטרה ממאות החוליגנים של הימין הקיצוני המפליאים מכותיהם בערבים בכפרי הגדה המערבית, או עצימת העין של המשטרה מבריונים החובטים להנאתם בנהגי אוטובוסים
ועובד ניקיון? ואולי בכלל צריך לדבר על המקרים הבודדים שבהם המשטרה כן טורחת לעצור את העבריינים, אבל שופטי שלום אטומים מסוגה של טלי להב מירושלים משחררים אותם לביתם כעבור שעות ספורות?
לפי יוסי אלי מערוץ 13, לא השברים בעצמותיו של עובד הניקיון מעיריית ירושלים הטרידו את השופטת להב, אלא תנאי המעצר של הצעירים שהלמו בקורבנם, פוצצו אותו באגרופים ובבעיטות. מזל שהתיק הגיע לשופט שפוי, איתן כהן, שהורה להאריך את מעצרם.
כתבות קשורות
ומה חמור יותר, הרס המשטרה שבעידן איתמר בן גביר נהפכה לאוסף של מליציות אלימות וקצינים עלובים בעלי לשון ארוכה, או עיריית חיפה שנכנעת בימים אלה ללחצי הימין הקיצוני על פי
התחקיר המצוין של עדי חשמונאי ("הארץ", 5.12), והופכת ליד הארוכה של הממשלה? עירייה מסואבת המפנה עורף לאזרחיה, או משטרה שפותחת מטריות מעל ראשי קצינים ושוטרים שסרחו? משטרה שעוצרת מפגינים בטענות שווא, או עירייה שמיישרת קו עם ממשלת סתימת הפיות ואוסרת על הפגנות במרכז חורב בעיר?
כן, צריך להודות על האמת: בבירת הצפון שבמשך שנים סימלה דו־קיום, העירייה מנסה עכשיו
למנוע מרבבות אזרחים, יהודים וערבים, להתכנס מדי שבוע במקום מרכזי כדי להפגין נגד הממשלה. אנשי "מחאת העם בחיפה" לא האמינו שזה יגיע גם אליהם, אבל זה הגיע, ועל פי חשמונאי, במשנה חומרה: פקחי העירייה משתפים פעולה עם המשטרה בדיכוי ההפגנות נגד המלחמה ונגד ההפיכה המשטרית. את המילה דמוקרטיה הם הוציאו להורג.
ההתלבטות מזמינה כמה הערות על המצב במדינה. הראשונה היא תזכורת מעליית הנאצים לשלטון בראשית שנות ה–30 של המאה הקודמת. תזכורת אמיתית, מפחידה, שאחד הביטויים שלה הוא החוקים לפגיעה בעצמאות התקשורת וחופש הביטוי. הלכתי רחוק? ממש לא.
נכון, בארץ נזהרו שנים שלא להשוות את מה שקורה כאן עם עליית המשטר הנאצי לשלטון. אני גם זוכר שיאיר גולן, יו"ר "הדמוקרטים", איבד בשעתו את הסיכוי להתמנות לרמטכ"ל כשערך השוואה מוצדקת בין המתרחש בשטחים לבין עליית הנאצים לשלטון. הסרגל הזה ידע היטב על מה הוא מדבר, והוא רשאי לומר היום בדאגה: "את אשר יגורתי בא לי".
קראתי באחרונה שוב את הספר על שר התעמולה הנאצי, "גבלס: ביוגרפיה של רוצח במילים", מאת פטר לונגריך (תרגום: יכין אונא ואביה אונא־ברוכי). מצאתי בו קווי דמיון מדאיגים. באחד הפרקים מוסבר כמה חשוב היה לגבלס לשלוט ברחוב, להטביע על מצח המתנגדים את המילה "בוגד'', והעיקר: כמה חשוב להגיע לבתי ספר, להפיק סרטים, לארגן עצרות ומפגני ראווה, ולהציף את המדינה במשפטים קצרים, "שיהפכו עם הזמן לסיסמאות".
צריך לקרוא את הספר על גבלס כדי להבין איך תיראה בעולם ממשלת בן גביר וסמוטריץ' אם חוק עונש המוות יעבור
בשלהי שנות ה–20, עוד לפני שהנאצים כבשו את השלטון, כתב גבלס שמי שיפיץ את האידיאולוגיה שלו באמצעות טרור וברוטליות, יזכה בכוח ויוכל למוטט את המדינה. הוא הציע להגיע לכך באמצעות שליטה
בעיתונות, ברדיו, באוניברסיטאות ובמערכת החינוך בכלל.
אנחנו בדרך החשוכה המובילה לדיקטטורה: בלי מבקר מדינה אמיתי, בלי נציב שירות מדינה אמיתי, בלי משטרה עצמאית במחוז ש"י רווי הדמים, בלי מחלקה יהודית בשב"כ, שפעם ריסנה את נערי הגבעות. צריך לקרוא את הספר על גבלס כדי להבין לאיזה בור עלולים מבקשי נפשה של היועמ"שית לדרדר את המדינה אם יצליחו לשבור אותה. איך תיראה בעולם ממשלת המטורפים של בן גביר וסמוטריץ'
אם חוק עונש המוות יעבור. מה יקרה בבית המשפט העליון אם המשנה לנשיאו,
נעם סולברג, יצליח לשכנע את אחרוני השופטים הליברלים לוותר על חלק מכוחם כדי לא להרגיז את ממשלת הפשע.
ומילה על שלושת שופטי נתניהו, שהפכו את המשפט החשוב לקרקס. כמעט הכל כבר נכתב על הנזק שהם גורמים בהתנהלותם הרופסת. הראו להם שנתניהו משקר להם במצח נחושה, ההגנה בזה להם — זה ניכר בפתקאות הרפואיות ובבקשות הדחייה השונות והמשונות.
אפשר היה לצפות מכבודם שיום אחד תפקע סבלנותם והם יעמתו את הנאשם עם העובדות ועם הסתירות בדבריו. שהם ישאלו: היכן אדוני שיקר לנו — כאן בפנינו, או בחדרי החקירות? די בהערה כזאת מדי פעם כדי שהנאשם יבין שיש גבול לכל תעלול. רבים וטובים מסבירים את התנהלות השופטים ברצונם לתת לנאשם הבכיר במדינה למצות את יומו במשפט לפני שיכריעו, אך ספק אם זה מצדיק למשוך שש שנים. הם חייבים לעשות לשים סוף לסחבת הזאת, להציע למבקש החנינה לצאת לכמה חודשי נבצרות כדי להתפנות להשלמת החקירה הנגדית. אם יעשו זאת, מותר להעריך, ידלל ראש הממשלה את בקשותיו, וירוץ לעסקת טיעון.
מילה על בקשת החנינה: ראשית, הרצוג עדיין לא השליך אותה לפח כמתבקש, אף שנתניהו טרם הורשע, לא מודה בכלום ולא מביע חרטה. שנית, הוא לא פסל את עצמו מלטפל בה, אף שיזם פגישה סודית עם עדת המפתח בתיק 1000, הדס קליין, בימים שבהם היא העידה במשטרה נגד נתניהו. הפגישה הזאת נועדה לכאורה לדווח לעדה על גרסת נתניהו, אבל
חשיפה של גידי וייץ בפרשה מצביעה על סיבה אפשרית נוספת: המיליארדר ארנון מילצ'ן מימן באמצעות חברה שהיה קשור בה העסקה פיקטיבית של מקורבים להרצוג. מותר להעריך שזה מה שהפחיד את הרצוג, שחשש שקליין לא תפסח עליו וגם הוא ייקרא לחקירה באזהרה כחשוד בקבלת טובות הנאה.